הסרט "בדל" זכה במקום הראשון בפסטיבל HotDocs

סרטה התיעודי של הבמאית אבתיסאם מראענה, "בדל", זכה היום בפרס הסרט הטוב ביותר לסרטים באורך של עד 60 דקות בתחרות הבינלאומית של פסטיבל HotDocs שנערך בטורונטו, קנדה. הפסטיבל, מהפלטפורמות החשובות בעולם לקולנוע דוקומנטרי, הוא המרכזי והגדול ביותר בתחום זה בצפון אמריקה.

סרטה של מראענה עוסק במוסד ה"בדל" בחברה הערבית, מעין עסקאות חליפין בנישואין שבמסגרתן בני ובנות שתי משפחות שונות מתחתנים ביניהם בהצלבה. בנישואין אלה, מאבדים בני הזוג את החופש לבחור את בני זוגם ואת החופש להחליט על פרידה או גירושין. מנקודת מבטן של הנשים, נישואי ה"בדל" הם חוליה נוספת בשרשרת הדיכוי שלהן בתוך החברה הערבית.

הסרט, שהפיקה אוסנת טרבלסי, מתמקד בחיפושה של אום ווג'יה אחר עסקת נישואין שכזו לבנה שהתאלמן ולנכדתה בת ה-21. תוך כדי מעקב אחר ניסיונות שידוך פוטנציאליים לאב ולבתו, מנסה הסרט לברר את השפעות המנהג על הכבולים בו. באמצעות סיפור הבנות בחצר של אום ווג'יה משרטטת הבמאית מעגל דיכוי שמופעל בעיקר על ידי נשים כלפי נשים.

"הודיעו לי על הזכייה בטלפון, זה היה מאוד לא צפוי ומרגש", אומרת מראענה ל-ynet, "זה קצת אירוני ש'בדל' זכה בפרס הראשון ב-HotDocs בקנדה כשבתחרות הסרטים התיעודיים שתיערך בשבוע הבא בישראל על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים, הוא אפילו לא התקבל לרשימת המועמדים הסופיים. בלי לזלזל בסרטים שנבחרו, קשה שלא לשאול את עצמך מה לעזאזל קורה פה. למרות שמדובר בתחרות דוקומנטרית, רוב הסרטים שנבחרו הם סרטי טלוויזיה שפוזלים לרייטינג. זה בהחלט מוזר ומאכזב, בעיקר כשבסרט שלי השקעתי את כל הנשמה בגלל שמדובר בנושא כל כך חשוב. עד היום שתקתי מתוך פרגון למי שכן נבחר וגם מפני שאני חברת הנהלה בפורום, אבל לפחות עכשיו אני יכולה לומר שהזכייה הזו בקנדה הוכיחה לי שוואלה, יש צדק".

סרטה של מראענה, שזכה בין היתר במענק פיתוח במסגרת תחרות "רוח החופש" בפסטיבל הסרטים בירושלים, שודר על מסך קשת ונרכש לשידור על ידי רשתות טלוויזיה בקנדה, הולנד, פינלנד וארה"ב. הסרט עורר כעסים ברחוב הערבי: בין היתר נטען כלפי הבמאית שהיא "מכבסת את הכביסה המלוכלכת בחוץ". עבור מראענה הזכייה בפרס היא הוכחה כי הסרט מטפל בנושאים אוניברסליים שיש מקום להפנות אליהם זרקור. "טענו שהלכתי רחוק מדי אבל בעיני אין רחוק, בטח לא כשמדובר בדיכוי. אמרו שחשפתי דברים שלא צריך לגעת בהם, דברים שמראים צדדים לא מחמיאים של החברה הערבית, אבל את כל הדברים שהסרט מדבר עליהם חוויתי על בשרי ואני לא יכולה שלא לחשוף את זה. ציפיתי שמשכילים בחברה הערבית יאמרו שזה סרט חשוב אבל גיליתי את ההיפך, הם משתפים פעולה עם הדיכוי וזה מעציב שהתמיכה והפרגון הכי גדולים לא באים מהבית אלה מבחוץ".