של מי שיעורי הבית האלה, לעזאזל?

בבוקר, אחרי שאפסנתי את הקטנה למשמרת בבית הספר ונופפתי לה לשלום, עצרה לידי המכונית של אמא של איה: "אני אדבר איתך בצהריים על העבודה", צעקה דרך החלון, ונסעה.

הסתכלתי מסביב, לראות למי כוונו הדברים, אך לא היה שם איש מלבדי. "אישה מוזרה", חשבתי כשנכנסתי הביתה, מגלה שכבר יש הודעה במשיבון. זו היתה אמא של גל: "אנחנו צריכות בדחיפות לדבר על העבודה, ניפגש בצהריים בבית הספר".

הסקרנות לא נתנה לי מנוח. מיד צלצלתי אליה לנייד. "אני לא יכולה לדבר עכשיו", לחשה לשפופרת, "אני בספרייה באוניברסיטה, התחלתי את העבודה".

אמא של גל מגיעה, מתנשפת ומתפרצת מיד: "הייתי ארבע שעות בספרייה, העבודה הזו ממש סיוט, צריך להעמיד את המורה במקום!"

"על מה אתן מדברות?" אני מנסה להישאר רגועה.

הן מסתכלות עלי בתדהמה: "העבודה בתורה! על אברהם אבינו!"

אני הבנתי אחרת

"את קראת את מה שדרשה המורה?" אמא של ניר מתנפלת עליי ראשונה, "לנתח את דמותו של אברהם, לנתח את התייחסות האחרים כלפיו, לצטט פסוקים המלמדים על תכונותיו - זה נשמע לך כמו עבודה לכיתה ב'?"

"להיעזר במקורות מידע נוספים", אמא של גל ממשיכה, "להכין תעודת זהות על האיש וחייו, להחליט אם הוא ראוי להיקרא 'אבי האומה' ולנמק!"

"אני מורה" מתקיפה אמא של שירה, "וזו בוודאי לא עבודה שילדים בכיתה ב' מסוגלים לבצע!"

"להוסיף תמונות וחומר רלוונטי, לכרוך ולהגיש עד יום שישי!" אמא של ניר מסכמת, וכולן מהנהנות לאישור.

יום ראשון, סיכמנו

"אני אדבר עם המורה", אני לוחשת, נכלמת, "אני אבקש שתתאים את העבודה לרמה של הילדים".

"השתגעת?" אמא של ניר רוצה להכות אותי, "שהיא תחשוב שהילדים שלנו לא מסוגלים להכין עבודה כמו שצריך?"

"אז מה אתן רוצות?" אני באמת לא יורדת לסוף דעתן.

"שהיא תדחה את מועד ההגשה ליום ראשון הבא. יש לי שבוע עמוס בעבודה, ואני לא אספיק להכין את העבודה עד יום שישי", מסבירה אמא של איה.

"ליום ראשון זה מצוין", מסכימה אמא של שירה, "אני אסע בשבת לצלם פסל של אברהם במוזיאון בירושלים".

"סיכמנו, יום ראשון", אמא של גל כבר מעדכנת את הלפטופ שלה, "אני אספיק להיות שוב בספרייה באוניברסיטה"

לא ידעתי שיש תערוכה

את הנאום הזה כבר השמעתי לעצמי בעבר. זה היה כשהגננת בגן דוכיפת ביקשה שהילדים יכינו בעצמם חנוכיות. אמא של שירה הכינה חנוכיה ממרציפן, אבא של גל בנה חנוכיה מעץ דובדבן בגובה של מטר וחצי, אמא של איה קנתה חנוכיית זכוכית מהממת ונתנה לאיה להתיז עליה קצת צבע, ורק הקטנה שלי הגיעה לגן עם חנוכיה מחימר מעורבב עם חול, כשהנרות עומדים לבושתם בתוך פקקים של בקבוקי קולה.

"היא הכינה לגמרי לבד", ניסיתי להישמע עליזה, כשהגננת מביטה בי באכזבה ובבוז, ומעמידה את עיסת החימר של הקטנה אי שם בסוף השולחן. "גם לא ידעתי שיש תערוכה", הוספתי מתנצלת, כשהגננת הכריזה שהמפקחת בכבודה ובעצמה תגיע לגן לחזות ביפי החנוכיות.

לא,לא. אני לא מכינה עבודה בתורה! זו עבודה לילדים, לא להורים. רק ליתר ביטחון אני שואלת את הקטנה: "איך מתקדמת העבודה על אברהם אבינו?"

"בסדר", היא עונה באדישות.

"צריך להיעזר במקורות מידע שונים, להוסיף תמונות, לצטט פסוקים", אני מגלה בקיאות.

"בסדר", לחץ לא משפיע עליה, "אני אוריד תמונה מגוגל".

אני מתחילה קצת להילחץ: "יש עוד משהו מעניין שאת רוצה לספר לי על העבודה?"

"אה", היא נזכרת, "המורה אמרה שהעבודות הנבחרות יוצגו בתערוכה אצל המנהלת".

תערוכה. מנהלת. לא, אני לא אזוז מדעתי. זו לא עבודה להורים. אבל מה עם סבתא? במקרה, לקטנה יש סבתא מורה ליהדות. למה למנוע מהקטנה הרחבת אופקים ולימוד מהמומחים בתחום? אחרי שהשתכנעתי, אני מתקשרת לסבתא.

"מה שלומך? מה את יכולה לספר לי על אברהם אבינו?"

"את רוצה תשובה ברמה התיאורטית, התיאולוגית או הפילוסופית?"

"ברמה של כיתה ב'!" אני מתעצבנת.

"ובכן..." אחרי 20 דקות אני קוטעת אותה: "כל כך מעניין", אני מזייפת התפעלות, "כדאי מאוד שגם הקטנה תשמע הכל, אני כבר מביאה אותה אלייך".

מקבלת החלטה לבד

ביום ראשון אנחנו לובשות חולצות לבנות חגיגיות, ופוסעות בגאווה לבית הספר. הקטנה אוחזת בידה עבודה בכריכה קשה, בפורמט אלבומי, המכילה בין השאר ניתוח נומרולוגי של השם "אברהם" ותצלומי אוויר של אזור ארם נהריים.

"מה חושבת סבתא?" אני מתעניינת בדרך, "אברהם אבינו ראוי להיקרא אבי האומה?"

"לא יודעת", עונה הקטנה, "סבתא אמרה שעל זה אני צריכה להחליט לבד".

אני מרגישה איך התערוכה בחדר המנהלת הולכת ומתרחקת ממני. "ומה את חושבת?" אני שואלת בחשש.

"בטח", הקטנה נחרצת. "בדקתי במילון אבן שושן מה הפירוש, וכתוב שם שאבי האומה זה אבא של העם. אז זה מתאים".

• גם הילד שלכם הוא משהו ששווה לכתוב עליו? רוצים לשתף את כולם בחוויות ההורות שלכם? כתבו לנו . הסיפורים הטובים ביותר יתפרסמו במדור "ריאליטי ביתי".
  

עוד סיפורים מהחיים שנשלחו על ידי הגולשים:

• היא גדולה! כשחזרתי להיות בת שלוש/ עינת בן-דוד 
• איך באים ילדים לעולם/ מיקי סלע