שברולט ויואנט - למרות הכל, הפתעה

לא בטוח שזיהיתם אותו על הכביש, אבל הוא נמצא שם. במספרים גדלים והולכים. שברולט ויואנט הפך כמעט מבלי שהרגשנו לאחד המיניוונאים הקומפקטיים המצליחים בשוק המקומי. והסיבה לכך ברורה: שברולט-קוריאה מציעה לציבור מיניוואן קומפקטי, עם מנוע 2.0 ליטר ואבזור חשמלי מלא, במחיר של 124,500 שקל ובתוך קבוצה שתיים לחישוב שווי ערך רכב.

מה זה אומר? שמדובר במיניוואן היחיד שיכול לחדור לקבוצת ציי הרכב הפופולרית ביותר, עם תג-מחיר נמוך משמעותית מכל מתחריו. האם באמת מדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה?

לפני שמתחילים במבחן, כדאי לחזור מעט לאחור. אולי אינכם זוכרים, אבל דייהו נובירה היוצאת העניקה למיניוואן הזה את הבסיס, כחלק ממתקפת דגמים מאסיבית של היצרן הקוריאני לפני פשיטת הרגל. למעשה, הספקנו לפגוש בו כאשר נקרא טאקומה, בשלהי שנת 2000. אבל למרות הציפיות, רק רכב בודד כזה עלה על כבישי הארץ.

במקרה של שברולט, אשר רכשה את דייהו, הסיפור היה שונה לגמרי. תחת השם האמריקני המפורש, עם שם דגם אחר (באירופה הוא עדיין מכונה טאקומה) ושינויים קלים - כולל כיתוב "GM-DAEWOO" גדול מתחת למכסה המנוע, UMI הסתדרו מצוין עם המיניוואן צנוע המחיר.

אבל סימני הגיל ניכרים בתא הנוסעים. הקשר לדור הישן מבית דייהו ניכר, וזו בפירוש אינה מחמאה. למעשה, זו בעיקר הוכחה להתקדמות העצומה שעשו הקוריאנים בשנים האחרונות. זו שלא ניכרת כאן אך נוכחת מאד בדגמים החדשים של היצרן, כמו האופטרה למשל. קווים כלליים ארכאיים, פלסטיקה לא איכותית, מתגים ומנופים מעידן אחר, גלגל הגה גדול-ממדים, ריפוד חיוור ומחסור בתאי אחסון שימושיים לצד הנהג. תנוחת הנהיגה אינה נוחה במיוחד וכיוון גובה המושב מסורבל.

אבל דווקא הנדסת אנוש טובה. רשימת הציוד נאה וכוללת גם מערכת שמע (לא מקורית), מסילות גגון אינטגרליות ומספר פריטים שהפכו כמעט לסימן היכר במיניוואן - כמו מגשים נשלפים מאחור, אפשרות לקיפול כל מושב בנפרד ויצירת מעין שולחן במרכז. והכי חשוב, חלל הפנים מאד מרווח ליושבים מאחור. המושבים אמנם מעט נמוכים ואינם מתכווננים, אבל המרחב לכל כיוון גדול ומלווה בתא מטען נוח וגדול.

שני ליטר לעם

אין ספק כי למרות שאינו נראה מבחוץ, אחד הקלפים החשובים שיווקית בשברולט ויואנט הוא נפח המנוע. לא 1.6 ממצוע, אלא 2.0 ליטר "גדול". זה עובד, ובדרך כלל בצדק. אלא שכאן מדובר ביחידה מעט מיושנת, לפחות מבחינת נתונים. המנוע הקוריאני הזה מייצר רק 121 כ"ס, עם 18 קג"מ ב-4,000 סל"ד. מבחינה זו חבל שבשברולט לא החליטו עדיין לעשות שימוש באחת היחידות היותר מודרניות ומשכנעות.

ועל הכביש זה אומר שהיכולת דומה לזו של מנוע 1.6 ליטר, ולא הרבה מעבר לכך. למעשה, קצת פחות. יחידת הכוח הוותיקה אינה מעודנת מספיק, רועשת תחת עומס, מתקשה לטפס מעלה ומספקת את העיקר בסל"ד גבוה מדי לשימוש יומיומי נינוח. יחסי ההעברה ארוכים במיוחד, ואילו התיבה עצלה מהמקובל כיום. ומעל כל זה מגיעה גם צריכת דלק לא מחמיאה, של לא יותר משבעה ק"מ לליטר בתנאי המבחן.

חוסר עידון ודיוק מאפיינים גם את התנהגות הוויואנט. הוא מציע יכולת ניהוג סבירה עם תת-היגוי בולט, אבל אחיזת הכביש בהחלט סבירה. מצד שני, הוא מתקשה לרסן את תנודות המרכב תחת שיבושים כבדים יותר, כמו תנועה עירונית. הנוחות בינונית ומטה, בכל סוגי כביש. בנוסף, פעולת המתלים רועשת ומוחשית מדי, ומטרידה לא פעם. הכיול הרך עשוי לגרור אפילו חבטות מדי פעם, עקב הכיול הרך מדי. אגב, הגיע הזמן להשקיט בצורה נמרצת יותר את רעשי הרוח והצמיגים.

חושבים שזה סוף עצוב למבחן הוויואנט? לא בדיוק. למרות האמור, במחיר של 124,500 שקל, הוויואנט זול מכל מתחריו (כולל סניק 1.6) ב-20 עד 40 אלף. זה פער כה גדול, שאין שום אפשרות - או סיבה - להתעלם ממנו. בעיקר כאשר מדובר במיניוואן שמציע המון מרחב מחיה, ביצועים סבירים ורמת אבזור מניחה את הדעת.

ולכן, השורה התחתונה אופטימית משמעותית מזו שעולה מהביקורת עד עתה. כי איך שלא תביטו בו, אם אתם חייבים מיניוואן מרווח ואין לכם כסף לאחד חדש, עם כל שנות האחריות והמשמעות הנלווית, הוויואנט לא רק מציע לכם חבילה מפתה במיוחד, עם יחס עלות-תועלת יוצא דופן. הוא גם היחיד שיכול. הבטחנו הפתעה, נכון?

המכונית נבחנה באדיבות חברת אוויס