האמת על הסט

כל וונאבי מתחילה יודעת שלהיות דוגמנית זה לא קל, אבל מי שצופה באדיקות ב"דוגמניות" בערוץ 10 מקבל את הרושם שדוגמנית צריכה להיות סוג של גיבורת על: לפתח עור של פיל, להיות בכוננות פפראצי תמידית ולציית לגחמות של כל צלם. אבל מה באמת קורה מאחורי הקלעים של תצוגות האופנה ועל הסטים של הקמפיינים הנחשקים? האם מה שאנחנו רואים בתוכנית משקף את הדרישות ואת ההווי של עולם האופנה? כדי לברר את הסוגיה כינסנו ארבע דוגמניות: אינגריד פלדמן (32) ל"לוק", דוגמנית ותיקה, שהשתתפה כמעט בכל תצוגה אפשרית בארץ, רותם סלע (22) ל"רוברטו", דוגמנית בתחילת דרכה, גל גדות (21) ל"לוק", מלכת היופי לשנת 2004, וויקטוריה קצמן (19) ל"לוק", שלמי שהעזה לשכוח, זכתה בתוכנית "הדוגמניות" בעונה הראשונה.

קר היה כל כך

בתוכנית נראה ששוק הדוגמניות הוא שוק בשר, ושהדוגמניות זוכות ליחס משפיל. עד כמה זה משקף את המציאות?

אינגריד: "בעיניי זה לא משקף. יש פרגון ולא שוק בשר. הרי חלומה של כל בחורה כמעט הוא להיות דוגמנית שיעריצו אותה".

גל: "היחס המשפיל לא קיים במציאות בדרך כלל. המטרה הסופית של כל הצוות, כולל הדוגמנית, היא שהעבודה תצא בצורה הטובה ביותר".

רותם: "זה שהן זוכות ליחס משפיל והעובדה שזה שוק בשר — אלה שני דברים נפרדים. ברור שדוגמנות זה שוק בשר. הרי מה שמשחק תפקיד זה הגוף, לא מעניין כמה את חכמה. מצד שני, שוק לא צריך לגרור יחס משפיל. זו עבודה לכל דבר".

ויקטוריה: "בתוכנית זה נראה ככה, אבל במציאות אף פעם לא הרגשתי מושפלת. אני עובדת ומרוויחה כסף כמו כולם".

קרה שנאלצתן לשנות את המראה בניגוד לרצונכן? להסתפר, למשל?

ויקטוריה: "מעבר למה שדרשו ועשיתי בעונה הראשונה של 'הדוגמניות', לא. אם בעתיד יציעו לי עבודה ששווה את המאמץ, אני אסכים, אבל גם לזה יהיה גבול. להסתפר אני מוכנה, לעשות ניתוחים פלסטיים — לא".

רותם: "קרה שהייתי צריכה לשנות צבע בשיער או תספורת, אבל זה נעשה מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ. לכל דוגמנית יש את הקווים האדומים שלה. אני, למשל, בהלבשה תחתונה לא עושה חוטיני ולא עושה שקוף, הלקוח יודע את זה, וזאת החלטה שלו אם לקחת אותי לקמפיין ולכבד את זה או לא לקחת".

אינגריד: "הם יכולים לחייב אותך, אבל גם זכותך לא להסכים ולא לקבל את העבודה. קרה לי שביקשו ממני שינוי, אבל לא אילצו אותי. "למשל, כשנסעתי עם 'שוקי זיקרי' לחו"ל ולראשונה הסתפרתי משיער עד לטוסיק לשיער עד הכתפיים".

הבנות בתוכנית הצטלמו בקור מקפיא. נתקלתן בתנאים קיצוניים כאלה?

אינגריד: "קיצוני עד כדי כך - לא. לא יושיבו אותנו בשביל הרייטינג על גוש קרח כך שתיווצר כווייה, בוודאי ייתנו לנו חתיכת בד. בתוכנית נתנו להן לסבול בכיף".

ויקטוריה: "לפני שבוע נכנסתי לאמבטיה שהמים בה היו חמים, אבל בסטודיו היה קר ולאט לאט הם התקררו. זאת העבודה, וכשרואים תוצאות מבינים שזה היה שווה".

