אחרי 450 שנה - הדמוקרטיה ניצחה

אין שם מכוניות, כבישים או אפילו רופא שיניים, והאמבולנס היחיד היה עד לא מזמן טרקטור. אבל סארק (Sark) - אי זעיר בתעלת למאנש שבין צרפת לבריטניה - הצטרף בשבוע שעבר למועדון מכובד. אחרי 450 שנות שלטון פאודלי קיבלו על עצמם 600 תושבי האי את הדמוקרטיה.

האי הקטן המשתפל לים - 5 קילומטרים רוחבו ו-2.5 קילומטרים אורכו - נמצא בחסות הכתר הבריטי, כלומר בבעלותה של המלכה, אך אינו תחת ריבונות בריטית. מאז שנת 1565 נשלט סרק על ידי 40 בעלי הנחלות שבו. הם אלו שגבו מסים, קבעו את החוק ואכפו אותו, על פי הסכם שגובש כאשר המלכה אליזבת (1533-1603) כבשה את האי מידי הצרפתים.

בראש האי עומד הסניור, והוא היחיד שמוסמך לקבל בעלי נחלות חדשים כתושבים. רוכשי נחלות חדשים באי מחוייבים לשלם לו את החלק ה-13 (כ-7 אחוזים) מהסכום ששילמו עבור נחלתם.

אבל את הקידמה קשה לעצור, ולפני מספר חודשים הידפקה המציאות על דלתם של תושבי האי הפסטורלי. היה זה לאחר תלונה של שני אנשי עסקים בריטים, סר דייויד וסר פרדריק ברקלי, בעליו של העיתון הבריטי "טלגרף" ושל האי הסמוך, ברקוּ. השניים התלוננו בפני הרשויות הבריטיות והמלכה וטענו שהשיטה הפאודלית של סרק מפרה את אמנת זכויות האדם של האיחוד האירופי.

לפיכך כונסה הנהגת האי והחליטה, לאחר דיונים לא פשוטים, על רפורמות דמוקרטיות באי ובראשן - בחירה של 14 צירים בעלי נחלות ו-14 סגנים (תושבים רגילים) שינהלו את ענייני האי בשם כלל התושבים.

אבל לידתה של דמוקרטיה, כפי שנלמד כבר במספר מקומות בעולם, אינה קלה לעולם. רק 165 מתושבי האי השתתפו במשאל העם, ששאל את הציבור האם הוא מסכים לרפורמה המוצעת. 25 הצביעו בעד ו-15 התנגדו; השאר נמנעו.

"הפאודליזם היא שיטה מצויינת והיא עבדה פה בסדר גמור", אמרה אחת התושבות, ג'ניפר קוקרן. "מה שאנשים באמת רצו זה את האפשרות לבחור בהשארת המצב כפי שהיה. זו קפיצה אדירה. גדולה יותר משרצינו. רצינו שינוי הדרגתי. לא מהפכה".

קוקרן הדגישה שלעולם הייתה דעה מעוותת לגבי אופי שיטת השלטון באי, ושרבים סברו שההנהגה שלטה בתושבים ביד ברזל תקיפה. "האנשים הללו לא היו אדוני האחוזות אלא חוואים וחקלאים, חלק מהחברה היצרנית. הבעיה הייתה עם אנשים שבאו מבחוץ וקנו להם כאן חוות, ואז אוטומטית רכשו לעצמם מעמד של חברי ההנהגה, מבלי שהיתה להם תחושה אמיתית של הקהילה והמשפחתיות", אמרה קוקרן.

סארק עצמאי כלכלית מבריטניה. התקציב השנתי של האי הוא כמיליון דולר.  חציו - כ-500 אלף דולר - נגבה כמס ישיר מהתושבים והשאר כרווחים מהשכרת סירות ושירותי תיירות שונים.

למרות השינויים הצפויים בהנהגה, בסרק עדיין תקפים כמה מהחוקים המשונים ביותר בעולם. כך למשל, רק לסניור מותר להחזיק ביונים או בכלבות לא מעוקרות. השימוש בטרקטורים - כלי התחבורה היחיד המותר על האי - מוגבל למדי. מותר רק לאיש אחד לנסוע בכלי בכל עת (למעט באזור גבעת הרבור, שגובהה כ-3 ק"מ).

השיטה החדשה עדיין טעונה אישר (סמלי) של המלכה אבל תאריך לבחירות הדמוקרטיות הראשונות כבר יש - מתישהו בדצמבר.