לפני כמה ימים נפגשנו במשחקייה שהרכיב למגורשים המתנ"ס האזורי. בימי החורף והגשם זו ממש הצלה, כי במגורונים הקטנים אין מקום לשחק עם הילדים ובחוץ קר וגשום. אז כמובן שהילדים משחקים ורבים וההורים יושבים ומפטפטים. עייפים משהו העלינו את השאלה: למה אתם מצביעים? אני לא יכולה לזכור שנה שבה השאלה הזאת היתה פחות רלוונטית.
הבחירות כמעט ולא מעניינות ולא מעסיקות. למה?
אל"ף, כי ברור לנו שאין דמוקרטיה בישראל, שהמשחק הדמוקרטי בישראל הוא רק משחק. שיכול להיבחר ראש ממשלה שמודיע שהוא צמחוני, אוכל עלים ובאמצע הקדנציה להתחיל לטרוף סטייקים. אם זה מתאים לתפריט של האליטות - אז למה לא? ובי"ת - יש תחושה עמוקה שלא שם מתרחש המשחק האמיתי.
התחושה הזו מתחזקת דווקא כעת, בראש חודש אדר. במגילת אסתר לא מוזכר שם ה' - אבל הוא נרמז בהרבה מקומות, ומי שקורא את המגילה לעומק מבין שהוא נמצא שם מאחורי הקלעים, ובגדול. הבחירות אינן רלוונטיות עבורנו כי התחושה היא שלא שם מגרש המשחקים האמיתי. מישהו אחר מנהל את הדברים, והשרים והח"כים הם רק פיונים מתחלפים.
זוכרים, לפני בערך שנה, איך ביבי, סילבן ולימור לבנת פחדו משרון שיפטר אותם? רעדו ולא העיזו להחליט באמת מה הם חושבים? איפה שרון עכשיו? הכל כל כך חולף, רגעי, זמני. אחרי הגירוש, סדר העדיפויות משתנה ואני באופן אישי מעדיפה להתעסק בדברים נצחיים יותר, ליצור קשרים טובים עם הבוס הגדול שם למעלה.
ובכלל - הדיון למי להצביע הוא שולי. בבחירות הקודמות ביתנו הוצת באש להבה של ויכוח הבחירות: אני אמרתי שצריך להצביע לאיחוד הלאומי ואריאל, בן זוגי, צידד בתוקף בברוך מרזל.
כמובן שהויכוח היה נגוע עד העצם - אבי פעיל בתקומה וברוך מרזל ידיד משפחה של האיש שלי, אבל חוץ מזה אני מאמינה במפלגות קצת יותר גדולות ובעלות כוח, ואריאל טען בתוקף שאי אפשר להכניס את איווט ליברמן לכנסת כי הוא בעד להכניס גויים לעם ישראל. זוכרים את הבחירות הקודמות? לא. אני זוכרת, כי עד היום אריאל מאשים אותי שבגללי ובגלל שכמותי מרזל לא נכנס לכנסת.
אחרי שממשלת ישראל שלחה אותנו להצביע בניצן (או בקלפי נכים ברחבי הארץ) ממש לא בא לנו להצביע. אישי הודיע שאם אני אטרח לנסוע להצביע הוא יבוא איתי ואם לא - יוותר על התענוג. גם בשביל ברוך מרזל הוא לא מוכן להתאמץ. אחת השכנות הודיעה שהיא הולכת להפקיד את תעודת הזהות שלה אצל נטורי קרתא תמורת 100$. גם כן אופציה.
למרות העלבון, ולמרות שלא מאפשרים לי להצביע במקום מגורי הנוכחי, אני בכל אופן אטרח להצביע, ואשים בכנסת ט"ב. למרות שפינה חמה בלב שמורה
אצלי למרזל, שעזר רבות לפני הגירוש. את חברי האיחוד הלאומי ראיתי במקומות הקריטיים - אורי אריאל ואריה אלדד היו עמנו לפני ואחרי הגירוש, על הגגות (ולא הסתחבקו עם המשטר), ואני רוצה שילחמו בשביל ארץ ישראל ובשביל הזהות היהודית גם בקדנציה הזאת. אבל אני יודעת שזה לא העיקר, זה שולי.
בראש חודש אדר אני מתפללת שיתהפך הכל: מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, מדיור זמני לדיור קבע, מזרות וניכור לאהבה ואחווה. שנדע מי הם אויבינו האמיתיים ומי אוהבינו, ולהילחם את המלחמות הנכונות. ובעיקר, שנלמד סוף סוף לעשות את הבחירות הנכונות. שיהיה לכם חודש טוב ומלא שמחה אמיתית.
