זה קול הסיפור
זמרת האופרה הצעירה אגם אנגלרד פוגשת לשיחה את פרופ' מירה זכאי, על השינויים בעולם המוזיקה, המסלול להצלחה, הקשיים והרגעים היפים
פרופ' מירה זכאי, ילידת ירושלים, היא זמרת בעלת שם, מרצה מבוקשת וחוקרת מלומדת וקצרה היריעה מלתאר את מגוון פעולותיה והישגיה. פגשתי אותה לשיחה על הקריירה הענפה, מחשבות על חיי האמן ועוד.
בהסתכלות על חייך עד כה, היית משנה מקצוע, מחליפה נתיב, עוברת מסלול? האם יש לך רגשות מעורבים באשר לחייו של אמן בכלל ובארץ בפרט?
"לא הייתי מחליפה מסלול או מקצוע, זכיתי לטעום בדרך אל המוזיקה גם הוראה של אמנות ויזואלית, גם לימודי ספרות ותיאטרון באוניברסיטה והמוזיקה שמשה ומשמשת עד היום נתיב התבטאות של כל מה שצברתי. באשר לחיי אמן – כאן הבחירה היא לא לגמרי בידינו באשר האמנות יש לה דרך לבחור באלה אשר יקדישו לה את חייהם, ויקבלו על עצמם את משא המסע האישי. המרכיב המרכזי בחיי הוא העובדה שתמיד שאפתי לאיזון בין החיים ה'אמיתיים' – משפחה-בית-מולדת, לבין החיים על הבמה שהם 'בועה' עם חוקים משלה".
מתוך היכרותך המעמיקה בארץ עם עולם המוזיקה והזמרה בפרט, מה דעתך על החינוך המוזיקלי והאפשרויות העומדות כיום בפני הדור הצעיר של זמרי האופרה?
"החינוך המוזיקלי בארץ הוא מעולה ורחב יריעה – ויעידו על כך מספר רב של מוזיקאים פעילים בארץ ובעולם שצמחו כאן עד לשלב מאוד מכריע. הדור הצעיר של זמרי אופרה זכה בשנים האחרונות לאקדמיות מעולות למוזיקה וסדנאות ברמה בינלאומית וכל זה מאפשר טעימה מן העולם האמיתי של המקצוע עוד בשלב של הכנת הכנפיים למעוף הנדרש. בצעירותי כדי להגיע לכך – צריך היה לצאת ללימודים בחו"ל או להשתלמויות, למרות שאני עצמי עשיתי את רוב השלבים האלה בארץ".
שלא כמו בארצות אירופה וארה"ב המתהדרות בבתי אופרה רבים המעלים הפקות רבות ומגוונות, הרי שבישראל יש בית אופרה אחד הנדרש לספק עבודה וכתובת למאות המוזיקאים המתפתחים בארץ במהלך השנים האחרונות. מקובל לומר שעל מנת לשגשג בתחום זה חובה לעבוד בחו"ל לזמן מה. מה דעתך על כך ואילו טיפים את נותנת לתלמידיך בנושא זה?
"דווקא מספר הסולנים הישראליים באופרה שלנו הוא מרשים מאוד, ללא קשר לעובדה שהיציאה מן הארץ והמפגש עם ה'עולם הגדול' הוא חיוני לכל אמן בתחנות שונות של חייו. ה'טיפ' המרכזי לתלמידים הוא כמעט כמו הסיסמא של הצופה 'היה נכון!' – כלומר , על האמן הצעיר להיות מוכן ל'קרב' כדי שאם וכאשר יתדפק הגורל על דלתו לא יאמר 'רק רגע , אני צריך עוד לברר משהו...' אלא יהיה מוכן לקפוץ למים עמוקים באמת".
כמי שזכתה לקריירה מפוארת בארץ ובחו"ל והייתה שגרירת תרבות נאמנה של ישראל בשנים עברו, כיצד את מקבלת היום את השינויים הרבים שחלים במוזיקה הקאלסית. כגון העדר קהל, התפתחות המדיה ואמצעי השמע האלקטרוניים, נגישות רבה להפקות בחו"ל, ריבויי מורים לזמרה, ערוצי טלוויזיה קלאסיים וכו'.
