מצחי ועד כבוד השר: כל פרשות הנגבי
הנה אוסף אמירות של בכירי מערכת המשפט על צחי הנגבי: על עדות שנתן ("לא תמיד היתה האמת העובדתית נר לרגליה"). על פעולותיו בפרשת בראון ("חריגה מנורמות התנהגות תקינות"). על פרשת "דרך צלחה" ("סברנו כי יש מקום לכתב אישום"). מאז התלתלים בקמפוס ועד למשרד לאיכות הסביבה, צחי הנגבי לא הפסיק להסתבך. בדרך לכתב אישום?
מהרשעה פלילית עתיקה על תגרה אלימה בקמפוס ועד להמלצת המשטרה להעמידו לדין בפרשת מינוי המקורבים במשרד לאיכות הסביבה. אין ספק - לשר צחי הנגבי יש תיק הסתבכויות משפטיות ופליליות עב כרס. אחרון העורקים הבכירים מהליכוד למפלגת שרון התחכך לפחות חמש פעמים עם רשויות החוק.
פרשת איסת"א, תיק בראון, "דרך צלחה" ותגרה בקמפוס. בכל אלה הסתבך הנגבי בתקופות שונות של חייו. וכּן - מי היה מאמין, מדובר באותו הנגבי ששימש גם כשר המשפטים, השר לאיכות הסביבה, והשר לביטחון פנים.
היועצים המשפטיים הלכו ובאו. ראשי ממשלה התחלפו ושמות הפרשות התערבבו זו בזו. אפילו הליכוד כבר אינו אותו ליכוד. ורק הנגבי שוב מוצא עצמו ממתין להחלטה בעניינו. האם יוגש כתב אישום? בקרוב נדע.
"האמת לא נר לרגלי עדותו"
הפרשה הראשונה שהגיעה לכדי כתב אישום והרשעה נתרחשה בשנת 1982. הנגבי היה אז סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. בית משפט השלום הרשיע את הנגבי בעבירה של תגרה במקום ציבורי, והשית עליו עונש של מאסר על-תנאי וקנס.
הפרשה השנייה שנקשרה בשמו של השר הגיעה בסופו של דבר לבג"ץ בשנת 1991, אך החלה תשע שנים קודם לכן: הנגבי, אז בכיר בהתאחדות הסטודנטים בקמפוס, הגיש תלונה עם אחרים למשטרה בפרשה שנודעה אז כ"פרשת חברת איסת"א". מהתלונה עלה כי מספר חברים בנשיאות התאחדות הסטודנטים ובאיגוד הסטודנטים לתיור אקדמי (איסת"א), ביצעו את "ההונאה הגדולה ביותר בתולדות התעופה בישראל", כהגדרתם.
לאחר חקירת המשטרה, הועמדו לדין מספר אנשים, ובהם עורך-הדין פנחס מעוז, ששימש בתקופה הרלבנטית כיועץ משפטי חיצוני של איסת"א. עורך-הדין מעוז זוכה על-ידי בית משפט השלום. אלא שבפסק הדין התייחס בית המשפט, בין השאר, לעדותו של הנגבי במשפט, וקבע שמדובר ב"עדות שלא תמיד היתה האמת העובדתית נר לרגליה...". בית המשפט ציין כי "העד לא דייק בתשובותיו והתעלם מאירועים שאינם עולים בקנה אחד עם עמדתו".
בעקבות זיכויו ביקש עורך-הדין מעוז להעמיד את צחי הנגבי לדין פלילי בעבירות של עדות שקר, מסירת ידיעות כוזבות ועדויות סותרות. היועץ המשפטי לממשלה דאז החליט כי סיכויי ההרשעה אינם מצדיקים הגשת כתב-אישום, ובעתירה שהוגשה לבג"ץ הוחלט – "לאחר היסוסים רבים – על חודה של שערה ממש" – כי אין מקום להתערב בשיקול-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. הנגבי לא הועמד אז לדין.
נזיפה בוועדת האתיקה
הפרשה השלישית בה היה מעורב הנגבי, נוגעת למינויו של עורך-הדין (היום ח"כ) רוני בראון לכהונת היועץ המשפטי לממשלה. הנגבי כיהן באותה עת כשר המשפטים בממשלת נתניהו. במה שנודע כפרשת "בראון-חברון" נטען נגד הנגבי כי הטעה את הממשלה ואת ראש הממשלה באשר לעמדת נשיא בית המשפט העליון בעניין אותו מינוי. בתום החקירה המליצה המשטרה להעמיד לדין את הנגבי בעבירה של מרמה והפרת אמונים. אלא שאז היה זה היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין שהחליט על סגירת התיק בשל מחסור בראיות.
