יומן מסע: ראשון י"א בניסן

"...תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ, שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ..." (תהילים פרק ע"ט, פסוק ה' עד ו')

התקבצנו הבוקר בחניון האגם הסמוך לקיבוץ בית אורן, תוך כדי שאנו מאזינים לדיווחיה של חבורת "כל השביל" על השבת שעשתה בביתו של עודד חכים בקיבוץ רמת השופט. היתה זו שבת נפלאה, הם סיפרו, במהלכה 24 חבר'ה חילונים ודתיים בילו יחדיו וזכו להכנסת אורחים נהדרת. נדמה שההכנות לפסח משפיעות על מספרם של ההולכים, שמנו היום כ-60 איש בלבד, בהם הוריו של זוהר מינץ שנפל בלבנון. 

התחלנו ללכת לכיוון נחל אלון כשאנו נהנים ממזג אוויר מצוין, לא חם מדי ולא קר מדי. טובלים בירוק צעדנו בבקעת אלון ובנחל חיק עד לחורשה הממוקמת מתחת ליישוב הדרוזי עוספיה. משם המשכנו למִצפור דוד אייזן, אחד המצפורים היחידים בארץ שמוקדש כולו למלחמת ההתשה. הביקור זימן לנו חוויה קשה: בלילה האחרון, ממש לפני שפקדנו את המקום, נגנב תבליט המתכת עצום הממדים המציג את האזור בו תחוללה מלחמת ההתשה, שניצב שם. אילו אנשים בלי לב יכולים לעשות דבר כזה? עצוב.

מתחת למצפור קיימנו את הסדנה היומית שעסקה, כמתבקש, בפסח - אבל גם בנושא הקנאות המתחבר לאזור בו אנו הולכים היום. קראנו את סיפור אליהו הנביא המופיע בספר מלכים, את הסיפור על פנחס בן אליעזר הכהן המפורט בספר במדבר, וגם שיר של נתן אלתרמן מתוך "כנרת כנרת". דיברנו על קנאות רצויה וקנאות הרסנית, תהינו אם תרבות יכולה להתקיים ללא קנאות ועם איזה סוג קנאות אנחנו יכולים לחיות.

לא שמנו לב איך עבר הזמן כשנקראנו לקום ולהמשיך ללכת. או אז פנינו לכיוון נחל נחש, שנקרא גם נחל מעפילים, כיוון שימש כנתיב בריחת המעפילים ממחנה עתלית. בדרך נתקלנו בקבוצות בני נוער מהצופים, הנוער העובד ובני עקיבא. פגשנו גם בחבורה גדולה של בנות שחיו בגוש קטיף והיום מתגוררות באמציה שבחבל לכיש, ולראשיהן סרטים כתומים. היה נחמד מאוד להיתקל בכל אלה, אולם הדרך הצרה שחלקנו גרמה לעיכובים ופקקים בחיק הטבע.

ירדנו בנחל עד לקיבוץ יגור ומשם נסענו לכיוון מושב חסידים, בתוכו עובר שביל ישראל. במקום חיכה לנו אברהם בן-עזר, איש המושב וחבר הנהלת כפר הנוער הדתי שליד חסידים. בן-עזר זה סיפר לנו על ההיסטוריה של כפר הנוער ועל ההיסטוריה הפרטית שלו: מתברר שהיה ילד בן עשר כשהגיע לכפר מגרמניה, כך שעד היום הוא מרגיש שזהו ביתו.

הסיפור האישי שלו וסיפורו של כפר הנוער השתלבו היטב עם תכניו של השבוע האחרון, שעסקו ברב תרבותיות, וגם בנושא בו עסקנו היום - הוא הקנאות. שהרי זהו כפר חינוכי הקולט עולים צעירים שלא היתה בו קנאות, לבד מקנאות לרעיון "חינוך לנער על-פי דרכו". בימי נעוריו של בן-עזר לא היה קיים המושג רב תרבותיות, אבל המקום פעל ברוחו. אנשי הכפר כיבדו מאוד את מוצאם של כל נער ונערה, וניסו בד בבד ליצור עבורם את המקום שלהם.

נפרדנו מבן-עזר בתודה. לפני שסיימנו את היום נפגשנו שוב בכפר הנוער עם חבורת "כל השביל" כדי לצפות בסרט על בננו אבי אפנר, לזכרו נערך המסע. החבורה הזו הולכת איתנו כבר מאילת, ובעצם עדיין לא הכרנו להם את דמותו. הקרנו את הסרט ואפשרנו להם הצצה אל עולמו של מי שכה יקר לנו, ולא יכול ללכת איתנו.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"