"העולם השתנה, המרחקים התקצרו, התקשורת האלקטרונית יצרה קהילות חדשות, שאינן דווקא קשורות למקום מסוים, אלא לתכנים משותפים. חומות נפלו – העולם המערבי מוצף בכוחות חדשים בעלי יכולת התמודדות כבירה, שנובעת צימאון גדול אל התרבות המערבית. התחרות, שהיא בעצם מרכיב טבעי בעולם אמנויות הבמה, גם היא שינתה את פניה. הידע האנטומי ושיטות טיפוח הגוף-נפש העכשוויות, מאפשרים גם לבעלי כשרון ממוצע להעפיל מדי פעם לפסגות ההישגים האמנותיים, כך שה'ברירה הטבעית', שהיוותה בעבר 'תחרות טבעית' פינתה מקום לתחרות מאורגנת, שבה אנו פוגשים סוסי-קרב ותיקים ומנוסים, ורק מדי פעם פורץ אל קדמת ההתרחשויות אמן חדש, המפעים את הלבבות, שאינו תואם את התבנית המקובעת, ובעצם קובע מחדש את כללי המשחק, ומעלה את גובה רף ההישגים.
בגרעין, לא השתנה דבר, אבל האמצעים והכלים התרחבו. בעית הקהל נמצאת במקום אחר והחתירה לאיכות ללא פשרות תחזיר אותו. המדיה יכולה להיות כלי עזר נפלא – בזמנו היו שמועות שעידן הקריאה בספר חלף מן העולם והנה לא רק שלא קרה כדבר הזה – המדיה הביאה מעגלי קהל חדשים אל הספר ואל דפיו. ריבוי מורים קיים בכל תחום ועל התלמיד למצוא בזהירות ובתשומת לב את המורה המתאים לו. זה היה כך מאז ומעולם".
רבים מתלמידייך ומכרייך יעידו על היותך מורה מסורה המקבלת את מקצוע ההוראה באהבה ובאחריות טוטאלית. מהו בעינייך המרכיב החשוב ביותר בהוראה, מהן נקודות האור והסיפוק, מה נדרש ממורה טוב, האם בוחרים תלמידים, ובאיזה מצב נמצאת לדעתך הוראת הזמרה (לימודי פיתוח קול) בארץ.
"כשהתחלתי ללמד זמרה, לפני כ-20 שנה, הייתי גאה בכך שאני מביאה לתלמידי 'לחמניות חמות ישר מן התנור'. היום אני יודעת שהן היו חמות ולוהטות מדי. דווקא עכשיו, כשאני כבר רחוקה מן האש ההיא, אני יכולה להבעיר אותה ולטפח אותה בלבבות של האמנים הצעירים שאני מנסה להדריך, או ליתר דיוק – לעמוד מן הצד ולהאיר במידת האפשר בפנס האישי שלי את השביל שבו עליהם לפסוע לבד, בעצם. היום אני גם יודעת לנסח בבהירות את מה שאני מבקשת להעביר לדור ההמשך – בבחינת לפיד במירוץ שליחים, שהרי בהוראה יש תמיד שליחות: לפיד האמונה והאמת והאמנות, השזורים זה בתוך זה לבלי הפרד. לפיד של כיוון וכיוונון וכוונה, לפיד של חרדת קודש ויראה מן הכתוב, ודרך ארץ וענווה בפני כוונת המשורר והמלחין. לא 'אני אשיר את השיר של מאהלר...' אלא 'השיר של מאהלר שר גם אותי...'.
הוראת הזמרה בארץ טובה מאוד, יש לנו מורים בעלי שם בינלאומי שמוזמנים לכיתות אמן באירופה ובארה"ב. המרכיב החשוב בהוראה הוא הדדיות של תשומת לב בין המורה לבין התלמיד, מסירות נפש ונכונות לעבודת עומק בסבלנות אין קץ. תהליך הלמידה וההבשלה הוא אינדיווידואלי - לכן על התלמיד וגם על המורה לחכות לרגע הפריחה ולא להאיץ בו או לדלג על שלבים בגלל לחץ סביבתי - שהוא כמובן טבעי במקצוע כל כך תחרותי. בדרך כלל התלמיד בוחר במורה, אך בדיעבד - זוהי בחירה הדדית, כיון שאין כל חוזה כתוב (כפי שהיה נהוג פעם באסכולת הבלקנטו) בין השניים. לפעמים צריך להיפרד - 'הילכו שניים יחד בלתי אם נועדו?', אך לא לנצח. המורה הטוב, כמו הורה, חייב לשחרר את תלמידו ולשלחו לדרך עצמאית, מצויד ב'ארגז כלים' שכולל לא רק טכניקה אלא גם יכולת קבלה והכלה של המשך הדרך. כל פגישה היא למידה - לעתים המפגש הוא עם מורה, לעתים עם מוזיקאי ידיד, לפעמים עם איש חכם בשוק - מכל אחד אפשר, אם החלונות נשארים פתוחים, לקלוט ולקבל".
