אפוקליפסה עכשיו. או שלא
מפחדים מהפצצה האיראנית? אתם לא לבד. רוצים לדעת מה באמת יהיה? ברחבי האינטרנט וכן בעולם המיסטיקה והאסטרולוגיה ישמחו לנבא לכולנו מה עתיד להתרחש כאן. האם "גוג" בוש הוא שיחל את מהלך האפוקליפסה, או שבכלל אנחנו עומדים בפני מהפך שלטוני באיראן? מסע במחוזות הבלתי נודע. כתבה חמישית בסדרה
מלחמת גוג ומגוג? אפוקליפסה עכשיו? מאז עלייתו לשלטון באיראן של הד"ר לתחבורה, מחמוד אחמדי-נג'אד, המאיים לשגר אותנו לעולם שכולו טוב, נראה שהנבואות על קץ העולם זוכות לעדנה. החוזים והמיסטיקנים מצחצחים את מפות הכוכבים, הקלפים, הנומרולוגיה, ומגייסים אפילו חוצנים – כדי לנסות להבהיר לנו מה עומד להתרחש כאן בקרוב. רגע לפני שאתם ממהרים למכור את הנכסים ולברוח מתל אביב וחיפה, החלטנו לצאת לסיור במחוזות הפחד והאי-רציונליות שמעוררת הפצצה האיראנית.
הנצרות והיהדות ניסו תמיד לשכנע שהגרוע מכל לפנינו, אם לא מחר, אז מחרתיים. למרבה הפלא העולם שרד איכשהו את המילניום הראשון, אפילו את שנת תשמ"ד וגם את סוף המילניום השני. בינתיים התגבשה קואליציה נבואית משונה בין נציגים משתי הדתות - הנוצרים הימנים בארצות הברית, המצפים למלחמת יום הדין באזורנו, וזרמים ביהדות המשוכנעים ש"מלחמה עם איראן היא בלתי נמנעת בשנה שבה נגלה המשיח".
העיסוק הכמעט אובססיבי באחרית הימים סביב הנושא האיראני מקבל ביטוי נרחב באתרים דתיים ברשת. ג'ורג' בוש, המכונה על ידי רבנים ובעלי נבואות "גוג" בוש (מגוג ומגוג) "שולף במהירות זוג אקדחים אטומיים בדו-קרב גרעיני בין איראן וארה"ב שבסופו איראן תימחק מהגלובוס". ואם זה לא מספיק, ארה"ב תקים "ממשלת בובות" בישראל לתקופה של 9 חודשים, "עד שהמשיח מעיף את הממשלה". גם באיראן מהדהדות כמובן נבואות על המלחמה הגדולה בין האיסלאם לכופרים, שם הסוף רק מעט שונה.
עד שבוש יתפנה לעשות לנו את העבודה, ננסה לעשות קצת סדר בפחדים שלנו. עד כמה החרדות מהאיום האיראני מועצמות מהפחדים הקיומיים של הישראלים? ואולי הן בכלל מושפעות מהצרכים של מערכת הביטחון להגדיל את התקציב? מדוע, אגב, אנחנו לא חרדים למשל באותה מידה מהפצצה הפקיסטנית, שעלולה כל יום ליפול לידי מוסלמים קיצונים אם הנשיא מושארף יסולק מהשלטון?
"ברור שיש לגורמים ביטחוניים אינטרסים לקדם את הנושא של האיום האיראני. אבל אין ספק שהחרדה מאיראן קשורה קודם כל לחרדת שואה, שמשותפת לרוב הציבור, כולל המזרחים", אומר ד"ר יואב בן-דב, מרצה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע והרעיונות באוניברסיטת תל אביב, ומומחה לקריאה בקלפי טארוט.
לדבריו, "יום השואה פירושו שאנו מתעקשים לשמר את הזיכרון הטראומטי. חלק מההתעקשות הזו איננו תמים, יש פה גם אינטרסים, אבל הרבה מזה זה משהו אותנטי, הצורך הזה לרדת, להישאר שם ולא להניח לזיכרון הזה. זה גם חלק מהמסורת היהודית. תראה איך אלפי שנים אנחנו עושים עדיין אבלות על אירוע כזה או אחר. יש משהו חזק מאוד ביהדות שמשמר את הטראומה, והטראומה הזו מתחברת ישירות לחשש משואה שנייה עם איראן".
הפצצה האיראנית לא מפחידה כשלעצמה?
"נכון, פצצה איראנית יכולה להפחיד אבל אין קשר הכרחי בין רמת החשיבות שאנחנו מייחסים לאיום לבין הסיכוי שהאיום הזה יתממש. ההערכות שלנו לגבי סיכונים וסיכויים, הכוונה לאיומים, אף פעם לא רציונליות".
אז קלפי טארוט יכולים להרגיע חרדות מהאיראנים?
"אם יש לך חרדות שלובשות צורה של גרעין איראני, זה יכול להיות המון דברים, אבל אתה יכול לשבת ולעבור איזשהו תהליך ולברר את החרדות שלך. הקלפים יכולים לעזור לך, כמו שיטות נוספות. אני לא יכול לעצור את הפצצה האיראנית עם קלפים, כמו שלא יכולתי לעצור את הטילים העיראקים עם מסקנטייפ".
בספרו "משבר האיסלאם" כותב המזרחן ברנרד לואיס כי "מספר ניכר של מוסלמים - בייחוד אלה שאנו מכנים 'פונדמנטליסטים' - הם עוינים ומסוכנים, לא בגלל הצורך שלנו, אלא בגלל הצורך שלהם באויב".
פרופ' אביעד קליינברג, ראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, משוכנע שהצורך הזה הדדי. "תרבויות זקוקות לאויב. כמו שהוליווד בוחרת לה אויבים שמתחלפים לפי צורך השעה, אם זה ארגוני הפשע הסובייטים, אם זה הרוסים, הקומוניסטים, הסינים, העיראקים, בין לאדן, מה שלא יהיה. לצרכנים יש צורך למצוא לעצמם אויב, זה מאפשר לך להשקיע משאבים, וללכד את השורות.
"מהצד השני נמצא האיום. בחלק המקרים האיום הוא כמעט פיקטיבי. אם ניקח למשל את בין לאדן, הוא דוגמא לאיום חלש באופן יחסי. לבין לאדן יש יכולת כיום לייצר טרור בצורה די מוגבלת. הדימוי שלו הרבה יותר גדול, מכל מיני סיבות. לעומת זאת איראן היא לא בין לאדן ולא עיראק. לאיראן יש יכולת לייצר איומים אמיתיים. זו חברה עם כסף, עם יכולת טכנולוגית, חברה שיכולה לגרום נזק אחד גדול".
הוא משרטט כמה מתסריטי האימה. "נניח שאיראן משגרת טיל על ניו יורק ונהרגים שני מיליון בני אדם, או שהיא משגרת טיל על תל אביב ונהרגים מיליון ישראלים. זה לא ישנה את מאזן הכוחות בעולם, ואיראן גם תימחק כנראה מיד מעל פני האדמה, אבל זה יהיה כמובן אסון גדול מאוד. האם ישראל יכולה לעמוד במיליון אבידות? לא בטוח. היא יכולה לעמוד בזה באופן שזה לא יהיה סופה של מדינת היהודים".
אולמרט כינה אותו פסיכופט מהסוג הגרוע ביותר, קליינברג פחות חד משמעי. "אני לא בטוח שאחמדי-נג'אד לא שפוי", אומר קליינברג, "אני חושש שהוא משחק משחק יותר מורכב. והמשחק הזה הוא משחק מסוכן. אתה לא יכול להניח שהוא אכן מבלף. יש מקומות שבהם אין לך ברירה אלא להניח שהצד השני לא מבלף".
עד כמה משחקות תפקיד הנבואות על מלחמת גוג ומגוג או האפוקליפסה בנפשם של הגיבורים הראשיים?
"הניסיון להלביש את זה למונחים דתיים הוא בעייתי. אני לא חושב שאחמדי-נג'אד וחבורתו מנהלים את המדינה שלהם רק במונחים דתיים, הם מנהלים מדיניות יותר מורכבת. אפשר להצביע על החרדות של המערב שכוללות את הארסנל התרבותי שדיבר על מלחמת יום הדין, על בואו של האנטי כריסט, על אימפריית הרשע. רונלד רייגן למשל דיבר במונחים אפוקליפטיים והיה מושפע מאוד מחשיבה דתית מול הסובייטים. אבל בצד השני היה משהו, זה לא שלא היה כלום. למרות זאת, ההתנהגות של רייגן היתה יותר מורכבת וכך גם ההתנהגות של האיראנים יותר מורכבת. כולם משתמשים בדימויים דתיים אבל לא פועלים רק לפי דימויים אלה.
"אחמדי-נג'אד מנסה למעשה להנהיג את העולם המוסלמי. הוא מנסה לייצר משבר כלפי האויבים הגדולים שלו, שהם המערב וישראל, ולהחליף את היריב הגדול שלו – בין לאדן – בתור המייצג הסוני הגדול של פאנטיות קיצונית".
מה מסתתר מאחורי הכחשת השואה של נשיא איראן?
"הכחשת השואה היא סוג של התרסה עבורו. כמו גלוחי ראש בשבדיה שצועקים 'הייל היטלר' לא כי הם באמת מאמינים ב'מיין קמפף', אלא כי זו הדרך שלהם להתריס. אחמדי-נג'אד מתריס בתוך עולם שבו הוא תופס שהאיסלאם הולך ונסוג. הוא מתריס נגד הכוחות החזקים, כדי לומר 'תראו, גם אנחנו יכולים'. והוא מקווה, אני מניח, בלבו פנימה, שהדבר הזה לא ייצא אל הפועל, אבל לדברים האלה יש נטייה לצאת משליטה".
