5 במסע 30 למקסיקו

קצת לפני יום ההולדת שלי, רגע לפני שהסתיים עוד עשור בחיי, זה קרה: לחץ בחזה, תקתוקי שעון, דיכאון לא ברור, טלפונים מואצים מההורים - כל הסממנים העידו אחת - אני, לימור, חווה משבר גיל 30.

החלטתי לברוח, ולו לפרק זמן קצר, למקום רחוק שיכיל את השילוש הקדוש: תרבות עתיקה, נופים שובים, וים של ים ומסיבות. סקירה קצרה הניבה תשובה אחת: "סולו" (רק) מקסיקו. וכך, כהרף עין, החל תכנונו של טיול למקום שהוגדר כבר כ"גן עדן למטיילים", בכל זאת רק פעם אחת בחיים חוגגים 30.

את מי לקחת איתכם? המשתתפים

קמפיין שכנועים קצר בקרב חברי הקרובים, שכלל שימוש באיומי ברוגז ואמצעי הפחדה לא מוסריים ("בקרוב תתחתנו, תקברו בעבודה בשביל לשלם משכנתא ותחזרו כל ערב עייפים לילד שיפלוט עליכם בלי הכרה"), והתגבשה לה קבוצה אולטימטיבית בת חמש נפשות משלימות לטיול בן 25 ימים למקסיקו, להלן: ה"כיבושניק" - יוליוס קיסר ישראלי שהפך ברגע למנהיג הבלתי מוכתר של החבורה. משנתו - "ויני וידי ויצי" (באתי ראיתי כבשתי) - דאגה להלין אותנו, להאכיל אותנו ולהזיז אותנו הלכה למעשה ממקום למקום ביעילות; "החורפן" - מגנט נשים ללא תחרות, המונע בעיקר על ידי צרכי החיים הבסיסיים: אוכל, סקס והרבה שינה; "איש העקרונות והזעם" - טברייני-יוצא גולני שחי עשר שנים בקיבוץ, מוטו העל שלו: "אל תעצבנו אותי, תנו כבוד, באתי לנוח"; ה"משקיפה", ששמרה על איזון ברגעים בהם חברותינו איימה להתפוצץ; ואנוכי, "לימור הכל קורה לה", שמשימותיי כחוליה מקשרת התחברו לקומדיה של טעויות קטנות שקורות, לצערי, רק לי.

מימין לשמאל: החורפן, הכיבושניק, איש העקרונות, הכל קורה לה והמשקיפה

היעד: מקסיקו בקצרה

תכננו מסלול נהנתני מקוצר שישלב טבע ותרבות מבלי להזניח, כמובן, חופים ומסיבות. יומיים ראשונים ייעדנו למקסיקו סיטי, משם בנסיעת לילה לסן קריסטובל לשהייה בת שבוע שתאפשר טיולים יומיים לשבטי המאיה ולטבע. אחר כך נסיעה לפלנקה (חמש שעות מסן קריסטובל) שם נבלה יומיים, ומשם בנסיעת לילה לעיר החוף פלייה דה כרמן, שתהווה את תחילתם של כשבועיים באזור החופים. את היומיים האחרונים של הטיול רצינו לבלות בקנקון, משם בטיסה חזרה למקסיקו סיטי והביתה.

מה לקחת? כלום

למקסיקו אפשר לקחת תיק גב מינימליסטי ובו כמה חולצות, נעלי הליכה, סנדלים (כפכפים לים אפשר לקנות שם). זהו. לנוסעים באוקטובר כדאי לקחת בגדים חמים, כי בימים מסוימים מזג האוויר קר מאוד.

כמה מבזבזים? הרבה

הוצאות הטיול תלויות בשלב שבו מצויים בחיים ובסוג האנשים שהנכם. אנחנו

 מצאנו במקסיקו שלושה סגנונות תקציביים: "המתכלבים" - יוציאו לכל היותר 700-800 דולר על שהות בת שלושה וחצי שבועות במקסיקו, "הנהנתנים" - שיבזבזו כ-1500 דולר, ואילו מטיילי "דור הזהב" (זוגות בירח דבש) יכולים להכפיל ולשלש את ההוצאות מבלי לדפוק חשבון. ואל תשכחו להוסיף לחשבון כרטיס טיסה (800-2400 דולר). 

