נדמה לי שהייתי פה כבר. אותה אבן ואותם זיתים, אותן תאנים עתיקות ואותם חרובים זקנים ומפותלי גזע. הפרחים חוזרים על עצמם, וכך גם הפרפרים, שבעה או שמונה מינים שמכניסים קצת תנועה באוויר הבוקר העומד. אני מתנחם בכך שזוהי עונתו של הצלף, אחד היפים שבפרחים. אין לי לב לקטוף מניצני הצלפים כדי לנסות להחמיץ, למרות שאני יודע שהולכים להרוס כאן ושלשיחים הללו אין אפילו צ'אנס לגמור בתור זרדים לבערה. הם ייעקרו עם יישור השטח.
|
| העיר כבר כאן (צילום: סטודיו אדי בוי, מוזיקה: דניאל סלבודר) |
הבוסתנים של חורבת בית נתיף (או בית נטיף, גם הולך) מרובים. מדובר בבוסתנים שנתנו צל ופרי למשהו כמו 3,000 תושבים שגרו כאן עד ה-21 באוקטובר 48'. הרבה הרבה עצים. אני מבקש: ברור כי הנושא טעון פוליטית, מאוד טעון פוליטית, ובכל זאת, את התגובות בעניין כן נקבא לא נקבא, זכות השיבה, זכות השבעה, וזכות השיבא אנא השאירו בעמודי החדשות. כי בינתיים הפרי מבשיל על העצים והשיחים ואין קוטף. ענייננו כאן (גם אם יש פה יותר משמץ של טמינת הראש בחול) הוא בוסתן משיב נפש
בו אפשר להתיישב תחת איזו גפן או תאנה לכוס קפה, כשהילדים מתרגלים קטיף עצמי וזיהוי ציפורים.
אני שמח שהגעתי עם שחר. אוטוטו יתחילו הדחפורים את יומם, ועתה עוד ניתן לשמוע את ציוץ הציפורים בכל עבר. 57 מיני ציפורים נמצאו פה בסקר שערכה החל"ט. זה המון, אבל להוציא איזו דוכיפת או יונה הן נראות לי כמעט אותו הדבר, רק נשמעות שונות אלו מאלו. שועל עובר לומר בוקר טוב.
בדואי זקן שמגיע על חמור מבסוט אלחמדאלללה. הוא קושר את החמור עבור הילדים שתיכף יבואו עם הצאן, ואומר שאני מוזמן לחנות אצלם, איך שאני רוצה. יש פה הרבה אנשים שמסתובבים, הוא אומר, ואני, אולי מפאת השעה, לא יורד לסוף דעתו ובוחר לחנות דווקא מצדו השני של הרכס.
מפלס המרירות
אלה חדשות ישנות. תחת הערך 'בית נתיף' ב"מדריך ישראל" (אנציקלופדיה, לא אתר אינטרנט), כתוב: "החורבה ובוסתניה הולכים ונהרסים בשל בניית השכונות העירוניות של רמת בית שמש". התוכניות מאושרות זה עשור וחצי, ורק הזמן שנותר לשנותן הולך ואוזל. מאות הדונמים הספורים שישומרו
| שקד. תתחילו בקטן (צילום: גילי סופר) |
עוד מעט השמש תעלה, האוויר יתחיל לנוע, הרועים יוציאו את העדרים למרעה, צבאים יחלפו על מנת לשמח אותי ומערכות מים מרשימות חצובות בסלע ייגרמו שוב להתעניין במה שהולכים להרוס פה. והנה גת שמזכירה לי שלא רק חורבות של כפר ערבי יש כאן אלא שכבות שכבות, תקופות תקופות. מה אנחנו יודעים? נכון ילדים, שבגת דורכים ענבים ומהם עושים יין. ומה זה אומר? נכון, שלא רק מוסלמים גרו פה. אני תמה איך לא שיסו בהם את אתרא קדישא. הרי האיזור מלא מערות קבורה, וידוע שגרו פה יהודים. בימי בית שני היה פה מרכז פלך (טופרכיה) שאספסיאנוס העלה באש במסעו בשנת 67 לספירה. "נרות בית נתיף" נחשבים לאחת הקבוצות המעניינות ביותר של נרות ארץ-ישראל
מסוף התקופה הרומית.
