הונדה סיוויק - חוזרת למשפחה

כאשר הוצג דור שמיני להונדה סיוויק בתערוכת פרנקפורט, התגלתה תמונה מעניינת. היפנים עשו צעד לא שגרתי, והציגו למעשה שתי מכוניות שונות. האחת קומפקטית עם מראה מהמם, השניה משפחתית עם מראה שגרתי. שונות, כי הן לא רק נראות אחרת, הן גם מבוססות על פלטפורמה שונה, מערך מתלים אחר, ופרי עמלם של צוותי פיתוח נפרדים. אגב, נציגי היצרנית ידעו לספר לנו על המכונית האוונגרדית, אך על הסדאן לא אמרו הרבה.

מבחינה חיצונית, רק הלוגו של הונדה מקשר בין חמש הדלתות האירופית לסדאן היפנית. וכבר ממבט ראשון ברור מדוע הקטלוגים של הונדה עמוסי תמונות של האחות הפראית. היא פשוט נראית הרבה-הרבה טוב יותר. הסדאן בפירוש פחות חדשנית למראה ועם פחות "אישיות". חרטום קצר יחסית, צללית רכה וזורמת, לא אחת שתסובבו אחריה את הראש בהתפעלות. מצד שני, היא בפירוש נראית גדולה, מכובדת וסאלונית. המתכון המועדף בארץ.

פתיחת דלת מעירה לוח מחוונים דו-מפלסי, כחלחל ולא שגרתי. האם בכל זאת יהיה אקשן? לא ממש. שוב, בניגוד לאחות הצעקנית, סביבת הנהג שגרתית יחסית, קלה לשימוש ולהתמצאות. מד מהירות דיגיטאלי ממוקם במרכז המפלס העליון, בין מדי חום ודלק מאורכים. למטה ממנו מוקם מד סל"ד, ובתחתיתו מחשב דרך. אין כאן את אותו משחק תלת-ממדי מרשים של הקומפקטית, אבל מצד שני העסק הרבה יותר ברור.

ההגה הנאה אינו מסתיר את המחוונים, גווני הריפוד והדיפון נאים מאד, התחושה איכותית למדי ומרשימה. מערכת השמע ברורה, ורק בקרת האקלים יכולה הייתה לזכות ליותר תשומת לב בעיצוב. כרגיל בהונדה, המשחקים בכל מקרה נשמרו עבור בורר ההילוכים ובלם החניה. כאן יש בורר נאה ומוגבה קלות עם ראש מתכת, והרחק מלפנים ידית בלם יד קטנטונת ונוחה. יש שפע תאי אחסון פתוחים או נסגרים, כולל מנשאי כוסות מקוריים בין הקונסולה המרכזית למשענת היד. מרשים.

ובכלל, ממושב הנהג נראית הסיוויק גדולה, בין היתר תודות לשמשה משתפלת הרחק לפנים. תנוחת הנהיגה דורשת הסתגלות קצרה והתאמה מדוקדקת, אך בסופו של דבר היא נוחה, למעט חסרון של תמיכה הולמת בגב התחתון. עם בסיס גלגלים הגדול בקבוצה ורצפה שטוחה, אין פלא שלסיוויק מרחב גדול מאחור. יש אפילו מקום הולם לנוסע במרכז, אם כי תכנון נכון יותר של המשענת שם היה מאפשר גם ישיבה ארוכת טווח. תא המטען לא ניתן לפתיחה מבחוץ, וחבל. אגב, חלקו הפנימי נראה פשוט להחריד עם חוטים חשופים. לא לעניין.  

שתיהן ביחד

אחד הפרטים הבודדים שמשותפים לשתי גרסאות הסיוויק הוא מנוע ה-1.8 ליטר החדש, עם תזמון והרמת שסתומים משתנים. ובשתי הגרסאות הוא מייצר הספק ומומנט דומים - 140 כ"ס, 17.4 קג"מ ב-4,300 סל"ד. במקרה של הסדאן מחובר המנוע לתיבת חמישה הילוכים אוטומטית, שאינה מוצעת כלל בקומפקטית.

מפתיע, אך למרות 140 הסוסים, המנוע אינו מרגיש חזק במיוחד. והסיבה לכך היא כרגיל יחסי העברה ארוכים מדי בתיבה. שלישי עד 180 קמ"ש, חמישי ב-2,000 סל"ד עם 110 קמ"ש "על השעון". באופן די מקובל אצל הונדה, המנוע מתעורר בסל"ד גבוה ואז הופך רועש מדי. לא מדובר בצליל ערב לאוזן, אלא ברעש. זהו.

