איך מזהים פחדים ומצוקות בציורי הילדים?

בליל הסדר כבר כולם שמו לב. הילד שלכם נחבא אל הכלים, נחבא מאחורי אמא ומאחורי האפיקומן, לא הסכים לשיר עם אבא, ובטח שלא לשאול את הקושיות. גם אצלכם נותרו קושיות: מה יהיה? הוא כבר לא תינוק ועדיין מתבייש, שעה שאתם כל כך רוצים שיעז, שיתנסה, שיהיה כמו כל הילדים.  

לפני שאתם נכנסים לחרדות מיותרות, חשוב בראש ובראשונה לשים לב למינון ולעוצמת התופעה. כלומר לבחון עד כמה הביישנות הזו מפריעה למהלך חייו התקין של הילד (ואני מדגישה – הילד. לא במצבים שבהם להורים לא נעים, אלא אותם מצבים המונעים מהילד התנסות חברתית, למשל, בשל חשש משמעותי).

במאמר זה אציג בפניכם מספר תופעות שניתן למצוא בציורים ובכתבי יד של ילדים. עליי לציין שהדוגמאות המוצגות כאן שייכות לילדים שהוריהם פנו לייעוץ נרחב ומעמיק, במסגרתו נבדקו מספר רב של ציורים וכתבי יד של הילד. המסקנות מבוססות על השוואה של הציורים וכתבי היד מתקופות שונות, שנמסרו להורים במסגרת פגישה אישית מורחבת.

כאן אתמקד רק בחלק מהתופעות שהופעתן בציורים ובכתבי היד עשויה לרמוז שמדובר בתופעה רחבה יותר מאשר "סתם אופי של ילד ביישן". כמובן שאם התעורר חשדכם, יש לפנות לבדיקה מעמיקה כדי למצוא דרכי פעולה שיסייעו לילדכם להתחזק.

מאוד ביקורתי, גם בציור

הוריו של יואב, בן החמש ושלושה חודשים, מספרים שמאז ומתמיד היה ביישן. אחיו התאום ידע היטב כיצד לתפוס את תשומת הלב בכל אירוע משפחתי, שעה שיואב העדיף להישאר מאחורי הקלעים.

מבדיקה של ציוריו השונים עלו כמה מגמות שאפיינו גם את התנהגותו. כפי שניתן לראות בציור המוצג כאן, יואב הביישן ומקפיד מאוד על עיצוב העצמים השונים ועושה זאת באופן מדויק וביקורתי. כשהוא מצייר, הוא מתנהל באופן איטי ומבוקר, וכזו גם התנהגותו. עלי הדשא עומדים במסדר קצוב ועקבי, עלי הפרחים מונחים במדויק על גבעול הפרח, וניכרת הקפדה כללית בכל סגנון הצביעה.

הכל מוקפד ומדויק, אפילו הדשא. הציור של יואב

אז איך יודעים מתי מדובר בביישנות ומתי באיתות על קושי ומצוקה רחבה יותר? כאשר מדובר בתופעה רחבה יותר מזו שאצל יואב, יופיעו בציורים תופעות כמו נוקשות בתנועת הקו ושימוש בלחץ חזק, המעידים על מתח מוגבר. מצד שני, נוכל למצוא למשל ציורים שצוירו בתנועה רפויה מדי המעידה על חוסר מוטיבציה ואדישות. הסימנים השונים המעידים על מצוקה ועל קושי שהילד חווה, יופיעו גם בציורים וגם בכתבי היד.

דמות עצובה, המון תסכול

ציורו של אודי בן החמש וחצי, הוא דוגמה לדרך שבה מבוטאים פחדים בציור. אמו של אודי לקתה בדיכאון לאחר לידת אחיו. בשלב שבו צויר הציור, טרם טופלה בכדורים פסיכיאטריים ומצבה הנפשי הידרדר מיום ליום: היא חדלה לתפקד, שכבה במיטה ומיררה בבכי.

