טעימת יינות - הקשר בין הטרואר לטעם
שגיא קופר טועם ארבעה ארבעה יינות מאותה שנת בציר, מאזורים וגבהים דומים ושונים ומשני יקבים שונים ועומד על הקשר בין טרואר לטעם
אם חסרה בטורי היין השונים התעסקות באזוטרי, הרי שהטור הפעם הוא סופר אזוטרי, סופר "התעסקותי". הפעם יש לנו הזדמנות להשוות בין ארבעה יינות מאותה שנת בציר, מאזורים וגבהים דומים ושונים ומשני יקבים שונים.
ברקן הוציאו במהלך השבוע החולף שלושה יינות חדשים בסדרת ריזרב. היינות – כולם מזן קברנה סוביניון – הם אולי התשובה של ברקן לסדרות הכרמים היחידאיים–יחידניים של יקבים אחרים, בינהם אלה של כרמל, או דלתון, ולסדרות האדמה של יקב תבור.
"אלטיטיוד", כשמה, היא מיני סדרה בת שלושה בקבוקים, שכל אחד מהם מסומן במספר שמציין את גובה הכרם ממנו מגיעים הענבים ליין. היות ויצור היין היה אחיד, השימוש הוא באותן הטכנולוגיות והייננים אותם הייננים (אד זלצברג, יינן ראשי, יותם שרון ואיתי להט), הרי שההבדלים בין היינות הם באופן כללי הבדלים של טרואר, עם משקל רב להשפעת הגובה ולאחריו סוג הקרקע. מיכל אקרמן, האגרונומית של היקב, ומי שהציגה את הכרמים, ציינה שהכרמים ברמת הגולן (חלק מהענבים ליין זה מקורם גם מכרם בגליל העליון) – ליין ששמו 412 – הם בעלי אדמה חרסיתית, מרובת אבנים. האדמה במושב עלמה - גובה 624 מטר - היא אדמה דקה, ורוב השטח מלא בולדרים של בזלת ומילוי שיש בו לא מעט גיר. הר גודרים – ממש בצפון, ליד הגבול עם לבנון, בגובה 720 מטר – הוא בעל אדמה גירנית, מאוד אבנית. בנוסף להבדלים בסוג הקרקע, יש גם הבדלים מסוימים – חודש לפה או לשם – באורך התישנות היינות בחביות, וגם בגיל הגפנים, דבר שבהחלט יכול להשפיע.
כך או אחרת, הויכוח שהתפתח אם הגובה הוא אכן זה שמשפיע ועד כמה, הוא לא ממש רלוונטי. היות והמעורבות האישית של צוות הייננים היתה דומה, הרי שנשארים אותם הבדלי "טרואר", או מה שניתן לכנות כ"אקולוגיה של היין", כגורמים משפיעים, ואנחנו מקבלים יינות שיכולים לשקף את ההבדלים האלה.
"ברקן ריזרב, אלטיטיוד קברנה סוביניון 412" - זהו היין החלק ביותר והקטיפתי ביותר מהיינות – מילה לעניין הזה בסוף. טאנינים מצוינים. יין מרוכז מאוד, כהה ופירותי, מעט מתקתק. דובדבנים, קאסיס ופירות יער אחרים. זהו יין נגיש, אולי הנגיש מכולם, עשיר ובעל סיומת טובה.
"ברקן ריזרב, אלטיטיוד קברנה סוביניון 624" - יין מאוד מתובל, מלא פירות כהים וטאנינים קשים במקצת. אחרי זמן, הטאניניות של היין מתרככת ומשאירה את הפה "מבקש עוד". הסיומת המתובלת היא בינונית-ארוכה, ומשאירה מעט צריבה בגרון.
"ברקן ריזרב, אלטיטיוד קברנה סוביניון 720" - צבע יפה, סגול-אדום כהה. הרבה מאוד טעמים וארומות של חבית – הרבה שוקולד וקפה. לצד אלה ניכרות ארומות של אקליפטוס, פלפל שחור ופלפל ירוק. פה ושם, מתחת לכל אלה, מסתתרת לה ארומה קצת ברֶטית, אבל היא לא מפריעה – להפך.
בכל היינות ניכרת השפעת החבית – הרבה קרום חלה טריה, למשל. שימוש בכוס בלון גדולה – עגולה –מרככת מאוד את היינות והופכת אותם קלים ונגישים כבר עכשיו.
כל היינות מבציר 2003, בעלי ריכוז של 13.5 – 13.8% אלכוהול ונמכרים בחנויות יין במחיר מומלץ של 95 שקל. כמויות היין קטנות – אלפי בקבוקים בודדים מכל סוג.
לא רק לשם השוואה, אבל נחמד שאפשר להשוות: יקבי כרמל הוציאו לאחרונה יין מסדרת כרם: "זרעית" הוא קברנה סוביניון משנת 2003. זהו יין מוצלח למדי, בעל צבע אדום-שני עמוק ויפה. באף הוא עם הרבה "ירוק" ואנימליות, אבל גם פירותי-כהה, עם טונים של קופסת סיגארים. הוא פחות טאני ופחות מתובל מהיינות של ברקן, אבל עם סיומת טאנינית.
כרם זרעית נמצא בעמק קדש, בגליל העליון, מאותו אזור ממנו באים 15% מה- 412 של ברקן. בכל מקרה, הגובה של כרם זרעית הוא 430 מטר, כך שאתם מוזמנים להשוות.
פרטים על ה"זרעית" ועל הייננים שעשו אותו – סם סורוקה וחיים וכטנהיים ניתן למצוא כאן. מחירו של היין הוא 99 שקל, רק מעט יותר מהיינות של ברקן.
יינות ישראלים בתחרות ה-IWC - אולי בשנה הבאה יהיה יותר טוב
בעניין אחר: אתמול – 16 מאי - התפרסמו תוצאות ה- IWC, International Wine Challenge, ובתוכן ציונים של כמה יינות ישראליים. אף אחד מהיינות לא זכה במדליה כלשהי, או בציון גבוה מ- 84.
תחרות זאת, שהיא הגדולה בעולם, מאורגנת על ידי מגזין Wine and Spirit, מה שהיה פעם Wine International. משהו כמו 288 יינות מתוך כ- 9000 יינות ויותר, קיבלו מדליות זהב, כל אחת בסקציה אחרת, בתת תחום וכד'.
רשימת היינות הישראליים – בסך הכל תשעה - כוללת יינות של יקבי אפרת ויקבי בנימינה, והציונים נמצאים כולם מתחת ל- 84. יין אחד של אפרת, "ישראלי" קברנה סוביניון 2005, שני יינות חושן של בנימינה – ישפה ואודם (הבלנד הלבן והסירה, בהתאם), וכן השרדונה ריזרב של בנימינה, קיבלו ציונים שבין 80 ל- 84. על סדרת חושן כתבתי לאחרונה.
אני לא יודע למה יקבים ישראלים אחרים לא הגישו יינות השנה, אבל לאורך השנים, מידת ההצלחה של יינות ישראל בתחרות הזאת היא לא גדולה ואף יין לא זכה בזהב למיטב זכרוני. חשוב לציין – היות ואנחנו עם קטן, מוקף – שהטועמים יכולים לדעת מה מקור היינות בטעימה (העיוורת), וזאת עד רמת אזור, כך שבהחלט יכולה לכאורה להיות בעיית דעה קדומה. בשנה שעברה זכו יינות של רמת הגולן, כרמל, בנימינה ואחרים, גם במדליות, אבל אין ספק שבתחרויות אחרות – IWSC למשל, יש ליינות ישראליים השגים יפים יותר.