במקביל להחלטה כתבה פרקליטת המדינה חוות-דעת ציבורית שבמסגרתה מתחה ביקורת על התנהגותו של הנגבי וציינה, בין היתר, כי מדובר ב"חריגה מנורמות התנהגות תקינות". עם זאת, גם פרקליטת המדינה סברה כי מעשיו של הנגבי לא עלו כדי עבירה פלילית. גם כאן, כמו בפרשת איסת"א, הוגש בג"ץ ובמסגרת העתירה ביקשה התנועה לאיכות השלטון להעביר את הנגבי מהמשרה בה החזיק אז - משרת שר המשפטים. העתירה נדחתה והנגבי המשיך בתפקידו.
פרשה רביעית בה הסתבך כבוד השר מוכרת כפרשת "דרך צלחה". הפרשה נתמשכה עד שלהי שנות ה-90 ונסבה סביב פעולותיו של הנגבי בעת שעמד בראש עמותת "דרך צלחה" למלחמה בתאונות הדרכים. לפי ממצאי חקירת המשטרה קיבל הנגבי, אז חבר כנסת ויו"ר ועדת הכלכלה, סכום של כ-375 אלף שקלים לשכר, רכב צמוד, החזרי הוצאות, מכשיר טלפון סלולרי, וכן מודעת תמיכה שפורסמה שלושה ימים לפני קיומם של הפריימריז בליכוד.
היועץ המשפטי לממשלה ראה לנכון לפרסם "דו"ח ציבורי" בעניין. מעיקרי מסקנות הדו"ח: הנגבי דן בנושאים הנוגעים לעמותה שבראשה עמד בהיותו יושב ראש ועדת הכלכלה, כדי להכין את חוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים. הנגבי כיהן תחילה כיושב-ראש העמותה, ובשלב מסוים מונה כמנכ"ל. אז גם החל לכאורה לקבל שכר וטובות הנאה.
היועץ המשפטי קבע אז: "כללם של דברים – התמונה בה מדובר הצדיקה בעינינו פתיחה בחקירה ואף לכאורה סברנו כי יש מקום לכתב אישום כאמור, ואולם היה צורך ברמה של סיכוי סביר להרשעה וזו לא הושגה בסופו של יום, עם הכנתו הסופית של התיק".
הנגבי הועמד לבירור בפני ועדת האתיקה של הכנסת. הוועדה החליטה שהנגבי העמיד את עצמו במצב של ניגוד עניינים וקיבל טובת הנאה בשל מעשה שעשה מחוץ לכנסת. לפיכך, הטילה עליו עונש של נזיפה ושלילת שכר למשך חודשיים.
80 מינויים, 26 חקירות, 260 שעות
בעת שהוקמה ממשלת שרון הנוכחית מינה ראש הממשלה את צחי הנגבי לשר לביטחון פנים. כאשר נודע ליועץ המשפטי לממשלה על דבר מינויו לתפקיד הביא בפני ראש-הממשלה את עמדתו, כי "למרות שלפי הוראות החוק וההלכה הפסוקה אין לכאורה מניעה חוקית לקיים את המינוי, הרי מדובר במינוי שלכאורה יש בו בעייתיות במישור הציבורי". לאחר הדברים האלה, וחרף "העצה במישור הציבורי", החליט ראש הממשלה אריאל שרון להותיר את הנגבי בתפקידו.
ושוב עתירה לבג"ץ, ושוב התנועה לאיכות השלטון. ושוב נטען כי הנגבי כשל בהפרה של הדין, של כללי האתיקה ושל כללי המנהל התקין. "אמנם, למעט מאשר בפרשת התגרה משנת 1982, לא הועמד הנגבי לדין באף לא אחת מן הפרשיות האחרות, אלא שהעותרת סבורה כי מעורבותו באותן פרשיות – במיוחד כאשר הן מצטרפות זו לזו – הופכת את החלטת ראש-הממשלה לבלתי-סבירה באופן קיצוני", נכתב בעתירה עם הבעת חרדה לעתיד שלטון החוק בישראל.
בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, החליט ברוב של חמישה לדחות את העתירה. וכך, עד אוגוסט 2004 שימש הנגבי כשר לביטחון פנים בשלווה. במועד הזה הגיש מבקר המדינה דאז אליעזר גולדברג דו"ח חמור על מינויי מקורבים וחברי מרכז ליכוד במשרד לאיכות הסביבה.
בעקבות ההחלטה להעביר את המסקנות לחקירת המשטרה החליט הנגבי להתפטר מתפקיד השר לביטחון פנים. זמן קצר אחר כך מונה לתפקיד שר בלשכת ראש הממשלה, הממונה על העניינים האסטרטגים. במהלך התקופה נחקר הנגבי 26 פעמים במשטרה, במשך 10 שעות כל פעם, והגיש מאות מסמכים לאימות גירסאותיו. לטענתו, כל המינויים - כ-80 במספר - היו לגיטימיים. אמש הודיעה המשטרה עם תום החקירה, שיש תשתית ראייתית נגד הנגבי וכעת התגלגל הנושא - בפעם המי יודע כמה - לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה.
תגובת השר הנגבי טרם נמסרה עד לשעת פרסום הכתבה.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