אביו של אודי תיאר מציאות קשה ומורכבת בבית, וציין שאין לו ספק כי אודי ער לכך ומודאג מהמתרחש.

בציוריו של אודי חלה רגרסיה משמעותית, שניתן היה להבחין בה מהרגע שבו חזרה האם מבית היולדות. ניכרה חזרה לשלב ציורי "הראשן" שאפיינו אותו בגיל שלוש וחצי.

חזר לצייר כמו בגיל שלוש. אודי

רגרסיה כזו מאפיינת את הסובלים מפחדים גם במישורים התנהגותיים נוספים (כמו חזרה להרטבה, שימוש במוצץ ועוד). החזרה לאחור מהווה עבורם מנגנון הגנה חשוב במיוחד, אשר באמצעותו הם שבים לשלב מוקדם ומוכר יותר ולכן גם פחות מאיים.

הבעת הפנים העצובה שאודי מעניק לדמויות מטרידה אף היא ומשקפת את תחושותיו הפנימיות. כמו כן, היא מתעדת במובן מסוים את המציאות שהוא רואה סביבו. הוא מוסיף לדמות דמעות, ומשקיע לחץ חזק במיוחד באזור זה. השקעת הלחץ החזק מעידה על התסכול שהוא חווה.

הסוגיה הזו, של ההבדל הדק בין אופי מופנם ומרוחק לבין איתות על קושי ומצוקה של הילד, מעסיקה הורים רבים לילדים בגיל ההתבגרות. כאשר בוחנים כתבי יד של ילדים, כמו אלה שאציג כאן בהמשך, נדרשת הכשרה מיוחדת מתחום הגרפולוגיה, משום שקיימות מגמות נורמטיביות הקשורות לתהליך התפתחות הכתיבה ואופייניות לגיל הכותב, וככאלה הן אינן מעידות על קושי ומצוקה שהוא חווה.

יחד עם זאת, כתבי היד וציורי הילדים הם כלי שפתי נוסף שבו משתמשים הילדים, ולכן דרכו ניתן להבין את רחשי ליבם ולסייע להם בעת הצורך.

אמה של אורית, בת ה-7 וארבעה חודשים, לקתה במחלה קשה ונדירה. במסגרת הטיפול הרפואי נאלצה האם להתאשפז לעיתים תכופות בבתי חולים, וכתוצאה מכך השתנתה המציאות המשפחתית. המורה דיווחה על התנהגות מופתית בבית הספר, וציינה שאורית מגלה עניין רב בלימודים ואף מצטיינת בהם. עם זאת, ההורים טענו שבבית הילדה אינה כתמול שלשום והתנהגותה מרוחקת מתמיד.

בדיקה של כתבי ידה וציוריה של אורית העלתה נתונים דומים, כפי שניתן לראות בדוגמה המובאת כאן. כתב ידה נחשב למתקדם ואינטליגנטי במיוחד לכיתה ב', אך מופיעים בו מספר סימני מצוקה שאינם אופייניים לגילה: קיימים מרווחים לא שוויוניים בין חלקי הכתב (תופעה שמאפיינת גיל בוגר יותר), בעיקר בין האותיות והמילים.

כתב שאינו אופייני לגיל. כתב ידה של אורית

כמו כן, חלק מהאותיות מכוונות לאחור במקום לפנים (למשל האות ך'), וניתן למצוא תופעות של קווים שבורים (האות ט'), קווי כיסוי (האות ל') ואותיות צרות ורזות (האות ש'). נטיית השורות כלפי מטה, גם היא נחשבת לנדירה בכתב הילדותי.