גל: "יש דברים כאלה, אבל בדרך כלל ההפקה הולכת לקראת הדוגמנית, לא נגדה. למשל, כשעשיתי את הקמפיין לבגדי ים 'ארנה' הטיסו אותי לאירלנד בחורף. זה היה סופר-קשה, כל פעם יצאנו החוצה רק לכמה דקות, צילמנו, חזרנו להתחמם וחוזר חלילה. לא שזה מנע ממני לחטוף שפעת, אבל זה ללא ספק היה בר ביצוע".

רותם: "בדרך כלל קטלוגים של קיץ את מצלמת בחורף ולהפך. כשהייתי צריכה להיכנס לים בקור מטורף זה היה מאוד קשה, במיוחד שזה נמשך מהבוקר עד הלילה, כשרק אני מצטלמת ולא עוד עשרים בנות, זאת אומרת שגם ההפסקות בין צילום לצילום לא גדולות. חזרתי חולה, עם נקע ברגל ויד נפוחה".

מה הלוקיישן הכי מטורף שהצטלמתן בו?

גל: "היו כמה. אחד מהם היה במילנו. הקונספט היה 'מילנו באורות של לילה'. הצילומים תוכננו ל-2:00 בלילה, והלוקיישן היה כביש ראשי שמצד אחד חסמו אותו ומהצד השני הנתיבים נשארו פתוחים, מה שאומר המון מכוניות שטסות במהירות".

רותם: "בצילומים ל'רנואר' הייתי צריכה לשכב על גב של סוסה, שהוא לא משטח חלק, וגם היה שיא החום, אז רוב הזמן החלקתי. הסוסה הייתה עצבנית והשתוללה, והיה מפחיד. משני הצדדים עמדו המאלפים שלה, שהחזיקו אותה חזק ואפילו קיבלו כמה בעיטות בדרך, ועד שתפסנו את הפריים הנכון לקח מלא זמן".

אינגריד: "פעם ביפן הלבישו אותי בחליפת לאטקס שחורה אטומה לגמרי, עד שלא הייתה אפשרות אפילו לפיפי. השאירו רק את הפרצוף בחוץ, צבעו לי אותו בשחור ושמו לי מסכת גז. עד היום אין לי מושג למה נועד הצילום".

יש הרבה בלת"מים? צילומים בשעות מטורפות, תיק שצריך לארוז תיק תק?

גל: "בדרך כלל הכול ידוע מראש, אבל לפעמים יש בלת"מים. פק"ל דוגמנית כולל הלבשה תחתונה בצבעי גוף, שחור ולבן, אז אני לא חושבת שצריך ממש תיק. אישית, לי אין כזה".

רותם: "יש שעות מטורפות, אבל אני יודעת עליהן מראש ויכולה להכין את עצמי בהתאם".

ויקטוריה: "לפני שבוע הצטלמתי מ-9:00 בבוקר עד 2:00 בלילה, ואני גרה בנהריה, אז הגעתי הביתה רק ב-5:00. אבל זאת לא הייתה הקפצה".

איזה פדיחה

הבנות הלכו לשיעור בלט, רקדו עם סאבלימינל והצל ועם רודריגו. עד כמה כישרון ריקוד באמת דרוש לתחום הדוגמנות?

אינגריד: "כשראיתי את זה, אמרתי שאם הן היו רוצות להיות רקדניות, הן היו הולכות לתוכנית אחרת. נכון שרצוי שדוגמנית תזוז טוב, צריך עמידה נכונה. אולי בשביל זה הבלט, אבל את לא צריכה להצטיין בזה".

גל: "לפני הכול, אני רקדנית. אני רוקדת מגיל 3. אני לא יודעת אם ריקוד הכרחי לדוגמנית, אבל הוא בהחלט מסייע. את יותר יציבה, את יודעת איך להחזיק את הגוף, לשחק איתו, אז זה בהחלט שימושי, אך לא חובה".

רותם: "לדעתי דוגמנית לא צריכה להיות רקדנית מקצועית, אבל אין ספק שהיא צריכה להיות מאוד מחוברת לגוף שלה".

ויקטוריה: "לא צריך ללמוד לרקוד בשביל להיות דוגמנית, אבל זה מוסיף לנוכחות ולתנועה. חוצמזה, כדאי לרקוד ולו בגלל העיצוב שזה נותן לגוף, הרי לא מספיק שדוגמנית תהיה סתם רזה".

היחסים בין המתחרות בתוכנית מאוד מתוחים. זה ככה גם על הסט או מאחורי הקלעים בתצוגות?

