הרבה סמים, קצת סקס והמון רוקנ'רול
במלאת 30 שנה לאלבום המופת "סוף עונת התפוזים" הוא יוצא בגרסה מחודשת ומשופצת. ארי קטורזה שיחזר ביחד עם יהודה עדר את הימים ההם
יש לי את "סוף עונת התפוזים" של "תמוז" כבר 20 שנה והוא עדיין נשמע לי כמו אליפות. הפתיחות הכי טובות, הסיומים הכי מרגשים, השירה הכי מרוממת, הגיטרות הכי סקסיות והתופים הכי לוהטים. שיר הנושא – שנותר, לצד "אדם בתוך עצמו", הסלוגן המסמל את תום עידן הצבר - היה ונותר הרוקנ'רול הכי טוב שנכתב אי-פעם בעברית. המתח בין נשגבות הנעורים והסקס עם המתנדבות בקיבוץ, שכתב מאיר אריאל בווירטואזיות גאונית, לבין הפחד שזה או-טו-טו נגמר (שמגובה, אגב, במתח מוזיקלי מז'ורי ומינורי), יצלח עוד טריליון השמעות רדיו. השירים, כלשעצמם, מתפוצצים מן הרמקולים. זהו אלבום נוטף סקס-אפיל, ובעל איזון נדיר בין דרמה לבין הומור.
במלאות 30 שנה לאלבום הוא יצא בהוצאה מחודשת הכוללת דיסק נוסף של הופעה חיה ב"צוותא" ואת ההקלטות הראשונות של "סוף עונת התפוזים", ו"פנס הרחוב". סימפטיים ככל שיהיו, ומאוד אריאל זילברים ברוחם, מאוד ברור שהמפגש עם לואי להב, שחזר אז ארצה לאחר שעזב מסיבותיו האישיות את העבודה עם ברוס ספרינגסטין, היה זה ששידרג את הלהקה למשהו שאף אחד לא חזה. האלבומים הישראלים היחידים מהתקופה שנותנים ל"סוף עונת התפוזים" פייט הם "סיפורי פוגי" של כוורת, ואלבומו השני ("הפעמון") של מתי כספי. בשלושתם אין תן אחד שהייתי רוצה להחליף, כמו כל תקליט גדול שהגיע אלינו מהעולם בחצי המאה האחרונה. בשלושתם ניצוץ הגאוניות מוגשם לכדי יצירה שלמה ונדירה.
חברי "תמוז" עשו דברים נהדרים לפני ואחרי: "אדם בתוך עצמו" של חנוך, או האלבום של אריאל זילבר ולהקת "ברוש", אבל השוואה, נאמר, בין הדרך בה מאיר ישראל מנגן בכל כך הרבה להט ותשוקה בתקליט הזה לבין הנוכחות שלו, למשל, באי-אלו רבי מכר של שלמה ארצי, מעוררת רצון להבין את "הרגע" של "תמוז". אז נפגשתי עם הגיטריסט שלה הלהקה, יהודה עדר, שייתן תשובות. הוא זוכר (כמעט) הכל, אפילו את הרגע בו הוזמן להצטרף בשלהי ימיו בלהקת הנח"ל: "אני ואיתן (גדרון) עמדנו להקים להקה עם אודי הרפז. יום אחד איתן אמר לי, 'יש להקה שקוראים לה 'תמוז', נראה לי שזה רעיון טוב שנצטרף אליהם'. אמרתי לו, 'אל מי להצטרף?' אל שני הזקנים האלו - שלום (חנוך) ואריאל (זילבר)? 'זה הרבה יותר מעשי', הוא הסביר, ומהר מאוד התחלנו לעשות חזרות בבית של שלום (חנוך) ברמת גן, ליד האצטדיון".
האלבום ניחן בהשפעה כבדה של בלוז. למה האזנת באותה תקופה?
"'דרק והדומינוז', Blow By Blow של ג'ף בק. קיבלתי את הסאונד של 'פנס הרחוב' מאחד הסולואים שעושה ג'ף בק ב"אינרויז'ן' של סטיבי וונדר. האזנתי הרבה לקפטיין ביפהרט; האינטרו של 'הולך בטל' הושפע מאחד השירים שלו. אהבתי רוקנ'רול נקי ושווה: האלמן בראד'רס, למשל. הסולו של 'אהבה שקטה' היה ממש תחת ההשפעה שלהם. אהבתי את הגיטריסטים הבריטים: פיטר גרין, מיק טיילור (הגיטריסט של הסטונס בין השנים 69'- 75'), אבל גם את מייק בלומפילד, מי שניגן לצד בוב דילן ואחרים. שלום דווקא שמע רוק מתקדם, הרבה ג'אז, לאו דווקא רוקנ'רול - הוא היה מגוון יותר. אריאל זילבר הכיר לי את 'ביטצ'ס ברו', אלבום הג'אז-רוק של מיילס דייויס. אריאל היה מסתובב עם הפיה של החצוצרה, כל כולו בתוך הג'אז. מאיר ישראל בא מהעולם של הפאנקי והפיוז'ן, עולם של 'טייט' (Tight). הוא היה קשוח בכל הקשור לקצב: 'אתה אחורה, אתה קדימה', הוא היה גוער בי ובאיתן".
