מה אנחנו לא יודעים?
האם אנחנו מוכנים? השאלה הזו מהדהדת לאורכו של הפרויקט המיוחד של ynet העוסק באיום הפצצה האיראנית. לשאלה הזו משמעויות רבות - פוליטיות, כלכליות ואנושיות. הכתבה הזו עוסקת במה שאנחנו לא יודעים היום - וכיצד זה ישפיע על קבלת ההחלטות
איך יודעים מה קורה שם? ביוני 2002, כשממשל בוש החל ללחוץ לכיוון פלישה לעיראק, הושם הדגש על הסכנה הברורה הנשקפת מפני הלא נודע – בעיקר הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין. עד היום זכורה ההתבטאות המשעשעת משהו של שר ההגנה האמריקני דונלד רמספלד, שניסה להסביר עד כמה מורכבת משימת איסוף המודיעין, ושהעדר הוכחות אינו מוכיח בהכרח שאין מה לחקור. "יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים... ויש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים.... אבל יש גם דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים".
לעיראק נשלחו אז מומחים ופקחי נשק של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אך המידע שהם הביאו לא הצליח לפזר את הערפל סביב הסוגיה שהייתה העילה הרשמית למלחמה – הנשק הסודי של סדאם. בדיעבד אנו יודעים את התשובה (לא היה כלום...), אך כעת נולדה שאלה אחרת - האם המחיר של השגת התשובה היה כדאי?
ועכשיו לאיראן. גם לשם נשלחו בשלוש השנים האחרונות פקחים על מנת להשיב על השאלה הגדולה: האם איראן עוסקת במקביל לפיתוח גרעיני אזרחי גם בפיתוח צבאי למטרת ייצור נשק? מעטים יכולים לענות על השאלה הזו, ורובם יושבים בטהראן ולא ממש רוצים לגלות לנו. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית טוענת שלא מצאה עדויות לקיומה של תוכנית נשק גרעיני באיראן, אולם העדר שיתוף הפעולה אינו מאפשר לה לשלול את האפשרות הזו מעל לספק סביר. העדר שיתוף הפעולה הזה מצד טהראן, והעובדה שהיא פעלה במחשכים בעבר, עומד בבסיסו של המשבר הנוכחי.
לפיכך עדיין נותרה באוויר השאלה: מה ידוע באופן עובדתי אודות תוכנית הגרעין של איראן ומה לא ידוע? האם אפשר לקבוע בוודאות שהיא חותרת לייצור נשק גרעיני? האם הסכנה ברורה ומיידית או שמא רחוקה ומעורפלת? האם ההצהרות וההתבטאויות של נשיא איראן מעידות על רהב אידאולוגי המכוון כלפי פנים או שמא יש לו אסטרטגיה ברורה?
השאלות שנותרו פתוחות
איראן מעשירה אורניום - על כך היא מצהירה בעצמה ואיש אינו חולק. היא טוענת שמטרתה היא ייצור אורניום מועשר בדרגה נמוכה (לא צבאית) כדי להפעיל כורים גרעיניים לייצור חשמל. לאחרונה אף הצהירה בגאווה על הצלחה להעשיר אורניום בשיעור הדרוש – 3.5 אחוז, וכעת היא ממשיכה לפתח את הטכנולוגיה על מנת שתוכל לעבור לייצור תעשייתי של הדלק הגרעיני.
ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מוחמד אל-בראדעי, הטיל ספק בהצלחה הטכנולוגית של איראן, אך לא יכול היה לשלול זאת על הסף. החשש במערב הוא שאיראן אכן חצתה את הסף הטכנולוגי שיאפשר לה, אם תרצה, להמשיך ולהעשיר אורניום לדרגה צבאית, המשמש לייצור ראשי נפץ גרעיניים.
השאלות ששואלים המומחים בהקשר זה רבות:
- מדוע צריכה מדינה עם כל כך הרבה נפט כורים גרעיניים לייצור חשמל?
- מדוע היא פועלת במקביל גם לייצור פלוטוניום?
- ואם אכן חשמל, או גאווה טכנולוגית-לאומית היא מטרתה האמיתית – מדוע הסתירה איראן את התוכנית הגרעינית שלה מעיני כל עד שנת 2002?
- מדוע היא ממשיכה לנקוט במדיניות של הסתרה וחוסר שיתוף פעולה?
- מדוע היא מסרבת לקבל אורניום שהועשר על אדמת רוסיה ומתעקשת על פיתוח מקומי?
- ומדוע היא מסרבת להפריך את חששות המערב בנושא, גם כשהקהיליה הבינלאומית שוקלת להטיל עליה סנקציות מכבידות או אפילו פעולה צבאית?
