עצמאות פיננסית: הישראלי כבר לא שבוי של הבנקים

תפנית חיובית מתרחשת בשוק ההון של השנים האחרונות, והכוונה איננה רק לעליות השערים, לגידול בנפח המסחר ולשיא שנרשם בהשקעות הזרות. 

הנגישות למידע שמאפשר האינטרנט, הגיאות בשוק ההון, הפרסום המסיבי של הגופים הפרטיים וועדת בכר, כל אחד מהם או כולם ביחד, הביאו שינוי מרענן לשוק ההון, בעקבותיו ישראלים רבים הפכו לצרכנים פיננסים נבונים - כאלה שמתמקחים על עמלות, בודקים תשואות, ומעיזים גם להתווכח עם מנהל הבנק.

עוד על הישראלי והכלכלה ביום העצמאות ה-58 של ישראל:

• הצרכן הישראלי: שונא שעובדים עליו
• מרוצו של "מר ישראלי" אחר קורת גג
• המטייל הישראלי: מכוער, אבל פחות
• הישראלי והסלולרי: לא יכול בלעדיו
• הישראלי העובד: הרבה יותר מבעולם המערבי
  

לאחר שנים רבות בהם היינו "שבויים" בידי המערכת הבנקאית, לאחרונה החל הציבור לראות עצמו כצרכן מחוזר בתחום זה, והתוצאות לא אחרו לבוא: עמלות, שעד לפני שנתיים היו נחשבות לסבירות, הפכו ליקרות. מילים כמו דמי שמירה, דמי אחזקה חודשיים ועמלת אי-ביצוע, שהיו שגורות בפי פקידי הבנקים, הפכו כמעט למילים גסות.

הציבור הישראלי כבר הבין שלא חייבים להיות מליונרים בשביל לפתוח תיק השקעות בתנאים נוחים, וכאשר הבנק מסרב להעניק לו את התנאים - הציבור מצביע ברגלים. בשנה האחרונה גופים פרטיים בשוק ההון התחזקו והבנקים נאלצו להוריד עמלות.

גם הגופים הפרטים הבינו שכדאי להתחרות על כל לקוח, ואלה הורידו את "סף הכניסה" במידה ניכרת. אם בעבר לקוחות בעלי תיקים קטנים (עד 100,000 שקלים) היו מנהלים תיקי ניירות ערך בבנקים בעמלות גבוהות, היום יותר ויותר גופים מפתים לקוחות כאלו לפתוח חשבון השקעות.

בעבר הלא רחוק הבנקים דאגו, במתכוון או במקרה, להעניק ללקוחות אלו הרגשה שהם "לקוח קטן", ובד בבד לרמוז כי הגופים הפרטייים "נחשבים מסוכנים יותר". כיום לקוחות פרטים רבים הוציאו את תיקי ניירות הערך שלהם מהבנקים כך שלחלק מהישראלים כיום בנוסף לחשבונות העו"ש בבנקים, חשבונות "סגורים" המיועדים להשקעות, לחשבון כזה לא מיושך כרטיס אשראי, אין צ'קים, ובעצם הוא משמש רק לקניית ומכירת ניירות ערך ונכסים פיננסיים. במקביל הבנקים החלו להוריד עמלות במטרה להתחרות עם חברות ההשקעה. 

פחות כסף בפק"מ ובחיסכון

חיפוש כיווני השקעה הוביל חלק מהישראלים להפנות יותר כספים להשקעות בעלות סיכון, ופחות בפקדונות ובחסכונות המסורתיים. לציבור סכום של 571.47 מיליארדי שקלים בפקדונות ותוכניות חיסכון בבנקים, מדובר על גידול בשיעור של 6% לעומת השנה הקודמת. ולמרות זאת, כאשר בוחנים את הגידול היחסי, חלקם של הפקדונות ותוכניות חיסכון בבנקים ירד מרמה של 35.5% לרמה של 31.5%.

סך נכסי הציבור צמחו בשנה האחרונה בכ-300 מיליארדי שקלים, והסתכמו ב-1.814 טרליון (אלף מיליארד), זינוק של 20%. שווי האחזקות במניות בבורסה המקומית זינק ב-41%, שווין של המניות צמח בעיקר בעקבות עלייית שערי המניות והגדלת אחזקות הציבור.

בנוסף לעלייה בשווי האחזקות במניות גדלו ההשקעות בחו"ל ובאגרות חוב של החברות הפרטיות. גידול בהיצע המכשירים הפיננסים והתחרות בין הגופים יצרו מגוון מכשירים המאפשרים לציבור הישראלי להשקיע מעבר לים על ידי כלים הנסחרים בבורסה המקומית. כך חלק משיחות החולין בין ישראלים החלו לכלול גם את שיעור התוצר בהודו, האינפלציה בטורקיה והבורסה בקוריאה.

הציבור הישראלי, על כל שכבותיו, החל לגלות עניין בזהב, בנפט, במדדי הבורסה הקוריאנית ובאינפלציה היפנית. רכיב ההשקעה של הציבור בחו"ל גדל לרמה של 163 מיליארדי שקלים, עלייה של 29% לעומת הנה הקודמת. 

עוד מאפיין בולט בצרכנות הפיננסית של הישראלי - ירידה בהשקעה באמצעות קופות גמל (גם למגמה זו תרמה חקיקה בנושא קופ"ג). הישראלים משקיעים פחות באמצעות קופות גמל וביטוח, ושיעור ההשקעה באמצעים אלה ירד מרמה של 13.4% מתיק הנכסים לרמה של 12.9% מתיק הנכסים. עם זאת, בחישוב נכסים שווי נכסי הציבור המנוהלים בידי קופות גמל וביטוח עלה ב-15% ל-234 מיליארדי שקלים.

טבע בראש

המניה האהודה ביותר על הישראלים היא ללא ספק טבע. חברת התרופות מפתח תקווה, בעלת מכירות של מיליארדי דולרים בכל העולם, לא איכזבה את המשקיעים בטווח ארוך, והישראלים מחזירים לה אהבה.

ישראלים רבים מאמצים את המניה לחיקם כ"תוכנית חיסכון", בניגוד למניות הבנקים הגדולים אשר זכורות לרעה מפרשת ויסות הבנקים, לטבע עבר, יחסית, נקי. חברת התרופות נשלטת על ידי הציבור, 89% ממניות החברה מוחזקות בידי הציבור (גם ציבור אמריקני) ורק 4.5% מהמניות מוחזקות בידי בעלי עניין. מניות נוספות הנחשבות פופלריות בקרב ישראלים: מניות הבנקים, מכתשים אגן וכימיקלים לישראל.

איך הישראלי הממוצע מתחיל להשקיע? בדרך כלל זה מתחיל מחבר שנותן המלצות, קצת קריאה בעיתון או באתרי אינטרנט, פתיחת תיק קטן בהיקף של עשרות אלפי שקלים בודדים הכולל בעיקר מניות מוכרות, הרבה טיפים מחברים וקצת אמון ביועץ ההשקעות. 

אחרי הכל הסטטיסטיקה מראה שגם טובי האנליסטים והיועצים טועים לפעמים, אז מה יותר טבעי עבור הישראלים מלחשוב שהם יודעים הכי טוב?