ביי ביי טומי
לפיד הפך את שינוי למפלגת-שנאה תוקפנית, פופוליסטית, דמגוגית. זה עבד עד ל-15 מנדטים. אבל בהצלחתו היו טמונים זרעי כשלונו
עד שהגיעו שני האנשים שאחראים להצלחתה המדהימה של שינוי: אריה דרעי ויוסף לפיד. דרעי הצליח ליצור את הרושם, שש"ס, חרדית, מזרחית, שולטת במדינה. לפיד בנה על הרושם הזה קריירה טלוויזיונית. אליק בא מן הים וטומי בא מהטלוויזיה.
לפיד הפך את שינוי למפלגת-שנאה תוקפנית, פופוליסטית, דמגוגית. זה עבד עד ל-15 מנדטים. אבל בהצלחתו היו טמונים זרעי כשלונו. כניסתה של שינוי לממשלה דחקה את ש"ס לאופוזיציה. אופנת האנטי-ש"ס דעכה.
ענינים אחרים עלו על סדר היום, ולפיד התקשה לעשות הסבה מקצועית. בחודשים האחרונים ניסה לטפס על גל המלחמה בשחיתות. הלוק לא היה מתאים. אנשים סירבו להאמין שהפוליטיקאי הנהנתן, המרוצה כל כך מעצמו, שהתעלם מגילויי שחיתות כאשר היה שר-משפטים, הפך פתאום ללוחם נועז נגד סיאובם של אחרים.
נקודת-השבר היתה פרשת פריצקי. לפיד התנער מחברו שהסתבך ודאג לסלק אותו מהממשלה ומהמפלגה. הוא הותיר לפריצקי את כל הזמן שבעולם להכין את נקמתו. הנקמה הגיעה אמש: אנשיו של פריצקי חברו לאחרים בשינוי שעייפו משלטונם של לפיד ופורז, והשפילו את השניים פעמיים – פעם בהדחתו של פורז ממקומו כמס' 2 ברשימה, ופעם בכמעט-הדחה של לפיד.
בלי לפיד שינוי מתה. איתו היא גוססת. כך או כך, האסון איננו גדול. אם יש מקום לצער, הריהו על אחדים מחברי הכנסת של שינוי, שעשו את מלאכתם נאמנה וייעדרו מהכנסת הבאה.
אבל יש כאן אולי לקח למפלגות מצב-רוח אחרות. קדימה, למשל. קדימה לא רוכבת על גל של שנאה כלפי עדה כזאת או אחרת, סקטור כזה או אחר. צריך לזקוף את זה לזכותה. אבל ההצלחה האדירה שלה בסקרים בנוייה במידה רבה על מצב-רוח, שהיום הוא כאן ומחר מי יודע.
אם קדימה רוצה להצליח לטווח ארוך, היא צריכה להמיר את מצב-הרוח ואת הסגידה למנהיג בהשקפת-עולם. אחרת גורלה יהיה כגורל שינוי.
לפנייה לכתב/ת 
