דוגמניית-קיץ מצויה
נהוג לחשוב שדוגמניות לא אוהבת את הקיץ אבל זה דווקא לא נכון. ריבי טל הצליחה לחשוב על כמה דברים שהיא דווקא מחבבת בעונה החמה. מקלחות, בעלי-מוסכים, צילומי אופנות-חורף או טרנדים הזויים הם רק חלק מהם
למרות מה שאולי הייתם מניחים, בעיה עקרונית דווקא אין לי עם הקיץ. לא בשעות הבוערות בהם השפתיים הבקועות שלי מגלגלות על הלשון מארות קדומות; לא בלילות חסרי-שינה כשהבית מתמלא ביתושים, ולא בימים חמים בהם הרחובות מתמלאים בשחקני-כדורגל לליגותיהם שיוצאים לפגרת-הקיץ ומשתוקקים להחתים דוגמנית-מחמד חדשה עד לתחילת העונה הבאה. הו לא. לא אלה יביסוני, דוגמנייה אמיצה וחובבת מקלחות.
מיופיו של הטבע בגלל שאין לו אהבה (סקס ומישהי שתעריץ את האדמה האקזוטית עליה הוא דורך). או אז הוא פוגש ביפהפיה לה חיכה כל חייו (מאז אורגיית הסמים האחרונה, הוא מניח שגם קודם הוא פשוט לא זוכר), והם נסחפים להתאהבות ללא פשרות במפלים הקרירים (האם יש דבר רומנטי יותר מפחית קוקה-קולה ריקה?). למעשה, כשאני חושבת על זה (ברוחב-לב וללא כל קובלנה) רוב הצילומים מתקיימים בקיץ שהוא רשמית העונה העמוסה ביותר בעבודות. ובהתחשב בכך שעבודה היא משאת-נפשה של כל דוגמנייה, כנראה זה כנראה החיסרון האמיתי של הקיץ – שהוא גם נגמר.
קיץ קטלני: כתבי ynet מסבירים למה לא טוב להם בעונה החמה
אני תמיד שמחה על העובדה שבעונה החמה אין צורך להיסחב עם מעיל ארוך ומסורבל מאודישן אחד לשני ואפשר להסתפק בגופיה קצרה ואוורירית, ואת אותה השמחה חולקים עימי גם בעלי המוסכים הכרסתניים בדרום תל אביב, בולסי-שווארמה
אקראיים ואנשים בלי מזגן ברכב. אין בי טרוניה גם כשהאיפור שלי נמס בתיק ונמרח בצבעוניות עליזה של קיץ על הבוק הססגוני שלי, או כשאני מגיעה לאודישן מבריקה מזיעה ומרושתת פצעונים, היישר לקור המעיק שנועד בעיקר להעמיד לי את הפטמות.
הרבה דוגמניות יתלוננו על שבקיץ אי-אפשר להגיע לאודישן חמושה בסוודר ענק שיוצא חוצץ בין אברי-הראייה והחישה של המלהקת לשני קילו שהן הוסיפו בלילה בו הפכו לנשות-זאב חובב ג'אנק. אבל אני איני במתלוננות, גם לא כשגלידה עתירת-שומן מסתובבת לי כל היום מתחת לאף והסיכוי היחידי שלי להתייחד אתה הוא אם יבקשו ממני להתפלש בה בשם החרות המינית של המין הנשי והעובדה שהצלם כבר ראה הכל ולא יסתפק בשום דבר שממוקם דרומה מפטיש קולינרי. כמו כולם (כן, כמו כולם), גם אני סובלת מהלחות מחרבת-הפן שבגללה אני חורכת את השיער שלי כל יומיים ומדביקה תוספות כשחצי ממנו נושר, אבל אני – בניגוד לכולם – סובלת בדממה ונושכת שפתיים בקועות ומרגישה התרוממות-רוח שמקורה בעיון אינטנסיבי בקומיקס שכתב דוסטוייבסקי.
אני אוהבת את הימים הארוכים והמוארים של הקיץ. נכון שחבל שבמקביל אליהם מתארכים גם ימי הצילום הארוכים והמוארים של הקיץ, כי הצלם רוצה "רק לתפוס אותך על הרקע של השקיעה". כי אם מישהו היה טורח להזיז בהתאם את הסיפתח של יום הצילומים הארוך והמואר מחמש בבוקר, זה היה מושלם. גם הטרנדים שמפציעים דווקא בתחילת העונה החמה ונעים בין "מראה ילדת הפרחים הבולשוויקית", ל"מנגה יפנית עם נגיעות של סבתא-שיק" לא מטרידים אותי. ולא שזה היה פשוט להיפטר מהסיוטים ההם, אבל פסיכולוג ארט-דקו עם נגיעות פישתן שעלה לי הון עשה את העבודה.
אבל חוץ מזה, הקיץ כולו דבש. או אם תרצו, זיעה דביקה שמאפיינת צילומים של בגדי-חורף באמצע אוגוסט, בצהרי יום חם ודביק באמצע הספארי. ומי זאת שם אם לא אנוכי, חמושה במשקפי שמש גדולים כי השמש, ברוך השם, קופחת, אבל חנוטה בסוודר אנגורה עבה, צעיפים ומעיל עור. מימיני רב-חנק מצוי וקפוצ'ין בכיין ("תתיידדי עם החיות, אני רוצה לראות דו-קיום!"), ומשמאלי משרבבת גפיים נמפית מצוייצת. השיא מגיע כשמולי צץ תנין-היאור המצוי. עיננו מצטלבות בהבנה הדדית. לו חם, לי חם. הוא לובש עור תנין, וכך גם אני. הוא רטוב ומסריח, וגם אני לא בדיוק מופת ארומתי. אבל רגע, אני הוזה או שאני מזהה שם מבט של רחמים? ולאן אתה חושב שאתה הולך?? לבריכה?! ומה אני, עז?
מזל שלא מעט צילומי-קיץ נעשים בבגדי-ים, אני מנחמת את עצמי בשעות הקשות. למשל צילומי קליפ במהלכו הזמר-כוכב משוטט לו שבור-לב וגלמוד בצמחייה האקזוטית של ג'מייקה המטריפה (הסחנה), אבל לא מסוגל ליהנות
לטור הקודם של ריבי טל
תחת פיקוח
ריבי טל
אני, דוגמנייה צנועה ונטולת יומרות, משתדלת לספק לכם איזו הצצה אל תוך התעשייה, אבל לפעמים אני מרותקת דווקא מאיך שהיא נראית מבחוץ. קבלו השתקפות של עולם הדוגמנות בעיניים של אזרח מודאג
לפנייה לכתב/ת 
טל. אין לה בעיה
צילום: אלון יעוז
מומלצים
