מפלגה מתה כעסק חי

סופה העלוב של שינוי לעת פירוק מנוגד בתכלית למצבה הפיננסי ולמצבת הנכסים של המפלגה. הוויה מסוכסכת ורוויית אלימות מילולית מול קופה מלאה ודשנה מעידים על דרך הניהול של לפיד ועוד יותר על זאת של אברהם פורז, היכולה לשמש מודל לקיום מפלגה בישראל. אכן, אפשר לקבוע לפי דרכה של שינוי - לא רק לפי סופה - כי זו התוותה מודל מפלגתי חדש: אין מנגנון, אין צורך בסניפים, אין פריימריז, אין פנים חדשות מעת לעת ואם להרחיק לכת, לשיטתו של טומי, גם אין צורך בבחירות פנימיות כלל ועיקר. על פי השיטה הזאת, ניתן "לעשות קופה" ממימון המפלגות ולהגיע למיליונים, שכן בהיעדר כל הנ"ל, על מה יוציאו אותם? אפילו בולים אינם נחוצים.  

להגינותו ולהגנתו של פורז ייאמר כי ניצח לאחרונה על מבצע החזרת חובות מכספי מימון הבחירות המוניציפליות בסך שלושה מיליון שקל. את ההחלטה בעניין החזרת הכספים למדינה הביא לשני הפלגים הנצים של שינוי עוד בטרם יוודע לאן יילכו. אכן, מודל חדשה לניהול מפלגה בישראל. ואולי דווקא מתכון להריסתה, שכן באין מפקד וסניפים, בהיעדר פנים חדשות ובלא בחירות פנימיות, צריך רק לחכות לרון לוונטל הבא שיבוא להטיל בוץ ומומים ולתפוס את מקומה של ההנהגה הלא-כל-כך נבחרת. 

שתי דוגמאות אחרות בישראל, וישנן עוד רבות, הן הליכוד והעבודה, הקיימות כמפלגות מנגנון והתחדשות, עם מועצות סניפים בכל הארץ, המתכנסות בכל עונות השנה לשמוע "מרצה" מן ההנהגה הבכירה וגם הזוטרה, וכך מקיימות פעילות חברתית שהיא חלק אינטגרלי מההוויה הפוליטית. עשרות אלפי קילומטרים גמא כך שמעון פרס בעבודה, וכך שמר על בכורתו בסניפים המרובים ובהנהגה הארצית. כך רצו ראשי הליכוד הקודם והישן מחתונה לבריתה, ולא החמיצו אף בר מצווה בשומרם על מעמדם בקרב חברי המרכז. לכן, הן העבודה והן הליכוד - בניגוד מוחלט להוויית שינוי ז"ל - שקועות בחובות ומבקשות מעת לעת הסדר עם הבנקים ועם אוצר המדינה לעוד תזרים מזומנים דחוף.

לעבודה ולליכוד יש רציונל למבנה החברתי המתחדש מעת לעת. הבחירות הכלליות בנויות על תשתית של אזורי קלפי, שכל כמה מהם הם הבסיס לסניף המפלגה. קיים את הסניפים והזן את אזורי הקלפי - ויש לך תשתית לבחירות בכל עת, גם אם תוקדמנה. אצל שינוי נשמר הכסף לעת בחירות כלליות, לתעמולה ולארגון בלבד. כך גומר את דרכו מנהיג רשימה, או אם תרצו מעין-מפלגה, לאחר הישג של 15 מנדטים.

כל הניתוח הזה כמובן לא ינשים את שינוי ולא יגרע מרצון הפריימריז של מפלגת העבודה. גם הליכוד החדש אינו יכול לשלח את פעילי סניפיו הביתה. מה שמעניין כעת את הכל מתאחד, למרבה הצער, רק סביב קדימה. מותר כבר עתה לשאול, לאיזה כיוון תלך המפלגה החדשה בניהול חייה הפנימיים לאחר הבחירות (אם לא תתפרק מיד למרכיביה). מרגע הקמתה שמרו ראשי קדימה, ואריאל שרון בראשם, על ניהול כספי תקין. כל צירוף של חבר-כנסת חדש-ישן לרשימה הותנה בנדוניה הכספית של המצטרף. האם תפעל קדימה - וזה יקרה עוד מעט קט - כמו שינוי, או כמו העבודה והליכוד? שאלה זו מונחת לפתחם של קברניטיה, אך יש בה עניין לציבור כולו.  

נתן רענן, עיתונאי וחבר מרכז במפלגת העבודה