יום 1: מקסיקו סיטי, יום הולדת לדרור ה"חורפן" 

נחתנו במקסיקו סיטי. תפסנו מונית מחוץ לשדה התעופה ב- 500 פזוס לחמישה. בדיעבד, היינו צריכים להקשיב לעצות שקיבלנו ולתפוס מונית בשדה עצמו - העלות היא פחות מחצי.

הגענו היישר להפסקת חשמל במלון EL GRECO, ב- AV. SAN ANTONIO 22 (טל' 11071790), ונפלנו שדודים לשינה. המלון הנחמד והנקי שייך לישראלי בשם שגיא ניר. אם היינו עייפים קצת פחות, היינו מגלים כבר אז את "MENEO", המועדון הנחשב ביותר בעיר (100 פזו כניסה לאדם, מינימום 200 פזו לשולחן), הנמצא ממש מעבר לכביש. מוקד נוסף לחיי לילה הוא ה"זונה רוסה" (Zona Rosa). המלונות הזולים הטובים ביותר נמצאים באזורים שממערב לסוקאלו ומדרום לאלאמדה. אוכל זול וטוב יש ברוב אזורי העיר, במיוחד בדוכני הרחוב ובקוֹמֶדוֹרֶס.

למחרת השכמנו במונחים מקסיקניים - שמונה בבוקר נחשב שם לאשמורת השחר, מקסיקנים לא פותחים את יומם לפני עשר בבוקר - ומצאנו עצמנו בבוקר אפרורי וקר, עומדים מול דלתות מסעדות סגורות, משתוקקים להתחיל כבר את היום. לשמחתנו עמדה לה בפינה אישה עם דוכן משקה דמוי שוקולטה שהקל על צינת הבוקר.

את ארוחת הבוקר המקסיקנית הראשונה שלנו, רגע לפני שנסענו לפירמידת השמש והירח, אכלנו במסעדה צמודה

למלון - המון פלפל חריף עם קצת ביצה לצד פריחולס - שעועית שחורה (מי שאינו אוהב מעודדי פעילות קיבה על הבוקר ובכלל, שידאג לבקש: "סין פריחולס" - ללא שעועית). כ-100 פזו לאדם לארוחה עשירה, הכוללת מיצים קפה וכמויות לחם שהפתיעו אפילו את המלצרים.

במקום להתפנק במונית ספיישל, שילמנו כמה פזוס בודדים, עלינו על אוטובוס מקומי והתחלנו להרגיש את מקסיקו: הצבעים והבקתות מהחלון, האנשים היפים-רגועים שפניהם חרושי קמטים וחכמת חיים אינדיאנית העלו על פנינו חיוך. לאוטובוס עלו שני נערים שניגנו על גיטרה ושרו שירי עם לטיניים באופן שקילף את הנשמות שלנו מטרדות הטיסה הארוכה ועד מהרה הביא אותנו להחלטה עליה אמליץ גם לכם: לנסוע רק באוטובוסים מקומיים!

לאחר נסיעה בת 40 דקות, הגענו לטאוטיהואקאן (Teotihuacán), העיר העתיקה הגדולה ביותר במקסיקו, ובירת האימפריה שהתקיימה כאן לפני הכיבוש הספרדי. בשיאה, במאה השישית לספירה, התגוררו בה 200 אלף תושבים. הרחוב הראשי העתיק באתר הוא 'שדרת המתים' המפורסמת, בתחומיה מצויה הפירמידה השלישית בגודלה בעולם: פירמידת השמש המתנשאת לגובה 70 מ' (248 מדרגות) שהייתה במקור צבועה באדום ומכאן שמה. בהמשך נמצאת פירמידת הירח, שלמרגלותיה נפרשת פלאסה דה לה לוּנה (כיכר הירח), ומסביב לה 12 במות של מקדשים. בסמוך ניצבים עתיקות של ארמונות ומוזיאון וכמובן אינסוף רוכלים המציעים מרכולתם בכל פינה באופן די מציק, אם לומר את האמת.