מהי נקודת המפנה החשובה בחייך כאמנית, איזה רגע את מציינת בזכרונותיך כבלתי נשכח ומשמעותי?
"נקודת מפנה מתבהרת לעיתים רק בחלוף זמן ובפרספקטיבה, ודווקא על רקע הופעות על בימות עולם חשובות ועם מנצחים גדולים וידועי שם - הרגעים הגדולים באמת היו זעירים ויקרים עד מאוד. לעתים מבט של אישה אלמונית בקהל, כאשר אמרה לי בעיניה ללא קול, כי נתתי לה רגע של רוגע ושלווה באמצעות השיר והצליל, או כשהספקתי להקליט באולפן כמעט מאולתר כמה שירים שהלחין חקלאי חובב מוזיקה זמן קצר לפני מותו, וללא ספק העיסוק המתמיד שלי במוזיקה ישראלית נתן לי סיפוק רב בדיאלוג מפרה עם מלחינים שהפכו לידידים".
את זוכה לשלב חיים מוזיקליים עשירים, הוראה, כתיבה וביצוע לצד חיי משפחה ואמהות. חיים בארץ לצד נסיעות ועשייה גם במישור הבינלאומי. מה המתכון שלך להצלחה בכל אחד מהתחומים הללו?
"אין מתכון וכל רגע ורגע של החיים דורש התמסרות מלאה. למזלי יש לי טבע גמיש ובעצם קראתי לעצמי תמיד בסוד 'צועניה' - כלומר, יכולתי לנחות בכל מקום או מצב ולהרגיש 'בבית' - בעיקר בבית אבל גם בנסיעות, במקומות זרים, או על הבמה ותמיד לזכור מי אני מאיפה באתי ולאן אני שייכת - מחשבה שהנחתה אותי גם בהחלטה לקיים את מרכז החיים במולדת ולא באירופה, לתת למשפחה ובעיקר לבנותי כתובת וזהות ברורה מאוד כבסיס לחיים".
איזה תהליך את רואה לנגד עינייך מבחינת השינוי באופיו של התלמיד במהלך השנים, במרכיבים כמו אופי, התמדה, אישיות, נימוסים, חריצות, הקשבה ואחריות.
"אני עצמי הייתי תלמידה בכיתה לזמרה באקדמיה ששני שליש מתלמידיה עשו קריירה בינלאומית (היינו שלוש תלמידות!) . אין ספק שמאגר התלמידים עכשיו הוא עשיר מאוד ומודע מאוד לעולם ולמתרחש בו על כל הבמות. אך כאז כן עתה - בולטים הם אלה שקבלו מן הטבע לא רק כישרון (קול ומוזיקליות) אלא גם נחנו בכישרון להגשים את הכישרון - בחריצות, ברצינות, בהתמסרות ובאחריות".
מהם הגורמים המכריעים להצלחתו של זמר? הכשרון, המזל, האנשים הנכונים בזמן הנכון, ה"טיימינג", המראה החיצוני, סוג הקול? מורים רבים היום מכוונים לאלמנטים רבים שהם "חוץ מוזיקליים" כרלוונטיים להצלחה.
"כל הדברים שמנית הם חלק במארג סבוך של חוטי שתי וערב המובילים אל הבמה המקצועית. ובכל זאת יש נעלם גדול שאין לדעת אותו אלא בדיעבד כאשר בוחנים תהליך בפרספקטיבה של זמן . ועל כך כבר דברנו קודם - על ה'מוכנות' לרגע של הבלתי צפוי".
לסיכום, תני לנו את ה"אני מאמין" שלך בנושאי מוזיקה, אמנות, ועצמך.
דע מניחן באת ולאן אתה הולך - נראה לי שזה כולל את הכל. העיקר הוא להיות קשוב לתהליך, לפעמים הוא פנימי ולפעמים חיצוני, לפעמים הוא סמוי ולפעמים הוא מתפרץ בתחנות של שהייה וסבלנות. הדרך ארוכה מאוד, וכל צעד קטן בה – גם הוא רב משמעות. יש ספסלים לצידי הדרכים והשבילים, וכדאי מדי פעם להניח למירוץ, להתיישב ולהתבונן, גם בנוף שסביבנו על כל רבדיו, צבעיו ומשמעויותיו, גם אל הדרך שבה פסענו, וגם קדימה אל הצעד הבא. הרגע הזה שבין לבין הוא רגע יקר, וצריך לבקש אותו, למצוא אותו ולהתמסר לו, כדי להשיב את רוחנו במעלה ההר, ולנצור אותו.
- הראיון לקוח מתוך הבלוג של זמרת הסופרן אגם אנגלרד באתר "רשימות"
לפנייה לכתב/ת 