_wa.jpg)
ריקי רוט, קוראת בקלפים (צילום: עופר עמרם)
וכעת, נעבור אל אזור הדמדומים. ריקי רוט, קוראת בקלפי טארוט ו"מתקשרת", פותחת קלפים בשאלות הרות גורל.
נו, אז האיראנים יצליחו להטיל עלינו פצצת אטום?
"דרך המתקשרת שבי התחושות שלי הן לא של הרס המדינה, אלא שדווקא יהיה טוב. גם לפי הקלפים אני לא רואה אסון, לא רואה פצצה אטומית, כמו שאנשים חוששים ואפילו פונים אלי עם החשש הזה. מבחינת המדינה אני רואה יותר כיוון של שפע, גם מבחינה כלכלית".
האם הם יגיעו לפצצה?
"בטווח של שנתיים, ניסיונות בוודאי רואים. אבל הם עושים יותר רוח מאשר שזה באמת אפשרי. אני גם לא רואה תקיפה ישראלית, למרות ששוקלים את זה. ובתוך שנתיים אני רואה ממש מהפך במשטר באיראן".
מהפכה חילונית?
"יכול להיות, יש סיכוי כזה. יש לי כל הזמן קלף שבתוך שנתיים יהיה מהפך בעולם, תהיה מגמה יותר חיובית, גם בישראל וגם בעולם. התחזית שלי הפוכה לזו של כל מיני מתקשרים עם יישויות שחוזים לנו שחורות ב-2008".
"אחמדי-נג'אד בכלל רוצה להיות ידיד של ארה"ב", טוען בלהט האסטרולוג רוני שהרבני, כשהוא מביט במפה שהכין של נשיא איראן. שהרבני, המגדיר את עצמו כ"מומחה לפוריות וספקולציות בבורסה", משוכנע ש"הכוכב מארס יעודד את בוש למלחמה, לישראל יש מגן יופיטר שישמור עליה", ויהיה שלום על ישראל – לא לפני שאולי יפלו פה בכל זאת כמה טילים של איראן או חיזבאללה.
"אחמדי-נג'אד הוא פטריוט שהמהפכנות טבועה בו. הוא בעצם רוצה להיות ידידה הטוב של ארה"ב, רק עם כוח של נפט ואטום, זו המפה שלו. הוא לא אחד שרוצה להזיק לארה"ב בגלל שהוא רוצה מלחמה. הוא לא מיליטריסט, הוא מהפכן, בעל כוח השפעה אדיר, נג'אד הרי זה מושיע. אבל הוא גם אדם נוטר, ולא קל".
אולמרט כאמור כבר מיפה את אישיותו של נשיא איראן, אבל שהרבני דווקא מוצא קווי דימיון בין השניים. "יש לו מוח דומה קצת לאולמרט ונתניהו, שהוא יודע להיות חמקמק. יש לו גם משהו מיצחק שמיר שהוא יורש שלא יודע לרשת את מה שהשאירו לו. הוא עקרב, יש לו אלת כוכב המהפכה של המשוגעים והמבריקים".
הוא שייך יותר למשוגעים או למבריקים?
"הוא לא משוגע. הוא די נורמלי, די יציב, והוא ניזון גם מפחדים. הוא פוחד שארה"ב תשלוט עליו, כעקרב, יש לו גם אגו טוטלי. זה אדם שרוצה לנהל את מה שהוא חושב בעצמו".
רותי אילון, קוראת בנומרולוגיה ובקלפי טארוט מקלקלת את השמחה. "צר לי לבשר, אבל האיראנים בדרך טובה מבחינתם לפיתוח פצצת אטום. כרגע הם נתקלים בקשיים, אבל בסוף הם יצליחו. כרגע הם עומדים עם היד על הדופק. כמה שהנשיא שלהם מפטפט ומדבר שטויות, הם עושים את הדברים צעד צעד, מאוד נזהרים, יש להם קשיים, הם לא יכולים לעמוד בקצב, אבל לצערי זה יצליח להם בסופו של דבר, ועוד השנה הם יהיו מאוד קרובים לזה".
האסטרולוג הרצל ליפשיץ, שהתעקש לנבא עבורנו לפני הפיינל פור שמכבי תל אביב דווקא תיקח את הגביע, משוכנע שגם בזירה האיראנית ידנו תהיה על העליונה, אבל שוב עם עזרה של כמה שחקני חיזוק אמריקנים. "תוך חודשיים שלושה תהיה התקפה אמריקנית מוצלחת על איראן, שתימשך שבוע ימים".
איך אתה רואה את גורלו האישי של נשיא איראן בעת המתקפה?
"קראת משירי ביאליק?"
פחות או יותר.
"אז יש שם קטע שהוא אומר על עצמו, 'היה איש' ודן בן אמוץ הוסיף: 'הופ, ואיננו עוד'".
לפנייה לכתב/ת 
הסוף. מגיע או לא?
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
נשיא איראן. דומה לאולמרט ונתניהו?
צילום: רויטרס
ליפשיץ. ד"ש לאחמדי-נג'אד מביאליק
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