אינגריד: "אין מתיחות כזאת במציאות, כי כשאת באה לעבודה זה אחרת מאשר להיות בתוך תוכנית, עם כל כך הרבה בנות, בלי חברים ומשפחה, במשך הרבה זמן. במציאות אין סיבה שיהיה מתח, אלא אם מראש את לא אוהבת את הבנאדם, אבל זה כבר משהו אחר".

גל: "בארץ יש פחות מתחים, כי כולן מכירות את כולן. הנה, שלוש חברות הכי טובות שלי הן מהתחום: נירית בש, תמי טסקר ומוריאל סגל. בחו"ל הסיפורים האלה נכונים. אני זוכרת שכשהייתי במילנו בחורה אחת סטרה לאחרת כשהן רבו על שמלה".

בתוכנית מדברים הרבה על "אטיטיוד". מה הגישה הנכונה לדוגמנות לדעתך?

גל: "לדייק, להשאיר את המניירות בבית. חשוב שהאינטראקציה עם הצוות תהיה חיובית".

רותם: "צריך גם כושר התמדה, הדרך להצלחה רצופה בסירובים. אני קיבלתי הרבה פעמים לא, זה חלק מהמקצוע. מי שחלשת אופי, זה לא בשבילה".

ויקטוריה: "לא להתלונן, לא להיות בלתי נסבלת, להיות נעימה. אפילו אם קשה לך, לקחת הכול בקלות".

אינגריד: "להקשיב למי שנותן לך הוראות, ולא להביא מהבית את הדעה שלך. אם לא נראה לך, אז את יכולה לבקש יפה, בטח לא לדרוש".

לפעמים דווקא זו שמעוררת הכי הרבה מהומות ופרובוקציות, או זו שיש לה גינונים של כוכבת, זוכה ליותר הערכה ופרסום

אינגריד: "לגבי הערכה אני לא בטוחה, לגבי חשיפה דווקא כן. אבל תלוי איך את רוצה להציג את עצמך: אם את רוצה להיות בכותרות, את צריכה לספק את הסחורה, אבל אם את לא מעוניינת להיחשף אז לא. לעבוד את תעבדי בכל מקרה אם את מקצועית, זה לא קשור לפרובוקציות".

ויקטוריה: "בטלוויזיה מי שמעוררת פרובוקציות מעניינת יותר, אנשים הרי מחפשים אקשן ולכלוך. אבל אם מדובר רק במקצוע, פרובוקציות לא יובילו לשום מקום".

גל: "העבודה שלי היא להיות דוגמנית, לא להיות מפורסמת, לכן אין לי צורך בפרובוקציות".

רותם: "לתוכנית זה אולי רלוונטי, אבל בחיים האמיתיים נראה לי שההפך הוא הנכון".

אמרה מי שהורידה את תחתוניה מול צופי "לימוזינה" ההמומים

"הפרובוקציה ההיא מקסימום נועדה לעורר את תשומת לבם של האנשים. את שאר הדרך הרי לא בניתי מפרובוקציות, אלא מעבודה קשה. גם בפרובוקציות צריך את המינון הנכון".

באחת התצוגות החולצה של מישל נפלה וחשפה הרבה יותר מהרצוי. פדיחות כאלה נפוצות? איך מתמודדים איתן?

גל: "מלא פעמים באמצע התצוגה ראו לי פטמה, החריץ של הישבן הציץ. אבל אין מה לעשות, גם ככה אני קולטת את זה רק מאחורי הקלעים, אז אני מתפדחת טיפה, צוחקת ועוברת לסדר היום. ממילא אין לי שום דרך לשנות את הנעשה".

אינגריד: "כן, זה לא ביג דיל. מישל קיבלה את זה בקלי קלות, וטוב שכך. אם זה קורה לי ואני שמה לב, אני מרימה את החולצה שלי וממשיכה הלאה, לא יעזור להיכנס להיסטריה. במהלך השנים זה פחות קריטי, את כל כך הרבה מתפשטת ומתלבשת ליד הצוות והדוגמנים, שזה הופך לשולי. אף אחד לא יבקר אותך על זה, מקסימום תקבלי תמונה בעיתון".

אתן מנסות להיראות במיטבכן 24 שעות ביממה מחשש לפפראצי?

גל: "לא. אני אדם שאוהב להתלבש נוח. האימא הפולנייה שלי לפעמים מעירה לי להוסיף קצת צבע ללחיים או ללבוש בגדים יותר יפים ונורמליים. כשזכיתי היא תמיד הייתה אומרת: 'נו, באמת, גל, את בכל זאת מלכת יופי".

