יומן מסע: שני י"ב בניסן

"וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר" (מתוך ההגדה של פסח)

נפגשנו הבוקר, כ-130 איש, בשער כפר הנוער הדתי שליד מושב חסידים. הצטרפו אלינו חיילי הנח"ל וחיל המודיעין, ושתי משפחות שבניהן נספו באסון המסוקים, משפחת שטרק שהלכה לזכר ארז ז"ל ומשפחת בן חיים מקיבוץ יפעת. הלכו איתנו אנשים מכל הארץ, משפחות עם ילדים ובודדים, וכמובן - גם כלבים. בקיצור, עם רב ומגוון.  

משער כפר הנוער התחלנו ללכת לכיוון שמורת שער העמקים, שם עצרנו כדי לשמוע הסבר על השמורה מחבר קיבוץ שער העמקים. הלה עורר את מודעותנו לכך שתוואי כביש ישראל אמור לעבור בתוך השמורה המרהיבה. במו עינינו ראינו לאיזה הרס תגרום המשך סלילת הכביש, ואילו אלונים עתיקים ושורשיים מועמדים לכריתה. פשוט נחמץ לבנו. ברור שיש להרחיב את הכבישים, אבל לטענת הארגונים הירוקים על ממדי הכביש העתידי להיות צנועים יותר כדי שלא להרוס את השמורה.

חצינו את הכביש שמוביל לטבעון, ירדנו במורד השמורה ועצרנו לסדנה היומית שהוקדשה לארבעת הבנים, אחד הנושאים המרתקים בהגדה של פסח. בדיון התמקדנו בעיקר בדמות הרשע, וביררנו מיהו רשע ואיך צריך להתייחס אליו. בהמשך עסקנו בשולחן הסדר המשפחתי כמטפורה לחברה הישראלית. תהינו האם יש בחברה יחידים או קבוצות שצריך להוציא מהכלל ולהכהות את שיניהם, ומה יאפשר לכל חלקי העם להסב סביב שולחן אחד.

כמנהגנו, התחלנו ולא סיימנו את הדיון. לקחנו אותו איתנו להמשך הדרך, שכללה נוף עוצר נשימה ומראות מרגשים של עגלים רכים שלא מזמן הגיחו לאוויר העולם, ולצדם אמהותיהם הפרות.

למרגלות נופית סטינו משביל ישראל, שאינו עולה אל היישוב הקהילתי. היום הלכנו גם לזכרו של אוהד זך, בן נופית שנפל, ואנו המשכנו בשביל המקיף את היישוב שילדיו סימנו וקראו על-שמו של אוהד. בדרך פגשנו את יואב, איש נופית וחבר המשפחה, שהגיש לנו כיבוד. השביל היפהפה בו צעדנו משקיף לנוף מרהיב, ואנו הקפנו את היישוב והמשכנו כשפנינו לנחל ציפורי.

בכניסה לכפר הבדואי ראס עלי חיכה לנו ניר, קב"ט שער העמקים, שעזר לנו מאוד בהחניית המכוניות הבוקר. עתה הוא הפתיע את כולנו, הולכי השביל, בארגז מלא קרטיבים. תחנת הנזירים, מקום שצעירים אחדים החליטו לשקם ולשפץ (הבנו שאפילו צימרים אפשר לשכור שם), היתה התחנה הבאה בדרכנו. משם צעדנו לכיוון מעיין עין יִבְקָא שמכונה גם "מעיין הסוסים". כאן סעדנו את ארוחת הצהרים הצנועה שכל-אחד הביא עימו, וחלק מאיתנו טבלו את רגליהם במים.

את היום סיימנו בהרדוף, יישוב קהילתי המיוחד באורחות חייו. התקבלנו בבית הספר של היישוב הפועל על-פי התורה האנתרופוסופית. נהנים מעוגיות טעימות ומגוון גדול של עלי תה נפגשנו עם שרון, המנהלן של בית הספר. הלה סיפר לנו בקצרה על התורה, על בית הספר שגדל והתפתח במשך השנים ועל היישוב עצמו.

שיחה אחרת התנהלה באותו מקום, הפעם עם עופר רגב, חוקר תולדות ארץ ישראל וסופר. בהמשך לנושא הסדנה היומית רגב דיבר איתנו על "הבן החמישי", הבנים שעזבו את הארץ ההולכים ונטמעים אט-אט בגלויות השונות ואובדים לעם היהודי. האם צריך להתייחס אליהם? האם להתעלם? הדיון שהתנהל היה מעניין מאוד ולא קל. "אולי צריך להעמיד להם 'כיסא'"? שאל רגב בצורה מטפורית.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"