למרות מה שרואים בשוק, רוב השקדים כאן כבר קשים מדי בכדי לאכול אותם ירוקים. שקדי השנה שעברה עוד על העצים, אך כבר אינם ראויים למאכל. זו ההדמנות להכניס עצה בעניין השקדים: לטעום רק פינה, ולחכות. משום מה למרירות השקד לוקח זמן רב עד שהיא עולה. לפעמים אפשר להספיק לתקוע גם שקד שני עד שזה מכה.
טאצ'דאון
היום כבר עלה, ואנחנו בנקודה. לא הגבעה שמסומנת במפות כחרבת בית נתיף, אלא בחורבות שנקראות כך בפי כל, שתיים ורבע גבעות צפונה, עדיין על השביל האדום. הפטישים שחוצבים את מעט ההר שעוד נותר בתחום רמת בית שמש נותנים בראש. ליד המים אני מראה לאוהד הצלם פרפר כחול קטן-קטן. "תראה", אני אומר לו, "מקסימום עשר שניות והוא יושב לנוח, ותוכל לצלם". שלוש שניות והופ - טאצ'דאון. זבוב טורף תופס אותו באוויר מנחית אותו על הגב והולך לאכול אותו בלי מלח.
צהרי יום כמעט, ורוח נעימה נושבת. מתחתינו, ממערב, ואדי בכל גווני הירוק. הוא יהיה הראשון שייבנה. עניין של חודשים ספורים, אומרים. בינתיים, מישהו שובר לי את
| צלף. אחד מהיפים (צילום: גילי סופר) |
השמשה במכונית בשביל הרדיו-דיסק. "יש פה הרבה אנשים שמסתובבים", אמר הבדואי הזקן והתכוון כנראה לכך. התוכניות שלנו מתחלפות במשטרת בית שמש.
היומנאית מסרבת להאמין שפרצו לנו לרכב ברמת בית שמש, וזה מביא אותי לחשוב מחשבות טובות על המקום הזה, שכל בנותיו מסתובבות באותה חולצה בתכלת מזעזע. אולי באמת ניתן להפוך את הקערה על פיה? בטוח שלאנשים כאן אכפת מהטבע, ובעיקר מהמורשת שיש בגבעות שליד ביתם. הרי לשם מה באו מאמריקה? התוכניות לחרע את ההרים האלה נעשו בימי העלייה הגדולה, אז תכננו 250 אלף תושבים לבית שמש. העולים לא הגיעו, והיום התוכניות אחרות לגמרי. כבר אז היה ברור שמדובר בהקרבת שטח איכותי במיוחד על מנת למצוא פתרון לכל אותם עולים. מאז השתנתה גם תפישת התכנון וההכרה בחשיבותם של השטחים הפתוחים עלתה לאין שיעור. למנהל התכנון, כך אומר ד"ר רפי לטנר מהפורום לשימור גבעות
בית נתיף, אין התנגדות לשינוי בתוכניות. כל מה שצריך הוא שהעירייה תבקש לשנות אותן ולהקים בגבעות גן לאומי. כמה פשוט. אם לא היו דופקים לי גם את ערכת הקפה, עוד הייתי מאמין שמשהו טוב יכול לצמוח מכל זה.
איפה זה? בין רמת בית שמש לעמק האלה. שביל מסומן אדום יוצא צפונה מצומת עציונה, לכיוון חרבת בית נתיף שעל המפות (זהירות, השטח מלא בורות מים, רובם מכוסים באופן מאולתר). השביל האדום ממשיך עד חרבת בית נתיף "העממית" אליה ניתן להגיע גם מכיוון רמת בית שמש. אם נכנסים מכיוון כביש 38 ונצמדים לימין כל הזמן, בכיכר התנועה השלישי (בקצה העיר), יורדת דרך עפר לכיוון עמק עם דקלים (תחתיהם נחבאות בארות) מהעמק עולה שביל המתחבר לשביל האדום הנ"ל. אם יש לכם משקפת צפרים, אל תשאירו אותה בבית.
