שומעים הקול

יש לי חברה חֵרֶשֶׁת מלידה. יש לה מכשירי שמיעה בשתי האוזניים, היא יודעת לקרוא שפתיים ומכירה את שפת הַסִּימָנִים. הדבר היחיד, בעצם, שהיא אינה יכולה לעשות הוא לשוחח בטלפון. (אבל היום, כשאפשר לשלוח אֶס.אֶם.אֶס, גם זו אינה מִגְבָּלָה).

בדרך כלל אנו לא מְיַחֲסִים חשיבות לכך שאנו מסוגלים לשמוע. למעשה, לְרובֵּנוּ קשה לדמיין אפילו כיצד ייראה עולם "שקט", שאין בו כלל קולות. נסו, למשל, לֶאֱטום את אוזְנֵיכֶם למשך דקה שלמה – כשאתם ברחוב, בבית או בכל מקום אחר. מה אתם מרגישים?

השמיעה היא, בעצם, הבסיס לַתִּקְשׁורֶת – מִיַּנְקוּת וְעַד זִקְנָה. תינוקות שרק נולדו, למשל, מָטִים את ראשם (ואוזניהם) לכיוון מקור רעש, כדי שיוכלו לזהות אותו. זו, בין השאר, הסיבה לכך שהם פורצים בבכי כשיש בסביבתם רעש חזק ובלתי צפוי.

בזכות השמיעה אנו מְפַתְּחִים את כישורי השפה והדיבור שלנו, ואף יודעים לְהִתְמַצֵּא טוב יותר בִּסְבִיבָתֵנוּ.

לקול שתי תכונות עיקריות: גובה הצליל וְעוצְמָתוֹ. גובה הצליל נקבע על פי תְּדִירוּת תְּנוּדוֹת האוויר (גַּלֵּי הַקּוֹל) המגיעות אל האוזן – כלומר: כמה תְּנוּדוֹת עוברות בשנייה אחת. כן, הצלילים והקולות מִתְפַּשְּׁטִים באוויר בגלים. גל הקול הוא, למעשה, הפרעה בְּלַחַץ הָאֲוִיר. ככל שתְּדִירוּת התְּנוּדוֹת הללו גבוהה יותר – כך גם הצליל גבוה יותר. התְּדִירוּת נמדדת ב"הֶרְץ" (Hz).

עוצמת הצליל (כפי שאנו מכירים אותה מִכַּפְתּוֹר הַוַּלְיוּם בטלוויזיה), נמדדת ב"דֶּצִיבֶּל" dB)). עוצמת הקול היא הכוח, שבו "מִתְנַפְּצִים" גַּלֵּי הַקּוֹל על האוזן. ככל שההפרעה בלחץ האוויר חזקה יותר - עוצמת הקול גדולה יותר, וְהַטְּווח אליו יגיע הקול - גדול יותר.

לא כל הקולות נקלטים באוזנינו. כדי שקול ייקלט באוזן עליו להיות בעל עוצמה מסוימת. סף השמיעה הָאֱנוֹשִׁית נמוך מאוד! רוב בני האדם מסוגלים לשמוע צלילים בִּתְדִירויּוֹת של בין 10 ל- 20,000 הֶרְץ. טווח השמיעה של רוב בעלי החיים, לעומת זאת, עולה על זה של בני האדם ולכן, למשל, כלבים, דולפינים ועטלפים מסוגלים לשמוע אוּלְטְרָה סָאוּנְד (עַל-קוֹל).

האוזן מתחלקת לשלושה חלקים: האוזן הַחִיצוֹנִית, האוזן הַתִּיכוֹנָה והאוזן הַפְּנִימִית.

האוזן הַחִיצוֹנִית

הָאֲפַרְכֶּסֶת: הָאֲפַרְכֶּסֶת היא החלק הנראה לעין באוזן. למעשה, היא משמשת כְּמֵעֵין מַקְלֵט שעוזר לנו לשמוע קולות חלשים. האוזן הַחִיצוֹנִית אוספת לתוכה כמות אוויר ובכך מגבירה את הקול הנשמע. גם לקפלי הָאֲפַרְכֶּסֶת תפקיד חשוב: בעזרתם אנו יכולים לְאַתֵּר את מקור הקול שאנו שומעים - האם הגיע מלמטה או מלמעלה, מלפנים או מאחור.

תְּעָלַת הַשֵּׁמַע: גַּלֵּי הַקּוֹל נאספים בָאֲפַרְכֶּסֶת הַחִיצוֹנִית, עוברים באוויר שבחצוצרת הַשֵּׁמַע (תעלת הַשֵּׁמַע) ומרעידים אותו עד שהם מגיעים לְעוֹר הַתּוף.

עוֹר הַתּוף: קְרוּם אטום היוצר את הגבול שבין האוזן הַחִיצוֹנִית לאוזן הַתִּיכוֹנָה. במגע עם עור התוף הופכים גַּלֵּי הַקּוֹל מתְּנוּדוֹת אוויר לתְּנוּדוֹת של הקְרוּם. תְּנוּדוֹת אלה מפעילות את מַנְגְּנוֹנִי האוזן הַתִּיכוֹנָה.

האוזן הַתִּיכוֹנָה

האוזן הַתִּיכוֹנָה מכילה שלוש עצמיות שֵּׁמַע זעירות הנקראות מִלָּאוֹס - הפטיש; אִינוֹקְּס - הַסַּדָּן; וְסְטִפס - הָאַרְכּובָּה. שלוש העצמיות מחוברות כך שהן יוצרות מערכת של מנופים המונעים על ידי עור התוף. המִלָּאוֹס מקבל את תנועתו ישירות מהמגע עם עור התוף, דוחף את האִינוֹקְּס שדוחף את הסְטִפס. תנועת שלוש העצמיות מְמַקֶּדֶת את תנועות עור התוף אל החלון הָאֶלִיפְּטִי (שצורתו אֶלִיפְּסָה). חלון זה הוא הגבול בין האוזן הַתִּיכוֹנָה לאוזן הַפְּנִימִית.

גַּלֵּי הַקּוֹל שהרעידו את עור התוף ממשיכים ומרעידים את עצמות הַשֵּׁמַע וממשיכים בדרכם אל האוזן הַפְּנִימִית.

האוזן הַתִּיכוֹנָה מחוברת בתעלה לחלל הַלֹּעַ. כשלחץ האוויר סביבנו משתנה, בדרך לְיָם הַמֶּלַח, למשל, או בעת המראה ונחיתת מטוס, נסתמת התעלה ואנו חשים כאילו נִסְתָּמוֹת לנו האוזניים.

האוזן הַפְּנִימִית

לאוזן הַפְּנִימִית שני חלקים עיקריים: השבלול ואיבר שיווי המשקל - שאינו קשור לשמיעה. הַשַּׁבְּלוּל בנוי מצינורות הכרוכים סביב המרכז - ממש כמו קוֹנְכִיָּה. צינורות אלה מכילים נוזל ואת תָּאֵי הַשַּׂעֲרָה (קוֹלְטָנֵי תְּנוּדוֹת הקול הרגישים לרעידות הנוזל).

תָּאֵי הַשַּׂעֲרָה הנמצאים בחלקו התחתון של הַשַּׁבְּלוּל מגיבים לצלילים גבוהים ותאי השערה בחלקו העליון מגיבים לצלילים נמוכים.

בכתבה הבאה: איך אנחנו שומעים? על האוזן ושיווי המשקל וגם קצת על שפת הסימנים.