ישראל - במקום הראשון במספר העניים במערב
דו"ח לקראת פורום קיסריה קובע: שיעור המשפחות העניות בישראל הגיע בשנת 2004 לכ-18%, יותר מכל ארץ מערבית אחרת. בין הגורמים, הפגיעה בקצבאות, אוכלוסיות של חרדים וערבים עניים
אחוז המשפחות העניות בישראל עמד בשנת 2004 על 17.9%, יותר מכל מדינה מערבית. כך עולה מדו"ח בנושא העוני שהכין צוות של פורום קיסריה הנפתח בסוף החודש. בראש הצוות עמד ד"ר מומי דהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
במקביל לעליית שיעור העוני בשלוש השנים האחרונות חלה גם החמרה משמעותית בעוצמת העוני. הכנסתם הממוצעת של העניים נמוכה ביותר מ-33% מהכנסת קו העוני בשנת 2004 וזאת בהשוואה לכ-25% בשנים 2000-1998.
בהשוואה עם יתר מדינות המערב עולה כאמור כי ישראל ממוקמת בצמרת המדינות עם מספר המשפחות העניות הגדול ביותר: ישראל - 17.9%, ארה"ב - 17%, ספרד - 14.3%, איטליה - 12.7%, אנגליה - 12.4%, גרמניה - 8.3% בלגיה - 8%, אוסטריה - 7.7%, הולנד - 7.3%, שוודיה - 6.5%, לוכסנבורג - 6%, פינלנד - 5.4%.
לפי הדו"ח, מדיניות האוצר פגעה בעיקר בשכבות העניות: בעוד שהכנסתה של משפחה עשירה עלתה מדי חודש בממוצע ב-1,246 שקל, ירדה הכנסתה של משפחה ענייה ב-643 שקל בחודש. בשלוש השנים האחרונות מאז תוכנית הקיצוצים הראשונה של נתניהו זינק מספר העניים בישראל ב-300 אלף איש.
שיעור ילודה גבוה אצל חרדים וערבים
אחת הסיבות עליהן מצביע הדו"ח הוא שיעור הילודה. מחברי הדו"ח אומרים כי שיעור הפריון של אישה ישראלית הוא עדיין כפול בהשוואה למדינות מערביות, ומשקף בחלקו את שיעורי הילודה הגבוהים בקרב ערבים וחרדים. גורם זה תורם לממדי עוני גבוהים יותר בישראל בהשוואה לעולם.
שיעור העוני במשפחה ישראלית ממוצעת, זוג הורים ו-3 ילדים הוא 26%, גבוה יותר משיעור העוני בכלל האוכלוסייה הישראלית, שכאמור, הוא מן הגבוהים בעולם המערבי.
שיעור העוני במשפחות גדולות נשאר ברמה גבוהה במיוחד (יותר מ-60%) גם לאחר הסיוע הכספי הממשלתי.
הקיצוץ הדרמטי בקצבאות הילדים הביא את ישראל לתחתית המדינות המפותחות מבחינת הסיוע למשפחות עם ילדים. רמתה הנוכחית של קצבת הילדים היא מהנמוכות ביותר בהשוואה בינלאומית גם לאחר שלוקחים בחשבון את הגדלת קצבת הילדים מ-120 ל-148 שקלים בחודש.
שיעור העוני בקרב משפחות חד-הוריות עמד בשנת 2004 על כ-31% לעומת כ-20% במשפחות דו-הוריות.
שיעור העוני בקרב משקי בית ללא אדם עובד (בגיל העבודה) עמד בשנת 2004 על כ-65%, וזאת לאחר התמיכות הכספיות של הממשלה. ההכנסה הממוצעת של משפחות עניות בהן אין מפרנס, רחוקה מקו העוני ב-46%. הדבר מצביע על מידת הסיוע הממשלתי שניתן לאוכלוסייה החלשה.
כל אחד יכול להיות מובטל
כותבי הדו"ח מציינים, כי אחד המאפיינים הייחודים של ישראל בהשוואה לעולם היא מידת אי הוודאות בה נתון המשק, שמתבטאת בכך שהסיכויים להיות בלתי מועסק בישראל גבוהים יותר בהשוואה למדינות המפותחות כלומר חלק מן האוכלוסייה הענייה שאינה עובדת מצויה במצב זה בעל כורחה. קבוצה זו גדולה יחסית בישראל ועונייה קשור בכיסוי הביטוחי המוגבל במיוחד של ביטוח אבטלה שמספק תחליף הכנסה רק למעטים בגלל כללי זכאות מחמירים ולפרק זמן קצר יחסית.
