72% מהציבור חוששים ממי ברז, 84% מהקרינה
דו"ח "העוני הסביבתי" לשנת 2005 לא מחמיא לרשויות המקומיות, למפעלים שונים, למוסדות ציבוריים ובתי אבות ואפילו ל"יופלה" ול"דני". וכרגיל, מי שמשלם את המחיר הם החלשים, שלא יכולים להילחם ולהתנגד
אנו ממשיכים לשלם את המחיר עקב השחתת משאבי הטבע שלנו, זיהום מקורות המים, זיהום האוויר שאנו נושמים וזיהום הקרקע שעליה אני חיים. המחיר שאנו משלמים הוא בראש ובראשונה בבריאותנו ובחיינו - כך שב וקובע דו"ח "העוני הסביבתי" לשנת 2005 של עמותת "אדם טבע ודין".
בדו"ח מצוין, כי מסקר שערכה אט"ד עולה בבירור כי לציבור הישראלי אין אימון במי הברז המסופקים לו. על פי הסקר, 62% מהציבור סבורים כי מי הברז בארץ אינם נקיים. 72% שותים מים מינרלים או מסוננים. 53% מהציבור שותה מים מינרלים משום שאינו סומך על איכות מי הברז.
ואכן יש יסוד לאי אמון זה - איכות מי השתיה בישראל אינה עומדת בסטנדרטים אירופיים ואמריקניים. לפיכך, מי שיכול להרשות לעצמו רוכש מים מינרלים, אולם תושבים רבים בישראל נאלצים להמשיך ולשתות מי ברז כי אין באפשרותם לרכוש מים מינרלים או מתקן לסינון מי שתיה.
באט"ד אומרים, כי הפתרון הסביבתי והחברתי הוא לטפל בזיהום בארות, להפסיק את התפשטותו של זיהום האקוויפ
ר ולקבוע תקני איכות למי השתיה כמקובל בעולם המערבי.
אנטנות על בתי אבות
עוד עולה מהדו"ח כי גם השנה נמשך ניסיונם של בעלי הון ואינטרסים כלכליים לקבוע עובדות בשטח על חשבון האינטרס הציבורי. כך למשל נזכרים הלחצים הכבדים של חברות הסלולר נגד החקיקה שאמורה להסדיר את פריסת האנטנות בסלולריות ולמפצות בעלי דירות שערכן ירד עקב הצבת אנטנות בסביבתן.
על פי סקר שערכה אט"ד, 84% מהציבור אינו מאמין כלל או נוטה שלא להאמין לחברות הסלולריות, הטוענות שהקרינה אינה מזיקה. 68% מהציבור אינו יודע למי לפנות במקרה שניתקל במפגע של אנטנה סלולרית.
בנושא הצבת אנטנות סלולריות קובע דו"ח אט"ד, כי "זוגיות מופלאה נרקמה בשנים האחרונות בין החברות הסלולריות לבתי הדיור לאוכלוסייה המבוגרת. החברות הסלולריות מגלות, כנראה, חיבה יתרה לבתי הדיור האלה ומציבות על גגותיהם את האנטנות שלהן".
באט"ד אומרים, כי החברות הסלולריות מנצלות באופן ציני את חולשתם של הדיירים הקשישים וחושפות אותם לקרינה שאיש עדיין אינו יודע לאמוד את השלכותיה. באט"ד מדגשים כי לדיירי בתי אבות אלה אין כל יכול להשפיע על הצבת האנטנות משום שאינם "בעלי הבית".
בבדיקה שערכה אט"ד נמצאו 14 בתי אבות שעליהם אנטנות סלוליות. דוגמאות: משען גבעתיים, משען כרמל בחיפה, ירושלים של זהב בירושלים, משען רמת אביב בתל אביב, משכנות פז בבת ים ונווה שבא בבאר-שבע.
ההתנתקות על חשבון השטחים הירוקים
נושא השטחים הפתוחים עולה שוב בדו"ח וביתר שאת, לאור פינוי גוש קטיף. בדו"ח מצוין, כי המדינה שילמה בשנה האחרונה מחיר יקר על אובדן שטחים ייחודיים באזור ניצנים. בעוד שיש דירות רבות ריקות ביישובים ובערים הזקוקים לחיזוק, כמו קריית גת ואשקלון, החליטה הממשלה להקים מבנים זמניים בעלות של מאות מיליוני שקלים באזור חולות ניצנים.
