סקר: האלימות מדאיגה יותר מהמצב הביטחוני
כל ישראלי עשירי מדווח כי הוא או קרוביו נפלו קורבן לאלימות בשלושת החודשים האחרונים. 4% מדווחים על חשיפה לשימוש בנשק קר או חם. סקר חדש המתפרסם הערב מציג נתונים חמורים ומדאיגים על רמת האלימות בישראל, אלימות המדירה שינה מעיניו של 88% מהציבור
תופעת האלימות בחברה הישראלית מדאיגה את הציבור יותר מאשר המצב הביטחוני. כך עולה מסקר שנערך על ידי מכון הסקרים מאגר מוחות עבור אוניברסיטת תל אביב. הסקר, הבוחן את רמת הדאגה של הציבור הישראלי מהאלימות ברחובות, קובע כי מבין שלל התופעות המדאיגות, 25% מהציבור בחרו בתופעת האלימות כתופעה המדאיגה ביותר. מהמצב הביטחוני, לעומת זאת, מודאגים 20% בלבד ומהמצב הכלכלי - 16%. עוד ברשימה: תאונות הדרכים עם 12% מהנשאלים.
עורכי הסקר, בבית הספר לממשל של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, יצרו "מדד דאגה" המורכב ממספר שאלות שהוצגו לנסקרים. הנתונים שהסיקו קשים: מדד הדאגה עומד על 88%. משמעותו כי 88% מהנשאלים השיבו כי הם מודאגים או מודאגים מאד מתופעת האלימות בחברה הישראלית. יותר משני שליש מהמשיבים (68%) מודאגים מאד. מדד האלימות עלה בשלושה אחוזים לעומת סקר דומה שנערך בינואר 2005, ובחמישה אחוזים לעומת סקר שנערך ביולי 2004.
הסקר נערך במהלך חודש דצמבר 2005, בקרב 1,204 משיבים המייצג את האוכלוסייה הבוגרת בישראל. חלק ממרכיבי הסקר תוקפו באפריל 2006 באמצעות סקר טלפוני נוסף בקרב מדגם של 400 משיבים.
כל ישראלי עשירי מדווח כי הוא או קרוביו נפלו קורבן
יותר מעשירית מהמשיבים, 12%, מצהירים כי במהלך שלושת החודשים האחרונים, הם או מישהו מבני משפחתם או קרוביהם נפגע או נפל קורבן לתופעות של אלימות. שיעור זה נשמר ללא שינוי בהשוואה לסקרים קודמים בינואר 2005 וביולי 2004.
תופעות האלימות הבולטות שנמנו בסקר היו קללות, יריקות, איומים, סחיטה (22%), התפרעות המונית, מכות, השחתת רכוש, הצתות (11%), שימוש בנשק קר או חם (4%), הטרדה מינית, תקיפה מינית, ואונס (2%). אחוז אחד מהמשיבים השיבו כי הם או קרוביהם היו עדים לרצח.
רוב המשיבים בסקר, 70 אחוזים סבורים כי הטיפול של רשויות המדינה השונות בתופעת האלימות הוא "טיפול שאיננו משביע רצון. 20% מעריכים את הטיפול כבינוני ו-6% בלבד מעריכים את הטיפול כמשביע רצון.
המשפחה יודעת לטפל באלימות
המשפחה נתפסת כגורם הטוב והיעיל ביותר למניעת אלימות. 61% מהמשיבים ציינו כי יעילות הטיפול באלימות בתוך המשפחה היא טובה ולמעלה מזה. בצה"ל אמרו 52% מהמשיבים כי יעילות הטיפול באלימות היא טובה ולמעלה מזה. בתנועות נוער, רק 47% מהמשיבים ציינו כי הטיפול הוא טוב או אף יותר, ובארגונים וולונטריים המספר עומד על 46%.
