חוצה ישראל ומהפיכת החשיבה

כששואלים את רענן בורל, מנהל אגף שימור סביבה בחברה להגנת הטבע, באיזה מאבק היתה לארגוני הסביבה ההצלחה הגדולה ביותר, הוא עונה בלי למצמץ - המאבק על חופי הים התיכון של ישראל. כאן, אומר בורל, ניצחנו גם במלחמה, לא רק בקרב, ולדבריו "חוק החופים שעבר ב-2004 הוא ביטוי פורמאלי למדיניות הזו". המאבק על החופים נמשך שבע שנים. היתה בו אסטרטגיה מנצחת ששילבה בין השדה הציבורי, התכנוני והפוליטי בהלימה כמעט מוחלטת. מובילי המאבק השכילו להנחיל שערכי הסביבה שייכים לציבור, ושהמאבק לא היה של קומץ חובבי טבע אלא של כלל הציבור – מה שסייע להעביר את המסר שמאבק סביבתי הוא מאבק חברתי לכל דבר ועניין.

למצוא את הסיפור האנושי

הגישה שמחברת את המאבקים הסביבתיים לנושאים החברתיים אינה רק אסטרטגיה. זוהי תפישת עולם שמחלחלת יותר ויותר, הן לארגוני הסביבה והן לארגונים חברתיים. בחינה של מרבית הבעיות הסביבתיות מלמדת שהראשונים להיפגע מעוולות סביבתיות הם חסרי האמצעים, השכבות החלשות. כך, בקידום כבישים על פני תחבורה מסילתית פותרים בעיות לבעלי רכבים פרטיים ולא לנזקקים לתחבורה ציבורית; כך בחופי הים, מפתחים לטובת האמידים על חשבון חסרי האמצעים; כך בזליגת הבינוי אל מחוץ לערים על פני חיזוק מרכזי הערים, וכך בהקמת יישובים חדשים המבריחים אוכלוסיות חזקות אל מחוץ ליישובים, במקום לחזק ישובים חלשים.

ואכן המאבק על הוצאת כלובי הדגים הוא תקדימי, לא רק באופי התנהלותו אלא, ובעיקר במשמעויות ההצלחה שלו: לראשונה בישראל מקבלת הממשלה החלטה שמשמעותה הפסקת פעילותם של מפעלים כלכליים לטובת ההגנה על הטבע. התקדים הוא כפול, שכן ההחלטה הוכרעה לא על בסיס הוכחת עדויות מוצקות, אלא, על בסיס עיקרון הזהירות המונעת.

הקשר של חוות הדגים לזיהום המפרץ לא הוכח במאת האחוזים, אך כל הראיות הביאו להחלטה לפיה יש לנקוט בצעדי מניעה דרסטיים למען שיקום הטבע בים סוף. והמעניין הוא, שתקדים זה מיוחס למאבק שהוא על טוהרת הסביבה ולא האדם. עדיין צריך לזכור שמאבק שהצליח אינו נגמר, ויישום ההחלטה יהיה המבחן האמיתי. יהיו מי שיתנחמו בכך שהצלחה זו סוגרת את החשבון על כשלון המאבק שניהל אמוץ זהבי בשנות החמישים נגד ייבוש החולה.

הכתבה התפרסמה בירחון "עושים חשבון" של לשכת רואי החשבון .