שתף קטע נבחר

יומן מסע: שישי ט' בניסן

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי פרק ג', פסוק י"ח)

 

נפגשנו הבוקר, כמאה אישה ואיש, בחניון נחל אורן שמול כלא 6: קבוצה דרוזית מדלית אל כרמל, נשים נשואות עם ילדיהן וגם שני גברים, שהלכה לזכר חללי העדה ובמיוחד ענאן כדור שנהרג בפיגוע בבית ליד; קבוצה של חברים מכפר סבא; הוריהם של עודד חכים ואורי מקבוצת "כל השביל"; ושלוש נשים משוהם שקראו על המסע באינטרנט ופשוט החליטו להגיע.

 

מיום ליום אנחנו מרגישים שהמעגלים הולכים ומתרחבים. אנשים שהלכו איתנו מספרים עליו לחבריהם ובכך מביאים הולכים חדשים. היום, למשל, צעדו איתנו אנשים מקיבוץ נען, משער העמקים וממושב עופר, כמו גם ידידים ומכרים של ההולכים הוותיקים. וכן, גם היום היתה נציגות מכובדת של בני העדה הכלבית.

 

התחלנו לטפס במעלה הכרמל בעלייה מאתגרת, רצופת סלעים. מדי פעם נעצרנו כדי לנשום את האוויר הצלול ולהתבונן בנוף היפהפה שנפרש לנגד עינינו. מוטי ליברמן, סמנכ"ל החינוך של "החברה להגנת הטבע" ששימש כמדריך היום, השיב אותנו לסיפורי ההיסטוריה של עמנו. הוא סיפר על מסע הבריחה של המעפילים ממחנה עתלית, והתעקש שנלך במסלול הבריחה וננסה לדמיין לעצמנו איך הם הלכו אז, בחשכה, על הסלעים, עם המזוודות ביד, מובלים על-ידי הפלמ"חניקים בפיקודו של יצחק רבין.

 

צפינו לכיוון רכס המתלה של בית אורן, ומהתצפית המשכנו בדרך סלעית תלולה עד-כדי-כך שגם הכלבים הזדקקו לעזרה. כשהגענו לאחוּ ירוק, פורח וצבעוני, התיישבנו לקיים את הסדנה שכללה היום פסוקים מהפטרת שבת הגדול מספר מלאכי. עסקנו ביחסים בין-דוריים וביררנו מה קורה בין בנים לאבות, בין אבות ובנים, ואת הקשר הנרקם ביניהם. 

 

בחברותות הלמידה ישבו אלה לצד אלה הנשים הדרוזיות וחבריהם של ההולכים הקבועים, וחלקו שיחות מעניינות על ההבדלים ביחסי הורים וילדים בשתי התרבויות. היה הרבה מה לשמוע ואנשים לא רצו להפסיק את הסדנה, אבל לא היתה ברירה. הרי יום שישי היום, כלומר יום הליכה קצר.

 

נאלצנו להתחיל לסכם לא לפני שאליהו שחף, מדריך התוכן, חילק לנו את מילות שירו של אהוד בנאי "ענני". קראנו את מילות השיר, ואני סיפרתי איך השיר הזה מתחבר אלינו: בנאי סיפר שאת השיר הוא שר בפעם הראשונה באזכרה של אבי אפנר בננו, לזכרו נערך המסע. הוא נכתב בעקבות חיפושים אישיים של בנאי, אבל גם בעקבות המפגש איתנו, הוריו של אבי, והסיפורים שלנו אודותיו.  

 

המשכנו ללכת והגענו לחירבת רקית, שם הצטרפו אלינו גם חברים נוספים. התחלנו לעלות בעלייה מתונה יותר לכיוון הר שוקף, ומשם המשכנו והגענו אל דלית אל כרמל. בבית "יד לבנים" שביישוב נערכה שיחה עם כרמל נאסר א-דין, מנהל המתנ"ס המקומי שגם צעד איתנו כל היום. הוא סיפר לנו על התחלת והתפתחות הקשר ההיסטורי בין העדה הדרוזית למדינת ישראל. בהמשך תיאר נאסר א-דין את הדת הדרוזית ובעיקר הסביר מהן הציפיות והחששות של העדה לגבי עתיד הקשר שעלינו לטפח.

 

במהלך היום סיפרו לנו נשות דלית אל כרמל על חייהן ביישוב הגדול והמפותח, שמוניציפלית כולל היום גם את עוספייה. שמענו על המתנ"ס שוקק החיים שהן פוקדות בקביעת, ולמדנו שהנשים האלה התארגנו באופן עצמאי במטרה להפעיל את המרכז הקהילתי גם עבור נשים. וכך, הן פעילות בקבוצת טיולים ובחוגי ספורט, חלקן לומדות בחוגי אנגלית, מחשב ועוד.

 

חשבנו לעצמנו שאלה נשים מדהימות אחת-אחת. עונג היה ללכת בחברתן, לדבר איתן ולהאזין לתיאור אורח החיים של קבוצה נוספת בחברה הישראלית שהיא חלק מאיתנו. השבוע עסקנו רבות בנושא הרב תרבותיות, ואנחנו חשבנו לעצמנו שאסור לנו לפספס את הדרוזים החיים איתנו. וכך, תם יום ההליכה ה-30 במספר, ותם גם השבוע השישי למסענו בשביל ישראל. 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עודד חכים
"נשים מדהימות אחת-אחת". ההולכים בדלית אל כרמל
צילום: עודד חכים
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים