כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

צומת נתניהו, פינת המציאות

אחרי הניצחון הגדול בליכוד, נתניהו חוזר למציאות הקשה ולאן שלא יפנה מישהו ינסה להתנגש בו - פרץ, שרון, שלום, הפייגלינים ועם כל מפגעי התעבורה הוא יצטרך להתמודד, ומהר. הבשורה הטובה שלו - הימין מחוסר האלטרנטיבה חזר לשורותיו. הבשורה הרעה - הציבור "התמרכז" והישראלי החדש מאוהב בצורה עיוורת באריאל שרון

אטילה שומפלביפורסם: 20.12.05 , 08:46

בנימין נתניהו, המנצח הגדול של הפריימריס בליכוד, ניצב הבוקר (יום ג') בפני צומת אחד עם כמה פניות: צומת נתניהו פינת המציאות. לכאורה, צומת רגיל. הבעיה שלו היא שלאן שלא יפנה, יצטרך נתניהו להיזהר מסמיטריילרים חוצים, שדוהרים לכיוונו בכל רגע נתון.

מימין באה לו משאית הבטון של משה פייגלין, עוזי לנדאו ומועצת יש"ע, משמאל דוהר לכיוונו מערבל הבטון החברתי של סילבן שלום עם פעילי השטח החברתיים של הליכוד, מעלליו במשרד האוצר ועמיר פרץ, מקדימה שועט לכיוונו הבולדוזר של "קדימה", ומשמיים כמעט ומתרסקת עליו רכבת השדים ששמה ביבי נתניהו, אותה רכבת שדים שסיבכה אותו פוליטית אינספור פעמים רק בשנה האחרונה. ועם כל מפגעי התעבורה האלה, יצטרך היושב ראש החדש של הליכוד להתמודד, ומהר. בעיקר אם הוא לא רוצה להיות חלק מתאונת שרשרת.

הבעיה העיקרית של נתניהו היא שאין לו יותר מדי זמן, וכאמור – לאן שלא יפנה, מישהו כבר ינסה להתנגש בו. ובזמן שהיה לו עד עכשיו, הוא עשה, בלי עין הרע, אינספור שגיאות: הוא פנה ימינה, חזר שמאלה, בישל פוטש כושל, התפטר מן הממשלה בזמן הכי לא נכון, משאיר את הרושם כי הוא בורח מאחריות, דקה לפני ההתנתקות. ואחר כך, כבונוס, הוסיף את הדובדבן, ודחק את אריק שרון אל הפינה, אל מחוץ לליכוד.

אין לזלזל בזיגזוגים של נתניהו. בקהלים מסויימים, בעיקר של הימין מוכה התדהמה שנשאר הלום קרב לאור הנסיגה מעזה, התרגילים שלו דווקא עבדו. בעיקר כי אין לאנשים האלה ברירה אחרת, אלטרנטיבה מנהיגותית ראויה שיכולה להכות את נתניהו שוק על ירך. אפשר היה לראות את זה הלילה במצודת זאב, באולם בו נדחסו מאות פעילים, בהם חובשי כיפות רבים, ששאגו בגרון ניחר: "ביבי מלך ישראל".

הניצחון

"נחזור להנהגה"

אילן מרסיאנו ואטילה שומפלבי

בנימין נתניהו, שזכה בקרב על הנהגת הליכוד, עלה ב-1:20 על הבמה במצודת זאב בתל-אביב: "באתי לומר לכם שהליכוד מתחיל את דרכו חזרה להנהגת המדינה. כולנו יחד הולכים קדימה"

נתניהו: נחזור להנהגה, כולנו הולכים קדימה

אותם, מצליח נתניהו לכבוש כל פעם מחדש, גם אם לעיתים בגד בהם על הדרך. הוכיחו את זה ראשי מועצת יש"ע, שקראו לתמוך בנתניהו ביומיים האחרונים, והוכיח את זה עוזי לנדאו, שחבר אל נתניהו לפני כשבועיים. שניהם גם יחד, לנדאו ויש"ע, יש"ע ולנדאו, נזנחו על ידי נתניהו אינספור פעמים בעבר: בוואי פלנטשן, בחברון, ובאישור הנסיגה מעזה. ועדיין, הם שלו. אצלו. עמוק בכיס.

הצרה היא, נבעך, שמי שבכיס של נתניהו היום, נחשב בקרב הציבור הישראלי ה"מתמרכז" להנאתו לכסף כיס, לכסף קטן ממש. והכסף הזה הוא לא ממש מטבע עובר לסוחר. אם לסמוך על השנה האחרונה ועל הסקרים האחרונים, מעטים רוצים כיום את מועצת יש"ע בשלטון. מעטים אף יותר רוצים את בנצי ליברמן ואת חבריו קרוב לצלחת. ה"ישראלי החדש", המאוהב כנראה בצורה עיוורת ומדאיגה באריק שרון, רוצה את ציפי לבני, ולא את איוב קרא. הוא מעדיף את חיים רמון על פני אהוד יתום, ואת אהוד אולמרט על פני עוזי לנדאו. הציבור אפילו מעדיף את החקירות של צחי הנגבי, על פני השטויות של יחיאל חזן ומיכאל גורלובסקי.

ובינתיים, נתניהו נאלץ להסתובב עם פרוטות בכיס. בשבועות הקרובים, הוא והתנועה שבראשה הוא עומד יצטרכו להחליט האם להחליף את המטבעות בשטרות מרשרשים. נטייתו של נתניהו היא למשוך למרכז כשהוא עומד בראש מפלגה. כך עשה בעבר, ונראה כי כך ינהג גם בעתיד. למעשה, לא ממש יש לו ברירה: הימין הפוליטי שלפני ההתנתקות הוא די "פאסה", לפחות בשלב הזה, לפחות לפני שהקסאמים מתחילים להרוג בני אדם. ואת זה, יש לומר, מבינים רוב בכירי הליכוד.

לכן, החיבור עם משה פייגלין, גם אם הוא לא ישיר, גם אם הוא מדומה, הוא בעייתי. איכשהו, הוא יצטרך להתנער ממנו. לא משום שפייגלין אינו לגיטימי מן ההיבט הדמוקרטי, אלא משום שהציבור הישראלי חושב שפייגלין לא לגיטימי. וכך גם סילבן שלום, ולא מעט בכירים נוספים בליכוד שלא ממש רוצים להירקב על ספסלי האופוזיציה בכנסת. לכן, יותר משנתניהו יצטרך להחליט על דרכו, מפלגתו ומרכזה יצטרכו להחליט על דרכם: האם יאפשרו לפייגלין להיות חלק מרשימת הליכוד לכנסת או לאו? האם ישאירו דמויות ססגוניות כמו איוב קרא, יחיאל חזן ושאר "מורדים" בשורות הקדמיות, או שמא ישלחו אותם לטיול ארוך מחוץ לכנסת?

וכל זה, מבלי להזכיר כלל את מרכז הליכוד ומהותו, את המדיניות הכלכלית-חברתית, את ריח השחיתות שעולה ממוסדות התנועה ושאר נושאים שעל הפרק. עם כל הכבוד לירושלים המאוחדת, הפעם נתניהו יצטרך לספק תשובות. לא משום שהציבור רוצה אותן באמת, אלא משום שקדימה, מפלגת העבודה ושינוי הניחו אותן כבר על השולחן. עכשיו תורו של נתניהו להוכיח שיש לו מה למכור, ושהסחורה שלו לא פחות טובה משל האחרים.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו