יומן מסע: רביעי כ"ט באדר
"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא פרק י"ט, פסוק ל"ד)
80 עד 90 איש הגיעו הבוקר לנקודת ההתחלה של המסלול במצפה מודיעים: קבוצה גדולה של תלמידים מישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, חניכי המכינה הקדם-צבאית של "התנועה ליהדות מתקדמת" ביפו, נציגים מגדוד 931 של הנח"ל - ואנשים שכבר צעדו עימנו וחזרו בפעם השנייה או יותר.
מזג אוויר מעט סגרירי קיבל את פנינו, והתחלנו את הבוקר בידיעה שבכפר סבא אפילו יורד גשם. הדבר לא הרתיע אותנו ויצאנו לדרך לכיוון תל חדיד הפורח, המתנשא מעל השפלה. את "בטנו" של התל חוצה מנהרה של כביש חוצה ישראל שנסללה כך שלא תפגע בו חלילה, והוא אכן נותר אחת מנקודות הטבע היפות והפורחות בשולי מרכז הארץ.
בנקודה זו חבר אלינו הרב יואל בן נון, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שבא ללכת עם תלמידיו. בנקודה זו גם שמענו מנחום ברוכי, מנהל המסע שהוביל היום את ההולכים מחמת מחלתו של המדריך שהיה אמור להצטרף אלינו, הסבר על האזור הפרוש לפנינו. ואילו הרב בן נון הוסיף וחיבר בין הנוף הנשקף לתנ"ך.
המשכנו לכיוון היישוב שהם, ובאחת החורשות שבסביבתו עצרנו לסדנה היומית שעסקה בעבודה ובניצול עבודה. הכתבים המגוונים שקראנו כללו את המשנה של בבא מציעא על "השוכר את הפועלים" וטקסט מאת עמנואל לֵוִינָס מתוך "תשע קריאות תלמודיות" שמתייחס למשנה זו. יחד תהינו האם ניצול פועלים מתחייב מחוקי הכלכלה המודרנית ואיך ניתן לתקן אותו מבלי להרוס את הכלכלה, והתלבטנו האם אפשר לחוקק חוקים שימנעו או יצמצמו את הניצול.
בהמשך קראנו טקסט של הרב אריאל פיקאר והתייחסנו לפסוקים מספר ויקרא על הגר שאסור להונות, אלא להתייחס אליו ולאהוב אותו. בדקנו האם יש להחיל את מצוות ואהבת לרעך כמוך גם על הגר - ומדוע, והוספנו לקרוא מתוך תהלים והרמב"ן. באחת החברותות שיתפו הדוברים את חבריהם בתחושות ניצול שהרגישו כשעבדו כנערים וכסטודנטים. קבוצה אחרת עסקה בשאלה עד כמה אנחנו, אזרחים שחיים בתוך הבועה שלנו, ערים לניצול הזה. עד כמה אנחנו מוכנים לצאת מתוך הנוחות שלנו ולהילחם, היתה שאלה נוספת שעלתה.
הדיון הפורה שהתארך ליווה אותנו עת חזרנו ללכת בדרך הירוקה והיפה. בהמשך הדרך פקדנו שתי אנדרטאות: הראשונה לזכר 28 לוחמים שנפלו במלחמת השחרור בלחימה על גבעות קוּלֶה, שעל-שמם נקרא מושב גבעת כח. השנייה היא אנדרטה עליה חקוקים שמות עשרות חללי חטיבת השריון "אגרוף ורומח", שאנשיה לחמו כמעט בכל המלחמות.
לאחר שחצינו בזהירות גשר נוסף, המשכנו בשבילי שדות מעובדים לכיוון קיבוץ בארות יצחק. קבלת הפנים הנפלאה במקום כללה קפה מחמם בטן, ואת פגישת סיום היום עם שמולי בינג, מחנך, פעיל חברתי וממקימי ארגון "במעגלי צדק". בינג דיבר על "האנשים השקופים", האנשים שלא מתייחסים אליהם, שעובדים בעבודות פרך כמעט ומנוצלים דרך קבע על-ידי קבלנים - ולאף-אחד מאיתנו לא אכפת. המאבטחים ששומרים עלינו בכל מקום, עובדות ניקיון, קופאיות, אנשים שרק מנסים להרוויח למחייתם ומצליחים להתקיים אך בקושי.
שמולי סיפר לנו על המאבק שמנהל הארגון למען נגישות לנכים. על הפניות לבתי כנסת ולמרכזים קהילתיים שיש בהם מדרגות בלבד, מה שלא מאפשר כניסה שגרתית של נכים למבנים. על הבקשות מהמוסדות לבנות רמפה קטנה כדי שהנכים יוכלו להיכנס למקום.
"זה בעצם מה שכולנו צריכים לעשות", הוא סיכם. "לבנות רמפה קטנה מתוך מציאות החיים כדי לאפשר לדברים שקורים סביבנו להגיע אלינו. לפתוח קצת את הלבבות, שיהיה אכפת לכולנו אחד מהשני ושנראה גם את העוולות שקל כל-כך להתעלם מהן".
נשארנו בבארות יצחק שם סעדנו ארוחת ערב מפוארת, בתוספת מפות ומפיות, בתוך אחד מבתי הילדים. זה המקום להודות לחברי הקיבוץ על האירוח החם, הטעים והנוח, וגם על הפינוקים הקטנים שהעתירו עלינו בחניות הביניים, בהן זכינו לסנדוויצ'ים טריים וטעימים ממפעל הקיבוץ.
- רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"
לפנייה לכתב/ת 