"חכו חכו", סינן ה'חורפן' כשנעמדנו מול אינסוף מדרגות פירמידת השמש ,"אחד אחד אני אעלה אתכם על שביל הנחש למצדה". מתוך תאוותו לשקט ומנוחה, הוא לא ממש דמיין שביום ההולדת שלו יעמוד מזיע וחסר נשימה, לאחר טיפוס מאומץ לפסגת פירמידה. ה'כיבושניק' לעומתו, עלה על השמש, על הירח ועל כל מה שביניהם, כש'איש העקרונות והזעם', עם נובלס ביד ואנוכי לצדו, מדדים בעקבותיו ומנסים להספיק ליהנות מהנוף המשגע מראש הפירמידות. ה'משקיפה' העדיפה לצלם אותנו מזיעים ממושב נוח למטה ולהתבייש בשמנו לנוכח ילדי בית ספר מקסיקנים שטיפסו בחינניות בלי תלונות על כל עלייה אפשרית.

יצאנו מהאתר בצהריים, שבנו למקסיקו סיטי הסואנת והעמוסה, והתלבטנו לגבי המשך הפעילות בעיר. ה'חורפן' מצא את האומץ להגיד את מה שכולנו הרגשנו בבטן: לא אוהבים ערים גדולות, צריך לצאת ממקסיקו סיטי.

עוד באותו הערב היינו על האוטובוס של ADO, בנסיעת לילה לסן קריסטובל (660 פזוס לאדם).

יום 2: סן קריסטובל

14 שעות באוטובוס ממקסיקו סיטי לסן קריסטובל עברו למרבה הפתעתי בקלות יחסית (מחלקה ראשונה, 660 פזוס הכרטיס). מלבד תקריות אופייניות רק ל'מי שהכל קורה לה', כמו להיתקע בתא

  השירותים של האוטובוס דקות ארוכות, עד ש'המשקיפה' שלחה את 'הכיבושניק' ו'החורפן' לבדוק מה קרה לי. מה לעשות, הנעילה המקסיקנית הפוכה מהמקובל, והתזוזות הסיבוביות של האוטובוס לא ממש הועילו. אני ממליצה לוותר על השירותים הנעים של האוטובוס ולחכות להפסקות שהנהג כופה אחת לשעתיים-שלוש.

במרכז העיר נמצאת הסוקולו (ZOCALO), הכיכר המרכזית המהווה את הלב התוסס של העיר. 

נהג מונית חביב לקח אותנו למספר מלונות עד שהתרצנו. Villa Real 2 ב- AV. BENITO JUAREZ NO. 24 שייך לרשת מלונות בעיר והיה נוח ומקסים. 250 פזוס לזוג, 300 לשלושה. הבעלים נחמדים מאוד וצריך להדליק באופן עצמאי את הדוד לקבלת מים חמים. יש מסעדה בתוך המלון, בה אכלנו ארוחת בוקר במחיר של 165 פזוס לסינקו (5 בספרדית).

סן קריסטובל יפהפיה. הרחובות קרויים ע"ש תאריכים חשובים למקסיקו וע"ש קדושי הנצרות. הכבישים מרוצפים אבן, קירות הבתים והחנויות צבועים במגוון צבעים. בצהריים החמימים ישבנו במרכז העיר, ב"סוקולו", על ספסלי ישיבה ציוריים, ואכלנו ארוחת צהריים מאולתרת שקנינו בסופר, לצלילי גרמופון שניגן שירים משוברי קופות, כשסביבנו רוכלים ורוכלות בגילאי 5-60. הרגשנו כמו ניצבים בסרט משנות ה-40.

מהכיכר המרכזית נמשכים רחובות קטנים וצרים ובהם בארים וחנויות. בעיירה שני שווקים עיקריים: שוק פתוח ושוק מקורה, שנחשב יקר יותר. בשניהם יש "פיצ'פקס" לעייפה, אבל בהחלט ניתן למצוא גם מזכרות ופריטים מקוריים במחירים סבירים עד זולים.

מזג האוויר היה קריר אך לפרקים עלתה שמש קייצית שעשתה חשק לחטיף הכי טעים במקסיקו, שנמכר ב-10 פזוס ברחובות - רצועות מנגו ומלון עם מלח, צ'ילי ולימון. תנסו, זה פשוט מעדן.

הפרק הבא: שבטי המאיה ופלנקה