אך אם קיבלתם את הרושם שבסופו של יום מדובר באחות העצלה והאפרורית על הכביש, זה בפירוש לא המצב. לסיוויק ביצועים טובים למדי בקטגוריה, עם מהירות מרבית של 200 קמ"ש, ולמרות תאוצה מאט מאכזבת של 10.7 שניות ל-100. היא מפגינה יכולת שיוט מרשימה, ומציעה אפשרות עקיפה מהירה במגוון מצבים. למרות הביקורת על יחסי ההעברה, בעצירות התדלוק תרמה התיבה לתוצאות נאות - 8.5 ק"מ לליטר למסלול המאומץ, או 10.5 ק"מ לליטר בנסיעה רגועה יותר. שיוט נינוח יאפשר אפילו 14 ק"מ לליטר. וזה טוב, בהתחשב בנפח מיכל של 50 ליטר בלבד.

כמה נחמד לגלות כי הונדה אכן מקיימים את שהבטיחו - חזרה לעידן בו הנהג עמד במרכז. ההגה החשמלי אמנם אינו הטוב מסוגו, אבל הוא לפחות מרגיש "נכון", ונעזר בתחושה כי המכונית מגיבה היטב לפקודות. התחושה בפירוש נמרצת, אחיזת הכביש טובה למדי וההתנהגות בטוחה ובוגרת. לא בטוח שהסיוויק הזו מהנה לנהיגה כמו פורד פוקוס ומאזדה 3, אבל היא בפירוש עושה רושם שמקומה בצמרת מובטח.

לכך יש להוסיף גם טיפול מרשים בכבישים משובשים וגליים, עם ריסון טוב מאד של תנודות מרכב. את החבילה משלימים בלמים מאוזנים, עם פעולה נעימה וכח מספק. הנוחות לעומת זאת פחות מרשימה. במהירות איטית היא מתקשה להתמודד עם האספלט העירוני, ורק בכבישים בין עירוניים היא "נרגעת" לגמרי. מצד שני, שם שומעים טוב יותר את רעשי הצמיגים. חבל.

אין ספק כי מבחינה מראה, הסיוויק סדאן אינה מיוחדת ומסעירה כמו אחותה הקומפקטית. היא בפירוש שגרתית יותר. מצד שני, עם כל הכבוד לקהל המצומצם שמעדיף את הצעקנות והמקוריות, המכונית הזו מתאימה הרבה לדרישות מקומיות, המעמידות מכונית (כמעט כל מכונית) בקטגוריה של "כמה-שיותר-שימושית".

חדשות טובות נוספות. הסיוויק סדאן מהווה שיפור ענק לעומת קודמתה. ולא רק לעומתה. היא גדולה מרוב מתחרותיה, מרווחת מאד, מציעה תחושה יוקרתית בפירוש. סקודה פוזלת עם האוקטביה לקטגוריית "משפחתיות גדולות"? גם לסיוויק סדאן הזו מותר. 

והמחיר? כמעט כרגיל בהונדה, תג המחיר הצמוד נראה יקר ביחס למתחרות. אלא שבמקרה זה מומלץ להמתין, להביט קצת יותר לעומק. ראשית, מנוע 1.8 ליטר קצת יוצא דופן בשוק של 1.6 או 2.0. שנית, עם 143,000 שקלים, היא אינה יקרה מהותית מקומפקטיות אירופיות בנפח 1.6 ובגרסה מהודרת (למעט הפוקוס). לעומת זאת, היא בפירוש זולה מגרסאות ה-2.0 ליטר שלהן.

ועכשיו לבעיות הגדולות. ראשית, גרסת 1.6 במחיר תחרותי תגיע רק תוך כחצי שנה (חודש יוני), וגם אז לא ברור אם תתברג לקבוצה שתיים מבחינת מחיר. שנית, בעידן הנוכחי, להציע במכונית שכזו שש כריות אוויר, בקרת יציבות וחישוקים קלים רק לאחר תוספת של 21,000 שקל למחיר הבסיס, זו הגזמה של ממש. גם אם מדובר בחבילה הכוללת גג נפתח ותפעול ידני לתיבה. ואם כל שרצינו הוא אבזור בטיחות מתקדם? המחיר במקרה כזה נוסק ל-164 אלף שקל, וזה בפירוש הרבה יותר מדי.

אז עם מה נותרנו? סיוויק חדשה וטובה מאד, מהטובות בקטגוריה, אך גם מהיקרות שבהן. אילו היה האבזור הבטיחותי סטנדרטי, היא יכולה הייתה להחשב כקניה מצוינת. מכיוון שהוא לא, היא זוכה לציון טוב בלבד.