באיזה שלב בדיוק פגשתם את לואי להב?
"עד שלואי הגיע, קיבלנו מאריק איינשטיין חדר חזרות מתחת ל'כתר המזרח' בו עבדנו מתשע-עשר בבוקר עד הלילה, היינו להקה מאוד חרוצה. אריק איינשטיין סידר לנו את החיים והופענו איתו במופע של 'סע לאט'. בשלב מסוים התחלנו להקליט ב'טריטון'. יום אחד הבחנתי שמסתובב שם בחור שהתחיל לספר לכולם שהוא עבד עם אחד, ברוס ספרינגסטין, שאז עוד היה לפני הפריצה של 'נולד לרוץ'. הייתי בטוח שהוא כמו כל המתנדבים המופרעים מהקיבוץ (כפר הנשיא), שנהגו לספר שבוב דילן גנב מהם שירים. מיכאל תפוח לקח אותנו לשיחה ואמר לנו שיצטרף אלינו 'מפיק מוזיקלי', שזה תפקיד שקיים באמריקה, שהוא יהיה הבמאי של ההקלטות. לא הבנו במה מדובר. אני בכלל התנגדתי שמישהו יגיד לי איך לנגן. אבל נפגשנו עם לואי - כולם מסטולים על ג'וינטים, חוץ ממני - ופתאום בא בן אדם עם אנרגיות מטורפות מהמקום הכי רוקנ'רולי שיש, מהשיר 'נולד לרוץ'. הוא הביא איתו אטיטיוד וידע טכני מדהימים. הוא נגע באחד השירים הכי מצליחים בהיסטוריה, והנגיעה הזו חלחלה להקלטות שלנו, מה גם שבזמן ההקלטות יצאו הכתבות על ספרינגסטין ב'טיים' וב'ניוזוויק'. זה היה מטורף".
במה התבטאה הנוכחות שלו?
"פעם בדור יש מצב שמישהו נמצא בטופ של הידע – הכי מכוון ומאופס, וכל האנרגיה המטורפת שלו נחתה עלינו. הוא שקל פי שתיים מהיום, והיה אומר: 'פה חסר איזה מעבר' וביים את זה למופע בימתי. הוא הביא את השירים והנגינה של כל אחד מאיתנו לקיצוניות. הוא הפך את הנגינה שלי לסופר דומיננטית. אני זוכר את הוויכוחים שלו עם מאיר ישראל על הסאונד של התופים. לואי רצה לקבל את התדרים היותר נמוכים. הוא גם הביא איתו את כל עניין ההכפלות, שנשמע מדהים. הוא היה אומר לי' איך אתה עומד עם הגיטרה? תפתח רגליים'. ומה שמדהים זה, ששלום ואריאל, בתור 'הזקנים' שבחבורה, עודדו אותנו ללכת איתו. היה פרגון אמיתי. בשבילי זה היה בית ספר מדהים להפקה. זה כאילו נייג'ל גודריץ' (המפיק של בק, רדיוהד והאחרון של מקרטני) יאלץ להגיע לישראל בגלל שהתאהב באיזו בוכארית וייתקע פה באיזה אולפן ויתחיל לעשות פה תקליטים".
מה הוביל אל הפתיחות המדהימות של השירים?
"הראש של לואי היה של במה. הוא היה אומר: 'תעלו לבמה, יהיה צליל של כינורות במשך שלוש דקות, ולא יהיה כלום חוץ מזה. אני חייב להגיד שזה עבד בתוך עולם של תמימות, אבל היום יש לזה השפעה שלילית. עבדנו ביחד גם על הסולואים. את הסולו הפותח של 'ככה את רצית אותי', למשל, אלתרתי על המקום. לואי הכין לי סאונד אלוהי. הוא חיבר אותי לארבעה מגברי מארשל, פנדר ו-ווקס, וחיבר אותו לפיג נויז, מזוודת דיסטורשן מיוחדת שהביא איתו מאמריקה, אף אחד לא ידע שאפשר להקליט בצורה כזו. התחלתי לנגן והרגשתי כאילו אני טס עם הסאונד".
אתה איש של פנדר סטרטוקאסטר.
"ניגנתי על פנדר סטרטוקאסטר 72', עד היום יש לי אותה. הייתה תקופה שניגנתי עם טלקטסטר, ואפילו עם 'גילד', אבל בגדול נצמדתי לסטראט. היה לי מגבר של חלילית שהיה דמוי מארשל עם בוקסה מיוחדת, שהוציא סאונד אדיר. גיטריסטים מכל הארץ היו באים לראות אותי מנגן בגלל קופסת הדיסטורשן האדומה, כולם תהו מי זה הגיטריסט הזה מהגליל".