"יופלה דווקא פוגע בבריאות"
נושא נוסף שבו עוסק הדו"ח הוא הנזק שגורמות לטענת העמותה, החברות המסחריות שמקיימות קמפיינים למוצרים "מקדמי בריאות". בדו"ח מצויינים מוצרים כמו "יופלה", "תפוזינה" ו"דני", שהחברות שמייצרות אותם משדרות לנו "חיים בריאים", אך מצד שני "אופן התנהלותן דווקא תורם לזיהום האוויר המזיק לבריאות שלנו, פוגע באיכות החיים וגורם נזק של יותר ממיליון דולר למשק הישראלי".
באט"ד טוענים, כי מאות המשאיות המספקות את המוצרים עושות מדי יום מאות ק"מ בכבשי הארץ ועקב כך תורמות לזיהום האוויר. באט"ד מדגישים, כי המשרד לאיכות הסביבה לא הוציא עד היום צווים אישיים בנוגע לצי המשאיות המשרתות את החברות הללו עם הוראות מיוחדות להפחתת זיהום האוויר, ופעילות זו מוגדרת באט"ד כ"לעג לרש". זאת לעומת צווים אישיים שהחיל המשרד לאיכות הסביבה על 7 חברות אוטובוסים.
עוד בנושא זיהום האוויר, מציין דו"ח אט"ד, כי פליטת הפחמימנים מאופנועים היא הגבוהה ביותר מכל סוגי הרכב. מתברר כי אופנוע פולט יותר פחמימנים מאוטובוס בכל ק"מ של נסיעה. ולמרות זאת, אין כיום חוק המחייב התקנת ממיר קטליטי באופנועים, שהתקנתו היתה מקטינה את זיהום האוויר.
מפעלים מזהמים לא נפגעים בסיוע
דו"ח העוני הסביבתי ל-2005 חושף גם כי המפעלים הרווחיים שממשיכים להרוויח ולקבל סיוע לחיזוק פעילותם, ממשיכים גם לזהם את הסביבה, והסיוע שהם מקבלים מהמדינה לא נפגע. בדו"ח נכתב, כי הסיוע למפעלים מזהמים הסתכם בחמש השנים האחרונות ביותר מ-500 מיליון דולר.
דוגמאות: חברות בבעלות כימיקלים לישראל זכו בחמש השנים האחרונות להטבות בהיקף של יותר מ-160 מיליון דולר, למרות שבמפעלים שונים של הקבוצה נמדדו חרגות מתקני פליטה ועל חלק מהם הוטלו קנסות.
בחמש השנים האחרונות זכתה חברת אגן כימיקלים לתמיכות בשווי של יותר מ-20 מיליון דולר. בנוסף, מכתשים קיבלה ממשרד התמ"ת יותר מ-64 מיליון דולר. ולמרות זאת במפעלים השייכים לקבוצה - מפעל מכתשים ברמת חובב, מפעל אגן כימיקלים - נתגלו חריגות גדולות מתקני הפליטה המקסימליים לחומרים מזהמים שונים המותרת מארובות המפעלים. לגבי אגן כימיקלים, מצוין בדו"ח, כי החברה היא המזהם השני בגודלו של הים התיכון אחרי השפד"ן.
עוד דוגמאות: חברת שטראוס-עלית קיבלה בחמש השנים האחרונות הטבות בסך 160 מיליון דולר, בו שהמשרד לאיכות הסביבה דיווח כי במפעל החברה בצפת נמדדו חריגות מעל התקן המקסימלי בפליטת מזהמים לאוויר בשנים 2002 ו-2003.
עוד נאמר בדו"ח, כי חברת טבע זכתה בחמש השנים האחרונות הטבות בסך 160 מיליון דולר, בו בזמן שבשנת 2004 נמדדו בארובות המפעל ברמת חובב חרחגות מתקני הפליטה המקסימליים של מזהמי אוויר שונים. תופעה דומה נמצאה גם במפעלי פוטרום ותעשיות אלקטרוכימיות.
מחדלים ברשויות המקומיות
ברמה המוניציפלית קובע הדו"ח, כי רשויות מקומיות רבות מעדיפות להשלים עם תופעות של "עבריינות סביבה עירונית" במקום לאכוף את הדין על העבריינים. בשנה האחרונה חל גידול בהיקף המחדלים של הרשויות המקומיות. דוגמאות: עקב עומס על מערכת השפכים של העיר דימונה, שפכי העיר מוזרמים לנחל ערעור, שבסמוך אליו יש התיישבות של בדואים שסובלים קשות מהשפכים. בעקבות התרעה של אט"ד הודיעה העירייה כי אותר זוכה במכרז להקמת מכון טיהור בעיר.
בלוד סובלים תושבים בשכונת הרכבת מתעלת ניקוז נגר עליל אשר אליה מוזרמים שפכי דלקים ושמנים ומושלכת אליה פסולת בניין, גזם ופסולת ביתית למיניה.