רותם: "זה לא משהו שמטריד אותי 42 שעות. אני מתלבשת בהתאם למצב רוח ולא בהתאם לפפראצי".

ויקטוריה: "לא. זה לא שאני לבושה נורא או מכוערת כשאני לא על הסט".

אינגריד: "גם לנו מותר ללכת עם קוקו ובגדים לא הכי".

בתוכנית טענו שדוגמנית צריכה לפתח סטייל אישי גם בחיים הפרטיים. זה חשוב?

רותם: "לא. דוגמנית מגיעה לצילומים, ויש צוות ענק שמטפל בה: סטיילינג, מלבישה, שיער, איפור. גם ככה אין נגיעה לטעם הפרטי שלה".

גל: "רצוי, כי אז כשהיא מגיעה לאודישנים או לכל אירוע יחצני אחר, זוכרים אותה. אני, למשל, הולכת הרבה בחצאיות מיני. אחת העבודות שעשיתי הייתה אחרי שלקוחה ראתה אותי במיני, התלהבה ולקחה אותי לקמפיין".

ויקטוריה: "יש דוגמניות שמתלבשות מכוער בחיי היומיום, אבל הנתונים שלהן טובים. בשביל זה יש סטייליסט על הסט".

תשמרי על הפה שלך

בשורה התחתונה, דוגמנות זה מקצוע שופע גלאם או שזה בולשיט?

גל: "בולשיט. זאת עבודה לא קלה. מאחורי הקלעים אין כוכבות. אבל זה כן כיף, לא שגרתי, יש לוקיישנים מעניינים בארץ ובחו"ל, מכירים אנשים. וכמו כל דבר, אם לוקחים את הדברים בפרופורציות, זה גם מהנה".

רותם: "יש בזה גלאם. אמנם כשמצטלמים זאת עבודה קשה, אבל יש הילה ופרסום סביב זה".

ויקטוריה: "ברגעים מסוימים המקצוע זוהר, ממש לא רוב הזמן".

אינגריד: "הייתי אומרת שזה מקצוע של גלאם ואת יכולה להיסחף. לא חסרות מסיבות ואירועים. זה כיף, ואני מעריכה את זה".

הייתן משתתפות בתוכנית ריאליטי כזאת?

גל: "בחיים לא. לא הייתי יכולה להתמודד עם כל החדירה לקישקע, שהמצלמה תהיה עליי 24 שעות, זה קשה".

רותם: "אני לא הייתי יכולה להתמודד עם ההשפלה, עם הבוטות, גם לא כמחיר החשיפה".

אינגריד: "אם הייתי בתחילת דרכי, אולי. אני לא יכולה לענות לך, כי אני אישית לא אוהבת כל כך להיחשף, והתוכנית די מגזימה, בשביל רייטינג. אבל אם מישהי רוצה להיחשף, זאת דרך נחמדה מאוד".

ויקטוריה, בדיעבד, היית משתתפת?

"אין מצב. לא ולא. זה לא שאני מצטערת, אני שמחה שהייתי בתוכנית. היא פתחה דלתות וקיצרה תהליכים, מה שהיה היה, אבל פעם שנייה לא הייתי חווה את זה. מעבר לכך, אם הייתי רואה את 'הדוגמניות 1' בבית, אין מצב שהייתי הולכת לעונה השנייה, זה לא בשבילי".

מה אתן מייעצות למתחרות בתוכנית?

ויקטוריה: "הכי חשוב לשמור על הפה שלך ולחשוב טוב טוב מה את אומרת, כי כולם רואים, עדים ובעיקר לא שוכחים".

גל: "שיהיו בנות אדם, שייקחו הכול בפרופורציות, זו הרי תוכנית והיא תיגמר, אז תנסו ליהנות".

רותם: "לדעת לנצל את קרש הקפיצה והחשיפה המיידית, בשביל להמשיך משם בצורה נכונה".

ויקטוריה: "תישארי תמיד את ואל תקבלי שום דבר כמובן מאליו".

ומה אתן מייעצות לבחורה שקוראת את הכתבה הזאת וחולמת להיות דוגמנית?

גל: "שתנסה להתקבל לסוכנות מוּכרת. שם היא כבר תקבל את כל ההכוונה שהיא צריכה להמשך".