פרץ גנב את המרצ

שני דברים קרו ליחד-מרצ לקראת הבחירות הבאות. לא עוד שולמית אלוני או יוסי שריד עומדים בראשה. לראשונה, יש לה אנטי-מנהיג בראש התנועה. הדבר השני הוא בחירתו של עמיר פרץ, המאפיל על כל מחנה השמאל ואף המרכז מבחינת עמדותיו החברתיות. שני הדברים ידועים גם ליוסי ביילין, אך זה לא מפריע לו לתייג ולסווג את כל העולם כולו.

כדי לתפוס מנהיגות, אולי, קבע ביילין כי מרצ תשקול לחבור לקואליציה של אריאל שרון (בטרם זה נפל למשכב, כמובן). לא חשוב מה יאמר המצע, איך תיראה הרשימה ומה תעשה העבודה - הוא עם ממשלת אולמרט-פרס כבר השלים. איפה הימים של האופוזיציונר מספר אחת, היוסי הקודם של מרצ?

עוד יותר מאנטי-מנהיגותו של ביילין, נולדה לה עובדה חדשה אחרת בחיי מרצ: בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה. לא עוד עמדותיו המעומעמות של שמעון פרס עומדות כאן למבחן; הפעם מ"ימין" למרצ ניצב חזון חברתי מובהק, המתחיל בהעלאת שכר המינימום ומסתיים בחיוב מנהלים לקבוע את שכרם שלהם באופן יחסי לאחרון העובדים בחברה. אגב, גם בתחום המדיני התחייב פרץ להקמת מדינה פלסטינית בתוך ארבע שנים.

כאשר התבקש ביילין להגיב על בחירתו של פרץ, הוא שיבח את עמדותיו היוניות, אך הביע הסתייגות ממשנתו החברתית: "אני חושב שהוא יצטרך להציג תפישה מדוייקת יותר על איך צריכה החברה לפעול". לא בכדי מדחיק ביילין, שכבר הואשם לא אחת בתאצ'ריזם, את הנושא הכלכלי-חברתי. גם במפלגתו שלו נרתעים מלדבר על השקפותיו בתחום זה, ולא רק משום שבאי-סי-אף, הקרן לשיתוף פעולה שבראשה הוא עומד ויחד איתה יזם את תוכנית ז'נבה, הוא סמוך על שולחנם של עשירי תבל. גם המליונר-סוציאליסט אבי שקד הולך אחריו מאז חוג "משוב" בעבודה, ואף הוא, כפי שפורסם, מימן לו את ז'נבה - דרך כספי ההימורים.  

כסגנו של פרס במשרד האוצר, דיבר ביילין על הצורך ב"אבטלה חיכוכית", המאפשרת תנודות במשק. מן הבוץ החיכוכי הוא אינו משתחרר עד היום, והצהרתו זאת - המוכחשת עכשיו בלי קץ - הייתה לו לרועץ. מי שדוגל באבטלה ולו קטנה, אינו ראוי להיקרא בשם תנועת העבודה, יצאה אז כנגדו ההסתדרות. 

אבל לא רק ביילין אשם בחוסר הרלוונטיות של מרצ. שורה ארוכה של שיחות שקיימתי עם ראשי מרצ ודובריה לא השכילו

אותי בכל הקשור בהשקפת עולמם העכשווית. למעט איגרת ששלחה בשעתו שולמית אלוני אל צירי הוועידה, לא היה בנמצא כל חומר כתוב להציג בפניי. כאשר שאלתי והקשיתי על כמה מראשי התנועה בדבר בידולה הרעיוני של מרצ, מול העבודה ובכלל, סיפרו לי את משל הכספת, שם כדאי יותר לבוחר הישראלי להפקיד את קולותיו. סיפור יפה, אך קלוש מאוד כעילה להצבעה כזאת או אחרת. לא המפלגה ולא ראשיה מצליחים לשכנע, מדוע דווקא הם.

נתן רענן, עיתונאי וחבר מרכז במפלגת העבודה