מה אתה זוכר מהמיקסים?
"הקלטנו ב-16 ערוצים, ועשינו מיקסים כאשר כולנו אחראים על פיידרים שונים. אני הייתי אחראי על שני ערוצים כאשר כל מיקס היה בעצם מופע אחר. אגב, עדיין שומעים טעויות. אחרי הסולו של 'לא יודע איך לומר לך', למשל, שומעים את אריאל אומר 'זהו, זהו'. אחרי הפזמון הראשון לא סגרנו ערוץ, כל מיני כאלה".
מה למדת מ"הזקנים"?
"למדתי המון מאריאל זילבר. הוא היה המורה שלי, המנגינות, הקצב, הוא היה מנסה להלחין שירים מחדש בכל הופעה, לגמרי בראש של ג'אז. בכלל היו לי כמה מורים מדהימים, דני סנדרסון, למשל. הייתי בכל החזרות של 'כוורת', ואפילו החלפתי את קלפטר בתקופה אחת במהלכה הוא לא יכול היה לנגן. אחרי ההקלטות של 'תמוז', בא דני (סנדרסון) ואמר לי, 'יהודה, אני מקנא בך'. למה? כי כוורת, מעולה ככל שתהיה, עשתה רוקנ'רול ובידור. 'תמוז', לעומתם, הייתה להקה של קשוחים, וזה היה העולם שהוא בא ממנו. אין מחמאה יותר גדולה מזו".
אתה מאוד מחובר לתקליט, אבל בהפקות המוזיקליות שלך בחרת בקו שונה - הרבה יותר רך.
"הרגשתי ש'תמוז' היתה משהו חד פעמי, שלא ניתן לשחזר את זה. זה נגמר אגב ביום ההולדת 25 שלי, ולא הבנתי למה זה מתפרק, היה לי חודש של אופוריה ואחריו צלילה מטורפת, נחתתי לתוך הקרקעית ולא ידעתי לאן אני מגיע. בהופעה הראשונה אחרי הפירוק, אריאל זילבר אמר לי: ' אני לא מבין למה פירקתי את תמוז'. הבערה היתה של האנשים, כל אחד עם הדמות שלו, כנראה שזה עבד על טורים יותר מדי חזקים. מה שמדהים זה שעד היום 'זה קורה'. בהופעה לזכרו של מאיר אריאל בקיסריה לפני חמש שנים הרגשתי את זה. אנשים ישר קופצים כששומעים את המוזיקה. ב'תמוז' היה את הקומבינציה הנדירה שלנו עם הקטע הבינלאומי של לואי. זה לא ניתן היה לשחזור".
איך אתה מסביר את הרמה הגבוהה של העשייה המוזיקלית בארץ בחצי השני של שנות ה- 70?
"ניגנו ביחד, השתתפנו אחד בפרוייקטים של השני. היום כל אחד שולח אותך לסוכן שלו. אז כל אחד הגיע ממקום שונה וזה התחבר יחד. אם היה צריך להקליט גיטרות וקולות לדורי בן זאב, היינו קופצים בכיף לאולפן, זה העלה את הרף של כולם".
מאיר אריאל, שאיתו שיתפת פעולה מאוחר יותר, כתב שני תמלילים נהדרים לאלבום הזה. היה לך אז קשר איתו?
"צריך לזכור שזו תקופה שבה הגיטריסט היה המלך, היום הדגש הוא יותר על השירים. את מאיר אריאל בכלל גילתי שנים לאחר 'תמוז', כאשר קניתי ספר שירים שלו. אגב, הוא כל הזמן אמר לי, 'יהודה, אתה צריך להוציא תקליט עם הסולואים שלך. פייד אין מהשירה אל הסולו, ולאחריו פייד אאוט'. הוא האמין שזה ימכור (צוחק)".
איך זה באמת שלא ניסית להוציא תקליט א-לה קלפטון או ג'ף בק?
"בתקליט שאני עושה עכשיו, אני הולך להיכנס לאולפן ולהדגיש את המקום של הנגינה שלי. החלום שלי עדיין זה להוציא תקליט, להופיע כל שבועיים במקום אחר לפני שלוש מעריצות".
היום "סוף עונת התפוזים" נחשב לאחד הסמלים של תום עידן הצבר. הייתם מודעים לזה בזמנו?
"ממש לא. ולהרבה שדברים אחרים לא הייתי מודע: ללוגו היפה, ואפילו לעטיפה היפה שצולמה, אגב, בביתו של דן בן אמוץ ביפו"
מהשילוב של סקס,סמים ורוקנ'רול, מה היה הכי הרבה ב'תמוז'?
"היו הרבה סמים, ואני שומע את זה בדיסק ההופעה החיה שיצא עכשיו בהוצאה המחודשת. היו אפשרויות רבות לסקס, אלא שכולם היו תפוסים; והיה המון רוק'נרול".
לפנייה לכתב/ת 
