ועד ציבורי להפצת שירתו של אלכסנדר פן מוקם בימים אלה לרגל חגיגות המאה להולדתו של המשורר. בראש הוועד יעמוד הסופר סמי מיכאל ובין החברים בו ח"כ לשעבר לובה אליאב, המשוררים חיים גורי ונתן זך ויוזמי הקמת הוועד - השר לשעבר יאיר צבן והצייר גרשון קניספל. חברים נוספים הם פרופסור דן מירון, פרופסור עוזי שביט, הזמרות יהודית רביץ ואורה זיטנר ומחברת הביוגרפיה של פן, פרופסור חגית הלפרין.
הערב, ג', יתקיים באולם צוותא בתל אביב אירוע חגיגי בו יוכרז על הקמת הוועד והשקת סדרת אירועים שבאמצעותם מקווים חברי הוועד להאיר את יצירתו
של פן בדרכים שונות. ברשימת האירועים הנוספים יארח תיאטרון הקאמרי ביום שישי, 26 במאי, ערב שיוקדש לחייו וליצירתו של פן. הצייר גרשון קניספל יציג תערוכת תחריטים לשיריו של פן, בה יוצגו יצירות נוספות שיוזמנו במיוחד מבכירי הציירים בארץ. הועד יכריז במקביל על קיום פנלים באוניברסיטאות בנושא יצירתו של פן והוצאת ספר המלווה בתקליטור עם שיריו המולחנים וקטעי קריאה נדירים של פן והשחקנית חנה רובינא. כן יפעל לקידום יוזמה של קריאת רחובות על שם המשורר בערים שונות ברחבי הארץ.
המשורר אלכסנדר פן נולד בשנת 1906 בניז'ני קולימסק שלחוף הים הצפוני לאב יהודי ואם שבדית שאינה יהודיה. בעקבות פטירתה של אמו גדל פן הילד אצל סבו, שנהרג כשהיה בן 10 במסע צייד. במשך שנים צעד פן לעבר מוסקבה שם התגורר אביו. בשנת 1927 עלה לפלסטינה, התגורר בתל-אביב ועבד לפרנסתו בפרדסי רחובות, בבניין וכמאמן אגרוף. בשנת 1929 החל לפרסם לראשונה משיריו בעברית זאת בעידודם של ביאליק ושלונסקי. שיריו ראו אור בעיתונים שונים "דבר" ו"במפנה" כמו גם בכתבי העת "כתובים", "עתים", "טורים", "אורלוגין" ו"מאזנים". בעיתון "קול העם" פרסם טור פוליטי חברתי עוקצני קבוע בשם "י.ח" שפירושו יישר חוח (קוץ).
בשנת 1935 כתב פן את השירים לסרט העברי הראשון, "זאת היא הארץ", של הבמאי ברוך אגדתי. במשך שנים ניהל את המדור הספרותי בעיתון הקומוניסטי הישראלי "קול העם" ונמנה על שורות המפלגה הקומוניסטית, מק"י. בעקבות דעותיו הפוליטיות הוחרם על-ידי הממסד, שירתו לא פורסמה במשך 20 שנה בקירוב ונמנעה ממנו חברות באגודת הסופרים העבריים. "לולא היה משתייך משורר זה למחנה בו הוא עומד, הרי, ללא ספק, היה חגו מקיף את כל החוגים הציבוריים והיה הופך לחגה של השירה העברית החדשה", אמר אלתרמן על פן, "שירתו היא זרם בפני עצמו בספרות העברית והביקורת הישראלית עוד תצטרך לתת דעתה ולחקור ביתר עמקות ופירוט את הזרם הזה שיסודו – מרד".
פן נחשב לאחד מראשוני הבוהמים התל אביבים. המשורר היה נשוי פעמיים ואב לשלוש בנות משלוש נשים שונות. מאשתו הראשונה, בלה, נולדה בתו זרובבלה. בעקבות רומן שניהל עם השחקנית חנה רובינא נולדה הזמרת אילנה רובינא, ובתו השלישית, סינילגה, נולדה מאשתו רחל, אותה פגש לראשונה כשבא לבקר את רובינא בחדר הלידה. פן נפטר במוצאי יום העצמאות של שנת 1972. על קברו נכתבו המלים: "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי" מתוך שיר שכתב בעקבות רציחתו של אלכסנדר זייד. במהלך חייו פרסם פן שלושה ספרי שירה. בשנת 1956 יצאה לראשונה אסופה משיריו בשם "לאורך הדרך". בשנת 1965 יצא לאור בבריה"מ ברוסית קובץ משיריו בשם "הלב בדרך" ובשנת 1972 יצא לאור בישראל הקובץ "היה או לא היה" שנערך בידי יוסי גמזו. בשנת 1977 יצא לאור בהוצאת "הקיבוץ המאוחר" מבחר שירים נוסף בשם "רחוב העצב החד-סטרי". בשנת 1985 יצא מבחר נוסף בשם "לילות בלי גג" אותו ערך עוזי שביט. לאחרונה קובצו כל כתביו של פן בשני כרכים בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", בעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט.