כל הסימנים הללו, בהתייחס לגילה של אורית, מעידים על קשיים בתקשורת ובפעילות הבינאישית. אורית, כך נראה, מעדיפה לברוח מעימותים שונים עם העולם החיצון, חוששת מכישלון ומהלכת "בין הטיפות" בכל מה שקשור לפעילותה החברתית. היא חווה באופן חזק ועוצמתי תחושות של אי ודאות, עמן היא "מתמודדת" בעיקר באמצעות הדחקות שונות הגורמות לה לתחושת אי שקט פנימי ולרגשי אשם.

רתיעה מפעילות עצמאית

כתב ידה של אחותה מורן, בת ה-13 וחמישה חודשים, העלה גם הוא מספר סימני מצוקה, המתבטאים בכתבי ידם של מתבגרים. גם מורן היא תלמידה מצטיינת ובכתב ידה יש להתייחס למספר תופעות: הקו נכתב בנוקשות רבה ובלחץ חזק לכל אורכו, התנועה מאולצת ועצורה, והאותיות מעוצבות באופן צר למדי. שילוב הסימנים מעיד על תחושת מתח מוגברת שהיא מצויה בה. התנועה המאולצת מעידה על חשש מפני שחרור הרגש והספונטניות, כמו גם על חרדות ורתיעה מפעילות עצמאית.

לא משוחררת, נתונה במתח. כתב ידה של מורן

לאחר שנה בדיוק נבדק שוב כתב ידה וניכרה החמרה בסימנים, שנבעה בין היתר מהחמרת ביטויי המחלה אצל האם. הקו ממשיך להיכתב באופן נוקשה וחזק, והתנועה עדיין מאולצת. בנוסף לכך, הכתב קטן בצורה משמעותית, עריכת הכתוב על הדף נעשית בכפייתיות, והאותיות מעוצבות כשבלונה. כמו כן, קיימת תופעה של "הידבקות" האותיות לבסיס (כך האות א',למשל, שצריכה להיות קעורה בתחתית, ומעוצבת כקו ישר).

שילוב הסימנים מעיד על נטייה להתנהגות מלאכותית (פסאדה), פיצוי יתר כנגד תחושות חוסר אונים, ולחץ נפשי מוגבר אל מול דרישות שאין בכוחה להתמודד איתן.

החשיבות של מיקום האלמנטים בדף

המקרה של מורן ואורית ממחיש את נקודת המבט הנוספת והחשובה שאבחון כתבי היד עשוי לספק. כמובן שאין להסיק מסקנות חפוזות מדי ללא למידה מדוקדקת של מאפייני הגיל, מאחר שמדובר בכל זאת בתקופה שבמהלכה עובר הילד תמורות פיזיות ורגשיות רבות. רק לאחר למידת מאפייני הנורמה, ניתן יהיה להסיק על היוצאים מן הכלל.

גם בבחינת ציורי הילדים, נקודת המוצא דומה: קיימים מאפיינים של הגיל, ומאפיינים של הילד והסביבה בה הוא גדל. בנוסף לסימנים הספציפיים, נבדק מגוון רחב של תופעות כמו אופן התנהלותו של הילד במרחב הציור, הדרך שבה הוא בוחר למקם את האלמנטים בדף, רמת הלחץ שהוא מבטא, הצבעים שבהם הוא משתמש וכן הלאה.

אם הילד בחר לצייר ציפורים ברקיע או שהוא מגלה חיבה מיוחדת לצבע השחור (מיתוס נוסף שדבק בציורי ילדים) אין הדבר מעיד בהכרח על חרדות ופחדים.

לשם גילוי ואיתור קשיים כאלה יש לבחון מספר רב של ציורים, ורק כאשר מסתמנת מגמת חזרה של הסימנים, יש לבדוק אפשרות שמדובר בפחדים ובקשיים שהילד חווה.

• הכותבת היא מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים, מחברת הספר: "ציורים מדברים – כלים ושיטות להבנת ציורי ילדים "
  

•  רוצים לדעת עוד או לשאול את מיכל וימר? היכנסו לפורום פענוח ציורי ילדים