יש מומחים שסבורים שמדיניות ההליכה על הסף של איראן והסרבנות העיקשת שלה הן תרגיל שנועד למשוך זמן כדי לאפשר לה להתקדם בתוכנית העשרת האורניום. כשתגיע למטרתה – בהנחה שמדובר בחתירה לייצור נשק – היא תחצה את אותו סף סבלנות בינלאומי ותצהיר על פרישה מהאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני. אז תוכל להמשיך בתוכנית שלה ולייצר נשק באין מפריע.
ראשי המשטר באיראן, כך סבורים המומחים, בחנו היטב את תגובת העולם לפרישתה של צפון קוריאה מהאמנה ב-2002. הם מודעים לקשיים שכרוכים בסנקציות שיוטלו עליה אך יודעים שהעולם לא יתן למיליוני איראנים למות ברעב. מצד שני, הם יודעים שהעולם לא יעז לתקוף את איראן וגם אם כן – המתקנים הגרעיניים החשובים קבורים עמוק באדמה. הם מעריכים שאחרי עיראק, הקהיליה הבינלאומית לא תמהר לשקול פלישה קרקעית לאיראן, בין השאר מחשש שהתגובה שלה תפגע בישראל ואולי אף באירופה באמצעות טילים ארוכי טווח.
מומחים אחרים סבורים שהתהליך הזה יקרה מהר מהצפוי שכן התוכנית האיראנית להעשרת אורניום אינה אלא פיתיון. לטענתם, לאיראן יש תוכנית גרעין סודית, מוסתרת היטב בבסיסים צבאיים ובמעמקי ההרים, שם היא מפתחת נשק גרעיני הרחק מעיני הפקחים. גורם מודיעין ממדינה שיש לה קשרים טובים עם וושינגטון הודה לאחרונה באוזני השבועון "ניוזוויק", שאין עדיין הוכחה חותכת בנושא - "אקדח מעשן" שמעיד על פעילות סודית - אך אולי בכלל אין צורך בהוכחה שכזו. "מה שיש לנו זה אוסף של נקודות. אם מחברים את כל הנקודות ויוצא פיל – זה כנראה פיל".
מומחים אחרים טוענים שאין תוכנית סודית. גארי סיימור, מומחה בנושא הפצת נשק בממשל קליטון סבור שאם היו, זה היה טפשי מצד איראן לעורר משבר סביב התוכנית הגלויה. "היה עדיף להם לפתוח את המתקנים הגלויים ולהרגיע את חששות הקהיליה הבינאומית, בעוד שבינתיים היו ממשיכים לפעול בחשאי".
העזרה מלוב מעוררת חשש
אך גם בין שני הקצוות האלה ישנן עדיין שאלות לא פתורות רבות. המומחים מסכימים למשל על כך שהשוק השחור, שהפעיל המדען הפקיסטני הסורר עבד אל-קאדר חאן, סייע רבות לאיראן בתוכניתה הגרעינית, אך רוב הפרטים מבוססים על שביבי מידע ולא על שרשרת הוכחות מוצקה.
כמה מהמתווכים שעבדו מול איראן היו גם ספקים של לוב. ב-2003 שינתה לוב כיוון, עצרה את תוכנית הגרעין שלה ופתחה אותה לפקחים, שחשפו שלל תוכניות, תרשימים וציוד לייצור נשק. איראן טוענת שלא קיבלה תרשימים וציוד דומים, אולם מסמכים שהגיעו לידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מעידים שחאן אכן מסר לטהראן תרשימים שכאלה.
בין השאר העביר חאן לאיראן תרשימים של צנטריפוגות מתקדמות מסוג P-2 המסוגלות להעשיר אורניום בתפוקה גדולה פי 4 מהציוד שנמצא בידי איראן. איראן הודתה שקיבלה ב-1995 תרשימים של הציוד המתוחכם אך לא עשתה בהם שימוש עד 2002, ולאחר שלא הצליחה להרכיב אותן - זנחה את המאמץ. אולם בחודש שעבר אמר נשיא איראן כי מהנדסים במתקן בחורסן מבצעים ניסויים בצנטריפוגות מסוג P-2. כמה ימים לאחר מכן הכחיש שר החוץ האיראני את הדברים. בסבא"א עדיין ממתינים להסברים בנושא.
ראשי מערך המודיעין האמריקני, שנושאים עדיין את צלקות הכישלון בעיראק, מודים היום בפה מלא שהם אינם יודעים מספיק על תוכנית הגרעין של איראן. הם מודים שרוב הערכות המודיעין באשר לאיראן מבוססות על אומדנים והערכות, צפי של פיתוח טכנולוגי בשילוב עם הערכת מגמות פוליטיות והצהרת כוונות פומבית. עוד לא ברור שזה אכן פיל. מה שברור הוא שיש הרבה נקודות.
לפנייה לכתב/ת 
חדר הבקרה בכור איראני
צילום: איי אף פי
אחד הכורים בבושהר
צילום: איי אף פי
מומלצים
