הונדה אקורד טורר - יופי של סטיישן

כמו תמיד, טוב מראה עיניים. הדגמה חיה ליעילות גרסת סטיישן במכונית משפחתית, קיבלנו בעצמנו כאשר החלטנו לבדוק כיצד היא מתמודד עם משפחה מורחבת. הלכה למעשה. זה אומר לא רק שני הורים ושני ילדים, אלא גם עגלת תינוק, מושב תינוק, תיקים ואריזת החיתולים החד פעמיים המתבקשת, שתי מזוודות, אופניים מתקפלים. בעצם, רק ערכת מנגל הייתה חסרה כדי שנוכל לראות עצמנו כחוגגים כשרים של חול המועד.

הונדה אקורד טורר, מכונית המבחן שעמדה לרשותנו, בלעה הכל. ללא מחאות, בקלות מרשימה ובנוחות. הרצפה השטוחה והרחבה - תודות למתלה אחורי שונה מזה המשמש את הסדאן - יחד עם מפתן נמוך ודלת גדולה, כל אלה הזכירו שלא רק גודל תא המטען קובע, אלא גם הטכניקה. 576 ליטר נשמעים מרשימים, אבל האופן בו בנוי התא, חשוב עוד יותר.

וזה עוד לפני שהגענו למושבים שמתקפלים בתנועה אחת (גאוני) בסגנון הג'אז, לרצפה כפולה שמתרוממת בתא המטען. לדלת שמתרוממת בעזרת מתג. רגע אחד, אולי כדאי להסביר מה אנחנו בכלל עושים כאן, עם הונדה אקורד טורר בה נהגנו לפני כחצי שנה... 

פעמיים בחצי שנה

הסיבה שאנו מעניקים לטורר של הונדה ביטוי שני בשישה חודשים בלבד, היא משולשת. ראשית, האקורד הארוכה חוזרת אל ספסלי המבחן של ערוץ הרכב לאחר שעברה - יחד עם גרסת  הסדאן - מתיחת פנים. שנית, הטורר הקודמת שנבחנה הייתה יקרה למדי, פועל יוצא של רמת גימור גבוהה ומנוע גדול יחסית. הפעם אנו נוהגים בגרסה מעט "ארצית" יותר, עם מנוע שני ליטר מקובל. ולסיום, אנחנו חושבים שמכוניות סטיישן לא מקבלות מספיק ביטוי על כבישי הארץ, מטעמים לא ענייניים.

חיצונית שונה הסטיישן של הונדה בחזית, עם פנים מעט פחות מעודנות, אבל בולטות יותר. בתא הנוסעים וסביבת הנהג יש שינוי מקובל למתיחת פנים קלה - פה ושם איכות החומר, קצת שינויי גוונים, מחוונים מעודכנים וסוף סוף, מחשב דרך. אה, ועוד דבר. הונדה נזכרו להוסיף מתג פתיחה לדלת תא המטען החשמלית. עד כה ניתן היה לפתוח אותה רק בעזרת השלט.

חוץ מזה, אין הרבה הבדל. למרות שנתח שוק מכוניות הסטיישן בארץ צונח בשנים האחרונות למקומות מהם אי אפשר לרדת נמוך יותר, עדיין מדובר ברעיון מצוין ולא ממומש. האקורד טורר גדולה מהסדאן בזכות בסיס גלגלים ארוך יותר בחמישה ס"מ, ומציעה לכן מרחב עדיף משמעותית ליושבים מאחור, כזה שמתחרה בקלות במיניוואנים הבינוניים ואף הגדולים. כך היא מהווה אלטרנטיבה מצוינת לכלי הרכב המגושמים האלה, מה שלא מתבטא כמובן בטבלת המכירות.

איזה יופי, היא נוסעת

זה לא חדש. השילוב בין מנוע ה-2.0 ליטר של הונדה לאחר מקצה השיפורים שעבר, יחד עם תיבת ההילוכים הזריזה של היצרנית, נחשב אצלנו לאחד הטובים שבסביבה. מדובר בפירוש באחת מחטיבות הכוח המוצלחות בקטגוריה, עם שילוב מצוין של מנוע נעים ושקט, פעולה חלקה וזורמת עד הקו האדום, ותיבת חמישה הילוכים אוטומטית מעודנת ומדויקת. התיבה הזו מאפשרת גם תפעול ידני מלא, ואת זה אנחנו אוהבים עוד יותר.

למרות התעקשות הונדה על יחסי העברה ארוכים, ולמרות תוספת משקל של כ-130 ק"ג לעומת הסדאן, הסטיישן אינה מתקשה לבצע את המוטל עליה עם ביצועים סבירים. 215 קמ"ש מרביים אינם רלוונטיים עבורנו, אבל האצה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-11.4 שניות זה סביר. קצת עצל, אבל עדיין בגבול הטוב. צריכת דלק של 7.3 ק"מ לליטר במאמץ או 10 ק"מ לליטר ברגיעה, סבירה אף היא.

אוהבי הנהיגה יאלצו בכל זאת לתאם ציפיות. הסטיישן מעט פחות מתקשרת מהסדאן. זה האורך, בסיס הגלגלים והמשקל, אבל כנראה גם כיול מתלים שונה במקצת. עדיין, ההתנהגות רגועה ומדויקת יחסית לגודל, כמו אצל האחות ה"רגילה", בשילוב תכונות מעט יותר סלחניות תודות לבסיס הגלגלים הארוך.

האקורד טורר היא מכונית שקל לחבב, להתרשם מאיכויותיה. היא נעימה, שימושית, וחיי היום יום עמה נראים נוחים מאד. בעיקר כאשר צריכים לרתום אותה למשימות משפחתיות. קשה שלא להעריך את המבנה החכם שלה, ולכן היא גם גורמת לנו להרהר בעצב - שוב, מה לעשות - על הבחירות המוטוריות של היושבים בציון.

מצד שני, גם להונדה - וליבואן כמובן - יש חלק לא מבוטל בבידוד הסטיישן מהקהל הרחב. למרות שמדובר בגרסה פחות יקרה מבעבר, עם מנוע קטן יותר, היא עדיין עולה 229,000 שקלים. למה כל כך יקרה? כי הונדה - והיבואן, כמובן -  בוחרים להציע לנו רק את רמת הגימור הגבוהה.

היא לא יקרה משמעותית מהסדאן המקבילה, אבל מכיוון שרוב מכירות האקורד נמצאות ממילא בתחום הזול יותר, באזור ה-165,000 שקלים ,זה בהחלט מרע את סיכויי הטורר להיקלט בשוק המקומי. חבל.