ביטחון עצמי רעוע גורם למרים להשמיץ את חייו האינטימיים של אחיה משה. שבוע מחלה ובידוד יראה לה את הדרך לעצמה
פורסם:
28.04.06, 08:29
אדם הנגוע בצרעת מצווה לעזוב לשבעה ימים. "בדד יישב מחוץ למחנה מושבו", נאמר בפרשת השבוע; הוא נידון להסגר מבודד, הרחק מכל מגע אנושי. פרשנות מקראית מלמדת אותנו שהצרעת היא תגובה ישירה, סוג מסוים של עונש עבור לשון הרע - רכילות. זאת על סמך סיפורה של מרים, אשר עתידה בספר במדבר לדבר נגד משה אחיה, וזה יהיה שכרה. אך מדוע דווקא זהו העונש שנקבע על לשון הרע?
המילה "בדד" מבטאת לא רק בידוד, אלא גם תחושת בדידות. רב יוסף, מאסטר תלמודי בן המאה הרביעית, מסביר כי לשון הרע הוא אחד הגורמים העיקריים לבדידות, בידוד וניכור בין אנשים. לכן, אדם שגרם לניכור דרך דבר רכילות שסיפר, חייב לחוות אותו דרך הבידוד שלו עצמו. במרבית המקרים, הרכילות מתמקדת סביב חייו האישיים של האחר. רכילות אודות חייו הפרטיים של מנהיג הייתה מקדמת דנן הדרך בה חיפשו אנשים לבטא תסכול, אכזבה ואף כעס כלפיו. אולם, אני מאמין שסיפור מרים מציע תובנה עמוקה אף יותר.
המדרש מספר שהנושא עליו דיברה הוא יחסיו של משה עם אשתו - משהו גרם לו לעזוב את נישואיו. תגובתו של האל
הפרשה הקודמת
מכורים לסם של אלוהים / מרדכי גפני
"שמיני": האקסטזה בהקרבת הקורבן אינה כה שונה מהשימוש המודרני שעושים מחפשי האל האמיתיים בסמים. אבל המיסטיקן הטועם מהמתיקות האלוהית חייב גם לדעת לחזור בשלום
לדברים ועונש הצרעת מהווה אישור לנבואה הייחודית של אותו מנהיג, השונה באיכותה מזו של שאר הנביאים. חזונו הרוחני של משה וחוויית הנבואה שעבר הם חסרי תקדים וחד-פעמיים. כמו שנאמר, "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא - פה אל פה אדבר בו". ומי המדברת נגד משה? לא פחות מאחותו, המשמיצה אותו מול אחיו אהרון. אך מדוע תשמיץ את משה - האח שאהבה כל-כך וסיכנה את חייה עבורו, כאשר אמו הניחה אותו בתיבה ושלחה אותו לגורלו במורד הנילוס?
העניין כאן עדין אך ברור; מרים פשוט לא מסוגלת לתפוש את טבע החוויה של אחיה. במובן מסוים, היא חשה מאוימת ממעמדו הרוחני, שמערער את תחושת הרוח והנבואה שלה עצמה. היא לא הייתה יכולה לתפוש כיצד הוא חי בעולם, מה פשר בחירותיו ומהי מהות קיומו. אולי חשה נחותה וחשופה כאשר דיברה עמו. משה ערער את תחושת הזהות שלה. כל מה שהבינה היה שהוא הגיע למקום בו היא לא יכולה לגעת.
גם מרים וגם אהרון - נביאים בזכות עצמם - נישאו והביאו ילדים. אחיהם משה מאידך עוזב את מסגרת הנישואים והמשפחה, כי הוא נבחר לייעוד ייחודי. האחות והאח כועסים וחשים מעין קריאת תגר על עצם מהותם. הייחודיות בבחירות של משה מערערת את תחושת הזהות העצמית שלהם כנביאים. הם הגדירו את זהותם ביחס אליו. "הרק אך במשה דיבר ה' הלוא גם בנו דיבר", רוטנת מרים באוזני אהרון. וכפי שנוהגים רבים כאשר הם חשים מאוימים ונחותים - היא מוציאה דיבתו רעה.
לשון הרע ורכילות הם לעיתים קו ההגנה האחרון שלנו כנגד תחושת חוסר הביטחון. לכך התכוון המאסטר החסידי ר' מרדכי
ליינר, כאשר לימד כי בסופו של יום, מקורה של כל רכילות טמון בפתולוגיה האישית שלנו, ורק אם נוכל לעבוד פנימה, ולא מסביב לה - נהיה מסוגלים לחיות עם אנשים באמת, באהבה ובחברות. התודעה המקראית גורסת שלשון הרע - שלעתים כה תכופות אינה אלא דחיית הייחודיות של האחר - מתחילה למעשה בדחייה של עצמי. כאשר אינני מסוגל להכיר בחוויה הייחודית שלו, אני חש במקום כלשהו מאוים, ונלחם על מנת לערער את יושרתו שלו. היש דרך נוחה יותר לעשות כן, מאשר להשמיץ את אופי מערכת היחסים האינטימית שלו, את ההחלטות שנאלץ ליטול בעולם הנישואים והגירושים?
כאשר התחושה שלא הצלחתי לגעת בחיי האמיתיים מציקה לי, הופך קשה מנשוא לקבל את האחר. אני חש שהוא חי איכשהו על חשבוני - ואז מגמד אותו על-ידי לשון הרע. אך המקור העמוק יותר של הבעיה הוא אני, ולא הוא; אני מנותק מחיי שלי. הפתרון המוצע בפרשת השבוע - שבעה ימים של בידוד - לא נועד, אם כן, לגרום לבדידות לשמה, אלא להזמין את עצמי להיאבק בבדידותי עד שתהפוך לנקודת אור חיובית. בשבוע הבדידות שלי יש לי הזדמנות לגלות מחדש את ההזמנה הייחודית של חיי, וכך להשתחרר מהתחושה שאחרים חיים על חשבוני או גונבים את אנרגיית החיים שלי. ברגע שכך קורה, המניע ללשון הרע הוסר. לו יהי שכל עונש היה בא ממקום כה מואר...