הגורמים הנתפסים כגורמים הכי פחות יעילים בטיפול, מניעה וצמצום של תופעת האלימות הם: הכנסת (5% מהמשיבים ציינו כי יעילות הטיפול היא טובה ולמעלה מזה); הממשלה (9% ) והרשויות המקומיות (12%). גם מערכת החינוך מקבלת 12 אחוזים.
בנוגע לאלימות בני הנוער במועדונים 13% מהמשיבים דיווחו כי בני נוער בסביבתם הקרובה נפלו קורבן לאלימות במהלך בילוי במועדונים. יותר ממחצית מהמשיבים (54%) לא סבורים שהורים יכולים להיות בטוחים שילדיהם לא ייפגעו מגילויי
אלימות במועדונים. את הסיבות לאלימות במועדונים תולה הציבור בחינוך לקוי בבית הספר ובמערכת החינוך; בחוסר חינוך מהבית, ובאלכוהול ושכרות.
אז מה עושים כדי למנוע את אלימות הנוער במועדונים? 77 אחוזים מהנשאלים ציינו שהחמרת אמצעי הענישה בפועל של מערכת המשפט תתרום במידה רבה ובמידה רבה מאד. מספר זהה של נשאלים ציינו כי קיצור הזמן בין ביצוע העבירה לבין העמדה לדין יתרום מאוד. עוד השיבו 72% מהנשאלים כי ביקורת פיזית בכניסה למועדונים והחרמת כל נשק תתרום במידה רבה ובמידה רבה מאד.
פרופסור גיורא רהב, מהחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אמר ל-ynet כי "בדו"ח יש ביטוי לתופעה של אי-התאמה בין הסיכון להיפגע בפועל לבין התגובה הרגשית לסיכון". לדבריו, מדובר בתופעה המוכרת מהספרות. "כך למשל נמצא בסקרים רבים בחו"ל, ולמעשה, גם בסדרת הסקרים הנוכחית, שהקבוצות שמפחדות ביותר מפגיעה, כגון נשים או קשישים, הן גם הקטגוריות שבפועל נפגעות פחות מאחרות. מצב זה בא לידי ביטוי גם בסקר שלפנינו. כך למשל אפשר לראות שהקטגוריות הנפגעות ביתר הן של צעירים, בעלי השכלה ממוצעת ומעלה, שאביהם יליד ישראל. לעומת זאת, הדאגה מהאלימות בולטת ביותר בקרב מבוגרים, נשים, בעלי השכלה נמוכה, שאביהם יליד חו"ל.
לדבריו, "בדיקת הערכות יעילותם של גופים השונים במניעת אלימות
מציבה בראש הסולם את המשפחה, צה"ל וארגונים וולונטריים, ובתחתיתו את המערכת הפוליטית: הממשלה והכנסת. יותר מזה, הגופים העיקריים שחל שיפור בהערכתם הם אלה שהערכתם גבוהה ממילא, ולהיפך. נוצר רושם שהגופים שזוכים להערכה הרבה ביותר על התמודדותם עם האלימות הם אלה שאין זה כלל תפקידם להתמודד אתה, בעוד שאלה שאמורים להתמודד אתה זוכים להערכה נמוכה, ולירידה בהערכתם".
פרופ' יצחק כ"ץ, אחד מעורכי הסקר, אמר ל-ynet גם הוא כי "יש שיעור אדיר של 88 אחוזים שמודאג ומודאג מאד מאלימות, אולם רק מעטים מדווחים על פגיעה בפועל. יש פער גדול בין דאגה לפגיעה. יש כאן פרדוקס, מצד אחד הם מדווחים על דאגה רבה, מצד שני אומרים שלא נפגעו. לדעתי הפער נובע מכך שהנושא הוא חם ומצוי בסדר היום הציבורי. כל אחד מכיר מישהו שנפגע, אבל לפי עדויות של אנשים הרחובות לא כל כך מסוכנים".
לפנייה לכתב/ת 
