מילים מילים, ואת משמעותן
הרצאותיו פורצות הדרך של ג'ון אוסטין משנות ה-50 אוגדו לספר שיוצא כעת בעברית, ומנסה לשפוך אור על הקשר שבין חברה, תרבות ולשון. באופן מפתיע, המעבר מהרצאות לטקסטים כתובים עושה רק טוב
כיצד משפיעה המילה המדוברת והכתובה על החברה? באיזה אופן מעצבת הלשון שבה אנו משתמשים את התפיסה החברתית שלנו, ואת האופן שבו אנו תופסים את המציאות? האם בכלל ישנה מציאות אחת, והאם יש הבדל בין אמת לשקר, או שמא מדובר במושגים בלתי-קיימים, חסרי מובן ופשר אלא בהקשר חברתי מוגבל ביותר?
ב-1955 עמד ג'ון ל' אוסטין, שמילא מ-1952 ועד למותו בתפקיד ראש הקתדרה לפילוסופיה של המוסר באוניברסיטת אוקספורד, על בימת ההרצאות באוניברסיטת הארוורד והעביר סדרת הרצאות חשובה ורבת השפעה בנושא הפילוסופיה של הלשון, וניסה לענות על שאלות אלה ורבות אחרות. בסדרת הרצאות זו, שאוגדה לספר שרואה כעת אור בעברית, שוטח אוסטין את משנתו החדשה דאז והמורכבת יחסית, המעבירה את עיקר הכובד מהמילים והמשפטים, אל מעשה הדיבור עצמו. לדבריו, יחידת המשמעות הבסיסית והחשובה ביותר להבנת שפה מסוימת, אינה המילה, כי אם הביצוע. הוא מדגים את הטענה באמצעות הוצאת משפטים מהקשרם, החלשת הקשר שבין משמעות לשונית לאמת, ובוחן את המבע הלשוני והרבגוניות הרבה שטמונה בו.
אוסטין התנגד לגישה המסורתית לחקר הקשר שבין הלשון לחברה, לפיה המילים והמשפטים הם אלו הנושאים את המשמעות האמיתית והעמוקה בתהליך התקשורתי בין בני האדם. במאמריו הוא מבחין בין שלושה מרכיבים של כל פעולה תקשורתית שאנו מבצעים: הבעה של מילים בעלות תוכן ומשמעות (מעשה לוקוציוני); פקודה/הוראה (מעשה אילוקוציוני); והנעה לפעולה - התגובה של הנמען למסר (המעשה הפרלוקוציוני). מלבד הביצוע עצמו והמסר שהוא נושא, המבע טומן בחובו גם הנעה לפעולה, המתורגמת לכדי ביצוע של הצד השומע. גם אי-תגובה היא בבחינת תגובה, לצורך כך, בהנחה והמסר התקבל ופוענח אצל הנמען.
בזכות הכריזמה
מקומה של השפה בחקר השיח האנושי נבחן רבות על-ידי חוקרים מתחומים שונים. מלבד המשמעויות הלשוניות של השפה והרפרטואר המורחב של אפשרויות המבע הטמונות בה, החלק שהיא תופסת בדיסקורס התרבותי הוא לא רק טכני, כאמצעי לנשיאת מסרים והעברתם, אלא גם תרבות בפני עצמה. השפה שאנו מדברים היא בעצם תהליך תרבותי וחברתי, המקפל בתוכו, באופן מודע ולא מודע, אידיאולוגיות ומסרים שונים. הפילוסופיה של הלשון בוחנת אפוא את האופן שבו השפה מקודדת מסרים אלו, ואת הדרכים להעברתם והפצתם.
השפה לא רק מאפשרת הוצאה לפועל של תרבות, אלא גם שימור ועיצוב של ערכים והוויה תרבותית, באופן בלתי מודע. אחד הדימויים לאופן שבו פועלת השפה (כמרכיב של התרבות) על בני האדם הוא דימוי של דג במים. האדם מוקף במסרים שקופים ובלתי-מובחנים, ההופכים לחלק טבעי ולא מורגש מחייו, ובכך מעצבים את העולם שבו הוא חי, ואת הדרך שבה הוא תופס את המציאות - מושג שלפי הפוסטמודרניזם איננו קיים ומהווה פיקציה אנושית ליצירת סדר בכאוס הטבעי.
אוסטין נחשב לאחד מאבות המחקר הפילוסופי-לשוני, ומאמריו נידונו בהרחבה בין פילוסופים רבים מזרמים שונים. בסוף שנות ה-70 התעורר ויכוח ער בין מיצגיו של אוסטין לז'ק דרידה, שהראה כיצד גם טקסטים ממוסגרים הנושאים משמעות מועדפת ושואפים ל"סמכות" וחד-ערכיות, יכולים להתפרש בדרכים מגוונות אצל קהילות פרשניות, העשויות לבצע קריאה אופוזיציונית של הטקסט באופן מנוגד לגמרי לכוונת המחבר המקורית. דרידה הכיר אמנם בערך העצום של התיאוריה שפיתח אוסטין, אך ביקר אותה באופן אינטנסיבי בשורת מאמרים וכתבים.
בדרך כלל, המעבר מהרצאות מדוברות לטקסטים כתובים לוקה בחסר ולא מצליח להעביר את המסר בצורה טובה. אולם במקרה הספציפי של "איך עושים דברים עם מילים", דווקא העובדה שמדובר בהרצאות מדוברות, שנועדו להיות קומוניקטיביות ומעניינות, מיטיבה עם התוצר הסופי. אוסטין המרצה ניחן בכריזמה רבה וקסם אישי, שמועברים דרך הטקסטים, שנים לאחר מותו ממחלה קשה. הטקסטים, על אף מורכבותם הפילוסופית והלשונית, מצליחים להיות בהירים וקולחים, ונוחים למדי לקריאה, גם למי שפילוסופיה של הלשון הוא לא עיסוקו העיקרי.
לפנייה לכתב/ת 