בחיפה, מציין הדו"ח את הפאב "שמורה" שהוקם על הכרמל בלב שטח פתוח שהוגדר "שמורת טבע" וללא היתר. מתברר, כי העירייה לא אכפה את החוק, לא פינתה את הפאב ובהמשך אף אישרה הוועדה המקומית להפקדה תוכנית בנייה שמטרתה לשנות את ייעוד השטח משמורת טבע לשטח פרטי פתוח אשר יותר בו השימוש למתקני הפאב. יזמי התוכנית הם בעלי הפאב. בעקבות עתירת אט"ד לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה חוייבו בעלי הפאב בהריסת המבנים, אך בתוך שנתיים.
בראשון לציון, ב"מתחם תש"ח" במזרח העיר על שטח שמוגדר שטח ציבורי הוקם אתר פסולת פיראטי. מתברר, כי העירייה נוטלת חלק בהשלכת הפסולת הבלתי חוקית במקום.
נקודת אור אחת מציינים מחברי הדו"ח - ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת אישרה לקריאה ראשונה את הצעת "חוק אוויר נקי לישראל", שניסחה אט"ד. החוק יסדיר את הסמכויות ואת האחריות לטיפול בנושא זיהום האוויר בישראל וירכזו בידי המשרד לאיכות הסביבה. החוק יחייב הכנה של תוכנית לאומית להפחתת זיהום האוויר ויטיל על הרשויות המקומיות חובה לפעול להפחתת הזיהום בשטחן.
תגובות
מפורום החברות הסלולריות נמסר בתגובה: החברות התחייבו בוועדת הפנים ואיכות הסביבה שבשל הרגישות הציבורית יהיו מוכנות להעתיק את האנטנות מבתי אבות לאתרים חלופיים שיוצעו להם.
ממשרד הבריאות נמסר: "המשרד דוחה את טענות אדם טבע ודין לגבי איכות מי השתייה. התקנים לבדיקת מי השתייה בארץ תואמים את התקנים במדינות מערביות אחרות (כמו ארה"ב ואירופה). קיימת מערכת ניטור ובקרה מקיפה על איכות מי הבארות ומי השתייה בארץ. מדי שנה מפרסם משרד הבריאות את תוצאות הביקורת השנתית. בשנת 2004, 99.5 אחוז מהבדיקות בבארות ובקידוחים היו תקינים. כאשר מתגלות תוצאות חריגות מודיע משרד הבריאות על ביצוע הפעולות הנדרשות כגון הרתחת מי שתייה. ישנה תופעה של הזדהמות בארות וגם בהן מתבצע ניטור. כשמתגלות תוצאות חריגות נפסלים המים לשתייה ולתושבי האזור נמסר על מקור מים חלופי".
מרשת משען נמסר בתגובה: הנהלת משען החליטה כבר באוגוסט 2005 שלא לאפשר עוד הצבת אנטות סלולריות חדשות על בתי הדיור המוגן של משען. בנוסף, הנהלת הרשת איננה מחדשת או מאריכה הסכמי התקנה קיימים. בכל מקרה, הרשת ביצעה בדיקות מטעמה לגבי בטיחות המתקנים ולא מצאה חריגות מהתקנים המחמירים של המשרד לאיכות הסביבה.
מארגון שתי"ל, שנותן שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי, אמורים בתגובה כי הדו"ח הסביבתי מצביע על הסתלקותה של המדינה מאחריותה לרווחת האזרחים והשירותים שהיא אמורה לספק. מתהליכים אלו נפגעות בעיקר אוכלוסיות מוחלשות שאינן יכולות להרשות לעצמן לרכוש את השירותים הללו באופן פרטי ואין להן את הכוח לתבוע את חלקן במשאבים הציבוריים. המדינה במקום לתפוס את עצמה כמגינה על בריאותם ורווחתם של אזרחיה עסוקה במתן הטבות לבעלי כח וסיוע להם להשתלט על משאבי הסביבה.
יו"ר השדולה לאיכות הסביבה של הכנסת ח"כ הרב מיכאל מלכיאור אומר בתגובה: "אין זה ייתכן שהמים, המשאב הבסיסי ביותר לקיומו של אדם, אף הוא מזוהם בישראל. שוב, העניים והחלשים הם שמשלמים את המחיר. עכשיו, כשהנושא החברתי עלה לראש סדר היום הציבורי והפוליטי במדינה, יש לדאוג לכך שנושא איכות הסביבה יקבל את המקום והתקציבים הראויים".
לפנייה לכתב/ת 
