כך נלחמים בצה"ל בכרס התופחת של אנשי הקבע
אחרי שהבינו בצה"ל שלאנשי הקבע יש בעיית משקל שמחריפה עם השנים, הקימו ביחד עם מכון וינגייט את "אורחות חיים", סדנת כושר ותזונה, שמנסה להילחם בבטן הרכה של הקצינים
המקום: בה"ד שמונה. הזמן: אמצע שבוע סטנדרטי. האירוע: עיצומו של אימון כושר לאנשי קבע, משתתפי סדנת "אורחות חיים".
בעוד המדריכה הנמרצת מור מנווטת באלגנטיות את העניינים, מקפיד הרס"ר פ' איש הצנחנים לעודד את כולם בסבבה (אך להשתתף במספר קטן במיוחד של תרגילים), נגד השריון ט' משוחח ארוכות בנייד (עם היחידה, בטח) כשהוא יושב בנונשלנטיות רגל על רגל מחוץ לאולם האימונים, וסגן אלוף מ' שהגיע מחיל האוויר דווקא מתאמץ אבל ניכר בו (כמו גם בחבריו) כי מאז בית הספר העממי לא זכה גופו הענוג לחבוק תרגילי התעמלות בסיסיים.
בעוד לוחמינו עזי הנפש רצים על הג'בלאות, מגדלים אנשי הקבע ג'בלאות משלהם, וצה"ל, המגן על הגבולות מפני הטרור, החליט כי מתפקידו להגן גם על אנשי הקבע - בעיקר מפני עצמם.
"באוגוסט 2003 ביקש הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון לחזק את תרבות הכושר הגופני גם אצל מי שאינו לוחם", מספרת רב סרן נורית שרביט, ראש מדור תורה ומחקר במרכז כושר קרבי בצה"ל, "הוא רצה שגם בצה"ל, כמו בצבאות אחרים, יצא איש הקבע ממשרדו במהלך יום העבודה לאימון כושר גופני קצר שיהפוך לחלק מתרבות החיים ושגרת היום יום. הוא גם חשב שבנושא זה, כמו בנושאים אחרים, ראוי שהמפקדים יהוו דוגמה אישית לפקודיהם".
רגע לפני שהתיישבו אנשי המקצוע לבנות תוכנית לשיפור כושרו הגופני של המערך הנח, ביצעו סקר מדגמי שכלל את כל זרועות צה"ל. בסקר השתתפו 1064 אנשי קבע עוד למעלה מ-200 לוחמים. "שאלנו שאלות רבות בנושא הרגלי פעילות גופנית, תזונה ובריאות", מספרת רס"ן שרביט, "והתוצאות לא הפתיעו".
60% מכלל אנשי הקבע טענו כי הם מבצעים פעילות גופנית (לעומת 73% מבין הלוחמים) אלא שרק שליש מהם הודו כי הם מבצעים פעילות משמעותית 3-5 פעמים בשבוע (כנראה שלא הבינו מהשאלה הראשונה כי הליכה לחדר האוכל לא ממש נחשבת, ט.ח.ס). מעניין היה לגלות כי רק רבע מבין הצדיקים שאכן עוסקים בביצוע עושים זאת בתוך היחידה ואילו השאר עושים זאת בבית - מה שמוכיח שוב כי תרבות הכושר הגופני באוכלוסיות צה"ליות מסוימות מתקשה להתרומם.
בתום הסקר נשאלו האנשים מה יעזור להם לשנות את הרגליהם הנלוזים. התשובה הפופולרית היתה: סדנאות לתרגול ולימוד. צה"ל, שש תמיד לעזור, והקים את "אורחות חיים", הסדנה שתעשה את השינוי.
הכרס, הסיגריה וחדר הכושר
בכל חודש נפתחת סדנת "אורחות חיים" אליה מגיעים מרחבי צה"ל קצינים/ות ונגדים/ות מגיל 26 ומעלה, משילים את המדים והדרגות ועולים על בגדי ספורט אישיים. משך חמישה ימים מרביצים אנשי וינגייט הנמרצים באנשי הקבע, הנמרצים הרבה פחות, הרצאות ופעילויות פיזיות לוחצות.