היחלשות המעמד של עובדים בעלי ההשכלה הנמוכה בשוק העבודה היא אחד הגורמים לעליית שיעור העוני.
השכר היחסי של בעלי השכלה נמוכה, שנמדד לפי השכר לשעת עבודה של בעלי עד 10 שנות לימוד יחסית לשכר הממוצע, ירד מרמה של יותר מ-80% באמצע שנות השבעים לכ-60% בתחילת שנות האלפיים.
קצבאות
מחברי הדו"ח קובעים כי לעומת ההוצאה לבריאות ולחינוך, שדומה לרמה המקובלת במדינות המפותחות ואפילו מעבר לכך, התמיכות השוטפות והביטוח החברתי בישראל נמוכים יחסית למקובל בעולם המערבי אם מודדים זאת על פי שיעור ההוצאה לתשלומי העברה יחסית לתוצר.
בישראל יש מעט יחסית זקנים, יותר ילדים ויותר מובטלים בהשוואה למדינות המפותחות. מרבית סוגי התמיכות הכספיות לאוכלוסייה החלשה בישראל בשנת 2004 היו נמוכות בהשוואה למדינות המפותחות בעולם.
קצבת ילדים במתכונתה החדשה היא מן הנמוכות ביותר במדינות המפותחות. קביעה זו נכונה לגבי קצבת ילדים לשלושת הילדים הראשונים (גם לאחר שלוקחים בחשבון את הגדלת קצבת הילדים מ-120 ל-148 שקלים) וביתר שאת לגבי הקצבה לילדים בסדר גבוה יותר.
ישראל מדורגת במקום הלפני אחרון בטבלת המדינות במערב - בישראל משלמים קצבה לשלושת הילדים הראשונים בשיעור של 1.1% מהתוצר לנפש, לעומת 6.6% בצרפת ו-9.1% בגרמניה.
גם ביטוח העובדים במקרה של אבטלה הוא נמוך יחסית לעולם. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בתקופת הזמן הקצרה של תשלום דמי אבטלה ובתקופת אכשרה ארוכה הנדרשת כדי שעובד שהפך מובטל יהיה זכאי לדמי אבטלה, ולא ביחס התחלופה בין מענק האבטלה לשכר ערב האבטלה שדומה ברמתו למקובל במדינות המפותחות.
לעומת זאת, רשת הביטחון שמספקת קצבת הבטחת הכנסה במקרה של אי עבודה לפרק זמן ארוך היא סבירה בהשוואה למדינות המפותחות.
קצבת הזקנה הייתה בשנת 2004 מן הנמוכות ביותר בעולם המערבי. ישראל נמצאת במקום ה-18 מבין 19 מדינות. בישראל תשלום קצבת הפנסיה ביחס לשכר הממוצע עומד על שיעור של 25%. בספרד למשל משלמים 89% ובאיטליה80%. מיקומה של ישראל השתפר בעקבות הגדלת קצבת הזקנה לקשיש חסר הכנסה שהייתה ב-2005 וצפויה להימשך ב-2007.
לסיכום נושא הקצבאות קובעים מחברי הדו"ח, כי רמת הקצבאות (יחסית לרמת התוצר לנפש) ברוב התחומים שנבחנו היא מתחת לזו המקובלת במדינות המפותחות. לפיכך, אחד הגורמים לעוני הוא השיעור הנמוך של הסיוע הממשלתי לאוכלוסייה הענייה.
גורמים ייחודיים לישראל
עוד עולה בדו"ח, ואין בכך הפתעה, כי יותר ממחצית המשפחות במגזר החרדי מצויה מתחת לקו העוני. המשפחות החרדיות העניות מהווה כ-9% מכלל המשפחות העניות (חלקו של המגזר החרדי בכלל הנפשות העניות גדול יותר).
כמחצית מהאוכלוסייה הלא-יהודית הייתה ענייה בשנת 2004. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות נמוך משמעותית מזה של היהודיות ודומה לשיעור ההשתתפות בקרב נשים במדינות ערביות כמו מצרים, ירדן וסוריה.
ואולם שיעורי העוני של משפחות ערביות גדולים יותר גם כאשר משווים אותן למשפחות יהודיות בעלות מספר מפרנסים זהה.
