יומן מסע: שני כ"ז באדר

"וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ" (דברים פרק כ"ב, פסוק ב')

עת נפגשנו הבוקר בכניסה למושב בית מאיר, דיווחו לנו אנשי חבורת "כל השביל" על הלילה שעשו באחת הסככות במושב. יחד איתם קיבלנו את ההולכים הרבים שהצטרפו ליום ה-22 של המסע, כ-130 איש שהגיעו חבורות-חבורות: 25 צעירים וצעירות מתוכנית "אופק" לעולי מדינות חבר העמים העוסקת בתרבות יהודית; חבורה של כעשרה סטודנטים מארצות הברית השוהים בארץ במסגרת תוכנית בת שנה; ארבעה חבר'ה מהסגל הפיקודי של קורס משק"יות נפגעים מצריפין שלקחו פסק זמן של יום כדי לחבור אלינו; וחבורת הזמר של קיבוץ מעגן מיכאל השרים ומטיילים יחד.  

רגע, יש עוד: קבוצה של בנות שירות לאומי מבית שמש והמדריכה שלהם, אפרת פלאם, שכבר צעדה איתנו במסע הקודם, שהגיעה עם חבר'ה מגרעין צופים הלומד בבית מדרש יחד עימן; משפחה גלפמן מקיבוץ ניר אליהו שצעדה לזכרו של האח והדוד ראובן גלפמן הי"ד, שנפל בקרבות לשחרור העיר העתיקה בתש"ח; ובני משפחת טבק שהלכו לזכרו של האח והדוד משה דוד טבק הי"ד, שנפל במלחמת יום הכיפורים.

התחלנו ללכת לכיוון שמורת המסרק, משתאים מהנוף המרהיב הצופה אל מטעי עצי פרי נשירים המצויים עתה בתקופת פריחתם הוורודה. הגענו לרכס שמעל שער הגיא וכאן ישבנו ושרנו את "באב אל ואד" כשאנו צופים מטה, אל ה"באב". היום זהו כביש מספר 1 בעל המסלולים הרחבים, אך בזמן מלחמת תש"ח היה רוחבו שישה מטר בלבד. מנקודה זו ואילך המחישה לנו אפרת זקבך, מדריכת המסלול היום, את מהלכיה של מלחמת העצמאות.

עלינו וירדנו בנוף הפורח והירוק עד שהגענו לדרך בורמה ובחניון הראשון עצרנו לסדנה היומית. המשימה היום היתה מורכבת יותר, היות והיה עלינו להקדיש תשומת לב מיוחדת לשילוב החבר'ה העולים חניכי תוכנית "אופק", שהעברית שבפיהם חלקית, ולקבוצת הסטונדטית האמריקנים.

במהלך הסדנה, שעסקה בזרות ובקרבה, עלו שאלות הקשורות לניכור מחד ולהרגשת היחד מאידך, שכל-אחד מאיתנו חש במקום בו הוא נמצא. קראנו את שירה של לאה גולדברג "מסע ללא שם", וקטע מתוך ספרה של אורנה קזין "במרחק הליכה" העוסק בתרבות הצריכה, ומציע לראות בחיי העיר מידות טובות של יחסים חברתיים. עוד קראנו את שירה של המשוררת תרצה אתר "עיר עצובה" ועסקנו בקטע מהתלמוד הבבלי על חיים בקהילה.

המובאות המרתקות הללו סייעו לנו לספר מה אנחנו חושבים על החיים בעיר לעומת חיים בקהילה קטנה יותר. השיחות שנוצרו בחבורותות הלומדים, והיום היו הרבה מאוד מהן, עסקו בהיבטים אישיים יותר. מהי זרות? מתי אנו מרגישים ניכור והיכן אנחנו חשים בקרבה? היתה זו שיחה מעניינת מאוד.

המשכנו ללכת בדרך בורמה והגענו לחניון נוסף, באזור בו השביל מגיע לפאתי היישוב נווה שלום. המתין לנו שם בועז כיתאין, אביו של תום הי"ד שנפל באסון המסוקים. הוא סיפר לנו על החיים ביישוב היהודי-ערבי, על הבעיות והמתחים הנוצרים כתוצאה מהחיים המשותפים. כיתאין המשיך ותיאר את האופן בו התמודד היישוב עם נפילת בנו ואת ההנצחה שלו במקום. "מעולם לא הלכו פלסטינים רבים כל-כך אחרי ארון של חייל יהודי", הוא אמר משפט יפה שנגע מאוד ללבנו.

כיתאין ציין שבד בבד עם הקשיים, והם לא מעטים, הוא רואה רק אפשרות אחת - והיא לחיות ביחד. הוא חושב שזאת הדרך, שזה מה שצריך לעשות. חלק מההולכים לא הסכימו עימו, אך כולם כיבדו את הדרך שבה הציג את הדברים ואת האמת הפנימית שלו. המשכנו עם השביל שעובר בבית העלמין של נווה שלום והינחנו פרח ואבן על קברו של תום.

משם המשכנו לצעוד עד שעמדנו מול לטרון, מקום שעד מלחמת ששת הימים היה בלתי נכבש וגבה קורבנות רבים כל-כך. כשהגענו לאתר השריון של לטרון סיפרו לנו בני משפחת טבק, שהלכו לזכרו של משה טבק, על חוויית סגירת המעגל שזימנה להם ההליכה היום. שכן במושב בית מאיר, ממנו יצאנו הבוקר, משה נולד, ואילו בלטרון מונצח זכרו.

באודיטוריום שבלטרון נפגשנו לסיכום היום עם העיתונאית במבי שלג, עורכת המגזין "ארץ אחרת". היא דיברה איתנו על זרות וניכור בחברה הישראלית, תהתה וניתחה איך הגענו למצב הזה. היתה זו שיחה מרתקת בהשתתפות פעילה של הקהל, וסיימנו אותה כשאנו מצוידים בנקודות למחשבה ובנושאי שיחה רבים.

נפרדנו מכל החבורה ההולכת כדי לחזור איש לביתו ולמלא את חובתו האזרחית ולהצביע ביום הבחירות. ניפגש ביום רביעי בבוקר במצפה מודיעין, בתקווה לתוצאות שייטיבו עם מדינתנו ואזרחיה.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"