בבת אחת מכירים כל הכרסתנים והחלשלושות את קרביו האינטימיים של חדר הכושר, מדלגים מצד לצד בשיעורי קרב מגע ומזיעים על מזרוני האימון המחזורי.
רק לפני רגע ישבו בכסא הנוח ביחידתם, מעכלים את ארוחת הצהריים הדשנה ומדליקים עוד סיגריה והנה הם מוציאים את נשמתם הצהלית על אופני הספינינג ומהדסים כלהקת אווזי בר נטולי שפעת בתרגילי הליכה ספורטיביים על חוף הים הסמוך.
תופעה משונה מתרחשת בין לבין: מיד אחרי הרצאה נרחבת בנושא פגעי העישון הם שולפים עוד מרלבורו ובסיומה של הרצאה בנושא תזונה נבונה הם עטים על הבורקס בשקם. כל זה לא מרפה את ידיו של סרן דני בן דב, ראש מדור הכשרת מפקדים בבה"ד 8, ובאזרחית – מנהל הסדנאות.
"סדנת אורחות חיים היא סדנה מבוקשת מאוד", הוא אומר, "הבסיס שנמצא ממש על חוף הים נותן תחושה של חופש וכמוהו גם היציאה מהמדים. כיוון שהאווירה נעימה קל יותר לשתף פעולה עם התוכן. נוסיף לכך את העובדה שאנשים מבינים שכושרם הגופני ירוד ורוצים לעשות משהו, אבל לא תמיד יודעים מאיפה להתחיל – ונבין למה הדרישה עולה על הביקוש".
- אתה באמת חושב שחמישה ימים של הרצאות ופעילות פיזית ישנו דפוסי חיים של שנים?
סרן בן דב: "אנחנו לא מצפים לשינוי טוטלי אלא להגברת המודעות ולפתיחת האפשרות לעשייה. אם אדם שלא התעמל בכלל מגלה במהלך חמשת הימים שחדר הכושר הוא מקום אפשרי ואפילו מהנה, הוא יחזור אליו גם אחרי הסדנה.
"אם מי שלא עשה צעד אחד בלי האוטו מגלה כמה נעים ללכת על החוף, הוא יוכל לעשות את זה גם בשגרה, וכן הלאה. למרות הזמן הקצר אנחנו פוגשים אנשים שמפסיקים לעשן בעקבות הסדנה, אחרים שמודיעים לנו שהפחיתו משמעותית ממשקלם ויש כאלה שמבקשים ממדריכי הכושר ליצור בשבילם תוכנית אימונים אותה הם מיישמים גם בבית, עם האישה והילדים".
- ומה עושים בסדנה אנשי קבע שריריים לצד אלה שמתנשפים על כל צעד?
סרן בן דב : "כל מי שמגיע הנה עושה זאת במסגרת הקצאות הניתנות לחילות השונים. נכון שאנשים שמתאמנים ממילא פחות זקוקים לסדנה, אבל גם הם לומדים פה דברים חדשים בנושאים כמו תזונה, עישון ואפילו עקרונות של אימון גופני נכון. אנחנו מקבלים את כולם ומצפים שכשיחזרו ליחידות יהפכו לנאמני הכושר המקומיים. כקצינים ומפקדים אנו מצפים מהם להפוך לדוגמה אישית לכושר גופני משובח בצה"ל".
כמו כל דבר טוב גם האימון הגופני מגיע אל סיומו. הגברברים, ומעט הגברות, נעלמים בן רגע (לאזור החטיפים? לפינת העישון?), ומשאירים את המדריכה מור בודדה במערכה. השרירנית לא מתעצלת וסוחבת בעצמה את שלל המזרונים ספוגי הזיעה בחזרה למקומם. עזבו כושר, גם אחוות לוחמים חסרה כאן.
לפנייה לכתב/ת 