שיעור הפריון הכולל של אישה מוסלמית שונה מזה של אישה יהודייה ודומה יותר לשיעור הפריון של נשים מוסלמיות במדינות השכנות. עם זאת, שיעורי העוני של משפחות (דו-הוריות) ערביות גדולים יותר גם כאשר משווים אותן למשפחות יהודיות (דו-הוריות) בעלות מספר ילדים זהה. מכאן שההבדל במספר הילדים מסביר רק באופן חלקי את ההבדלים בשיעורי העוני.
ההבדלים בשיעורי העוני משקפים במידה לא מבוטלת את ההפליה ארוכת השנים בתקצוב החינוך, חסמי כניסה של ערבים למקטעים מסוימים בשוק העבודה, הפלייה כלפי עובדים ערבים והפלייה ארוכת שנים בהקמת תשתית תעסוקתית בקרבת היישובים הערביים.
לפי הסקר החברתי לשנת 2003, שיעור הערבים שחשו עניים עמד על 44%, שדומה ברמתו לשיעור העוני לפי המדידה המקובלת בישראל.
המשפחות הערביות העניות מהוות כ-31% מכלל האוכלוסייה הענייה (שיעור זה עולה ל-41% אם מודדים זאת לפי נפשות במקום משפחות).
תרומת העלייה לעוני
שיעורי העוני של עולי שנות התשעים נמוכים מן הממוצע באוכלוסייה. לפיכך, לא ניתן לתלות את המיקום הגבוה של ישראל בטבלת העוני בעלייה הגדולה שהגיעה לישראל בשנות התשעים.
עם זאת, הייחודיות של מדיניות ההגירה של ישראל מתבטאת בעיקר בשיעור גבוה של עוני בקרב קשישים. שיעור העוני של קשישים שעלו לישראל אחרי גיל 50 (או אחרי גיל 45 עבור נשים) עומד על כ-35% לעומת כ-20% בקרב שאר אוכלוסיית הקשישים.
מה לעשות כדי לצמצם את העוני?
הצוות מציע להקצות 8.8 מיליארד שקל למלחמה בעוני, בין השאר על ידי קיצוץ של 2 מיליארד שקל בתקציב הביטחון.
חברי הצוות הציעו כמה חלופות למאבק בעוני. בין הפתרונות, הגדלת ההשקעה בחינוך בגיל הרך. הגדלת התמריץ של גברים חרדים לעבוד. הרחבת הביטוח החברתי במקרה של אבדן עבודה.
עוד כוללות ההצעות, מס שלילי לעובדים המשתכרים שכר נמוך, גם אם יעלה שכר המינימום. להמשיך במדיניות לצמצום מספר העובדים הזרים. להרחיב את מרכזי התעסוקה (תוכנית ויסקונסין) לאזורים גאוגרפיים נוספים תוך הסקת מסקנות לגבי פעילותם על פי הניסיון שנצבר. להרחיב את סבסוד העלויות הכרוכות ביציאה לעבודה, כגון סבסוד מעונות יום וצהרונים והארכת יום הפעילות שלהם. להרחיב את תחולת מפעל ההזנה לכל גני החובה ובתי הספר היסודיים שבהם לומדים בממוצע ילדים משכבות חלשות באוכלוסייה. להקל בתנאי הזכאות על ידי קיצור תקופת האכשרה (תקופת צבירת הזכות לקבלת דמי אבטלה) ולהאריך את תקופת הזכאות לקבלת דמי אבטלה.
מומלץ להתאים את קצבת הבטחת הכנסה להתפתחות רמת החיים על ידי הצמדתה להכנסה החציונית. להנהיג פנסיה תעסוקתית חובה, תוך הגבלת תקרת השכר החייב בהפרשה לפנסיה.
בראש הצוות עמד ד"ר מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. יתר המשתתפים: ד"ר יגאל בן-שלום, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. לאה אחדות, סמנכ"לית למחקר ותכנון במוסד לביטוח לאומי. ד"ר קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל. פרופ' אבנר דה-שליט, המחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית. ד"ר משה חזן, המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. פרופ' מוחמד חאג' יחיא מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברי. שאול מרידור, רכז תעסוקה וקליטה באגף התקציבים באוצר והרב מרדכי קרליץ, לשעבר ראש עירית בני ברק.
