שתף קטע נבחר

קריית גת: "פולגת" מפטרת 100 עובדים

העובדים יפוטרו במסגרת תוכנית הבראה, שעיקריה סוכמו עם ההסתדרות. לטענת מנהלי המפעל, העירייה המכבידה במסים אשמה במצב. בעיריה אומרים בתגובה: "נמשיך לדרוש מסים כחוק", והעובדים? הם יודעים שהסכין מונחת על הצוואר

הסיב האופטי גבר על סיב הכותנה: מאות עובדים מצאו בשנים האחרונות את עצמם מובטלים בשל הקריסה בענף הטקסטיל, תופעה המורגשת היטב בקריית-גת, שפעם נחשבה למעצמת בדים. רק אתמול (ד') נודע כי 100 מתוך 440 העובדים במפעל פולגת-טקסטיל בעיר יפוטרו בתוך כחודש, לאחר הסכם שהושג עם ההסתדרות.

 

פולגת-טקסטיל, יצרנית בדים מהמובילות בעולם, הצטיידה בשנים האחרונות בטכנולוגיה המתקדמת בתחומה. משמעות הדבר היא פחות ידיים עובדות. עוד טוענים בפולגת שהעירייה דורשת מיליוני שקלים במסי הארנונה, המקשים על המפעל להתמודד עם התחרות הגדולה בענף. בנוסף, קיימת התחרות הקשה על שווקי אירופה, עלויות העסקה זולות במזרח הרחוק ועוד. 

 

בחודש יוני שעבר נרכשה החברה על-ידי עופר גלבוע וצבי בארנבוים. מתוכנית ההבראה, שהובאה בפני ההסתדרות ונציגיה, עלה כי אין מנוס אלא לצמצם את כוח האדם כדי לאפשר למפעל לשרוד. מנכ"ל המפעל, יוסי דנציגר, הסביר כי "מטרת המהלך היא לחסוך בעלויות הייצור על-מנת לאפשר תחרות בענף. עלות העסקת עובד במזרח הרחוק זולה פי 10 מעובד מקביל בישראל, ומה ששבר את גב הגמל היא דרישת העירייה לשלם מיליוני שקלים מיסי ארנונה". 

 

על-פי נתונים שמסר דנציגר, פולגת משלמת מדי שנה סכום של 670 אלף דולר מיסי ארנונה לעירייה. כעת דורשת העירייה סכום נוסף של 600 אלף דולר בעבור חובות העבר. לדבריו, "מבחינתנו זה המסמר האחרון בארון הקבורה. מדובר בדרישה חדשה שלא ידענו עליה גם בעת רכישת החברה". 

 

"הסכין על הצוואר"

 

ראש העירייה, אבירם דהרי, אמר בתגובה כי "המשא ומתן עם פולגת נמשך כבר שנה וחצי וכל פרטיו ידועים. מתפקידי לדאוג לכלל הציבור בעיר וחלק מזה הוא הגדלת ההכנסות על-פי חוק. כשם שאני דורש מבעלי עסקים קטנים לשלם מיסים, ייעשה הדבר גם עם מפעלים. איש לא יוכל לפעול כשאקדח האיומים על פיטורי עובדים יעמוד מולנו".

 

יושב ראש ועד העובדים, דורל בן-דוד, אמר כי בידיו כבר נמצאת רשימה שמית של העובדים המיועדים לפיטורים. "אני לא חושף את הרשימה כיון שאנחנו מנהלים דיון על כל אחד ואחד מהעובדים. העובדים במתח ויודעים שהסכין מונחת על הצוואר. אנחנו נתחשב בחד-הוריות, נכים, וותיקים שאין להם לאן ללכת אחרי פולגת".

 

"אף אחד לא מרים טלפון לשאול אם אפשר לעזור", הוא זועם. "איש לא מציע לבקש עזרה ממשרדי ממשלה. פעם עוד נסעו איתנו למשרדי התמ"ת ואפילו משרד ראש הממשלה כדי למנוע את הקריסה. היום אנחנו לבד, למעט ההסתדרות שנציגיה מסייעים לנו". 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים