יומן מסע: חמישי ח' בניסן
"ושְמע האמת ממי שאמָרוֹ" (הרמב"ם)
אחרי יום האתמול, שהיה גשום ורטוב, קידמה את פנינו שמש חייכנית וקורנת שהאירה את נופיו של רכס הרי הכרמל, שבשביליו, פסגותיו ונחליו אנו מטיילים. נפגשנו הבוקר, ציבור אנשים גדול לעומת יום האתמול, בשער הכניסה לכפר הנוער שפיה: המשיכו איתנו החבר'ה המקסימים ממכינת "עמיחי" בארגמן; הצטרפה קבוצת בנות התוכנית החינוכית המתנהלת בקיבוץ טירת צבי; היו גם חבר'ה צעירים שימשיכו מהשביל לתוכנית "לילה לבן" שמארגנת המדרשה באורנים תחת הכותרת "פריפריה זה כבר לא השוליים".
פתחנו את היום בטקס הקבוע וקראנו את שמות הנופלים שלזכרם אנו הולכים, בהם דדי זעירא הי"ד, אחיו של מוטי זעירא מנהל המדרשה באורנים, שבני משפחתו הצטרפו אלינו היום. היו איתנו גם אמו ודודתו של תומר חרובי מקבוצת "כל השביל", שהלכו עימו תומר לזכר אביו יגאל חרובי הי"ד. יענקל'ה, אביו של דדי זעירא, וזהבה, אחותו של יגאל רחובי, נשאו דברים לזכר יקיריהם.
התחלנו ללכת לגבעת טלמון בדרך גבעית יפה ונזכרנו שבדיוק כאן, לפני ארבע שנים, התקדרו מעלינו עננים כבדים ונרטבנו. הו, כמה שנרטבנו. הפעם, כשאנו הולכים לכיוון מושב עופר, השמש זורחת והשמים בהירים.
בחורשה שליד מושב עופר עצרנו לסדנה שנושאה "פתיחות תרבותית ומחיריה". קראנו טקסט של הרמב"ם שאומר "ושמע האמת ממי שאמרו", ומוסיף "לִקטתים מדברי חכמים ומדברי הפילוסופים גם כן הקדמונים והחדשים מחיבורי הרבה בני אדם ושמע אמת ממי שאמרו". עיינו בטקסט מאת פרופסור אבי שגיא אודות תפיסה פלורליסטית והשווינו ביניהם, ולאחר-מכן התעמקנו בטקסט מתוך ספר נחמיה המתנגד לנישואי תערובת ובשירו של רוני סומק "שיר פטריוטי".
כל משתתפי הסדנאות שקעו בוויכוחים לוהטים וכמו אתמול וכמו שלשום, דיברנו על התרבות שלנו לאור הטקסטים שנקראו: האם היא חייבת להיות תרבות דתית? על מה היא נשענת ומהם מקורותיה? מה נותיר מהחילוניות? אילו מהמנהגים שהעדות השונות מביאות עימן יישארו? ומהם גבולותיה של הפתיחות? הסדנאות היו מרתקות ובסיכומן הציג לנו חיים רקובר טקסט מתוך משנה אבות לפיו בתורה יש הכל, "הפוך בה והפוך בה וכולה בה". כלומר, לא צריך דבר זולת התורה. עימתנו את הטענה הזו עם הרמב"ם, וכרגיל הוויכוחים הסוערים התלוו אלינו בהמשך ההליכה.
חלפנו בבקעת מהר"ל והגענו למצפה עופר, משם התחלנו ללכת לכיוון נחל המערות. בדרך פקדה אותנו דרמה קטנה בכיכובו של כלב קולי יפהפה שליווה אותנו מראשית היום. כל-אחד מההולכים היה בטוח שהכלב שייך לאחד מאיתנו, אולם כשהגענו למצפה עופר התברר לנו שהוא אינו שייך לאיש. הכלב התעייף מאוד, נשכב ליד אחד העצים ולא רצה לזוז. אנחנו, שדאגנו מאוד, התקשרנו למוסד מאיר שפיה וביקשנו לברר מיהם בעליו. חברו של יורם כרמי, שהצטרף אלינו, התנדב להסיע את הכלב אל המוסד, אלא שבאמצע הנסיעה הוא קפץ מהרכב וברח. לנו רק נותר לקוות שימצא את בעליו.
ואם לא די בכך גילינו שחברו של יורם, שביקש לאחל לו מזל טוב, היה חבר של אביו של תומר חרובי מיודענו. הוא שמר על קשר עם המשפחה לאחר מות האב, ואף אירח את תומר ואחיו בימות הקיץ. התרגשות רבה זימן המפגש הלא מתוכנן, ובוודאי סגירת מעגל.
באזור נחל מערות פגשנו צוות צילום ששיגר הערוץ הראשון, כדי לתעד אותנו בקטע שישולב בחידון התנ"ך העולמי המשודר ביום העצמאות. הנושא שבו יעסוק החידון השנה הוא אחדות ישראל, ועורכי החידון מצאו שאנו מהווים דוגמה לכך. לכבוד האירוע טבל ידידנו יובל נופר את ראשו במים וסירק את שערו, ואנחנו התפקענו מצחוק. איננו יודעים מה ישודר בסופו של דבר, אבל מה שבטוח הוא שהרייטנג יהיה גבוה מבשנים קודמות.
בחניון נחל המערות אליו הגענו פגשנו את פרופסור גבי סלומון, ראש המרכז לחינוך לשלום באוניברסיטת חיפה וחתן פרס ישראל. כמו אורחי היום הקודם גם הוא דיבר איתנו על רב תרבותיות, והתמקד ביחסים עם הציבור הערבי בישראל. לא כולם היו תמימי דעה איתו, היו שרגזו למשמע דבריו והיו שגילו בהן עניין.
לאחר שסיימנו את יום ההליכה חבורת "כל השביל" פנתה למושב עין כרמל הסמוך, שם ציפתה לנו הפתעה ראשונה מתוך שתיים: ארוחה כיד המלך שהתקינו אמא של תומר והדודה רוּחי. פגשנו גם את סבו של תומר ניסים, שפסק "שביל, שביל, אבל מה עם חתונה?". או אז התרחשה ההפתעה השנייה, עת משפחתו המופלאה של יורם קרני, אשתו אסנת וחמשת ילדיהם וצאצאיהם, חגגו לו מסיבת הולדת. הם הביאו כיבוד, עוגות ומאכלים טובים, שאת חלקם תרמו אנשי ניר עציון. היה שמח מאוד. מזל טוב, יורם!
- רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"
לפנייה לכתב/ת 
