הסבון צחק מאוד

"הנשים האיטלקיות מקובעות על ניקיון", זעקה הכותרת ב"קורייר-דלה- סרה", העתון לאיטלקים חושבים. תוצאות מחקר השוואתי שנערך על ידי האיחוד האירופאי גילה שהאיטלקיות מחזיקות בשיא האירופאי לשעות היומיות המוקדשות לעבודות בית - 5 שעות ו-20 דקות, משאירות מאחוריהן את הבאות בתור, הספרדיות (בקושי חמש שעות יומיות). "אובססיה", כינה העיתון את הרצון שגם מגבות המטבח תהיינה מגוהצות ושמשענות העץ של הכורסא יבהיקו משעווה.

מכונות הכביסה הנרכשות על ידי הצרכן האיטלקי, מדווחות החברות שהשתתפו במחקר, הן מן המתוכחמות ביותר ומציעות את המגוון הרחב ביותר של תכניות כביסה לכל סוג של בגד, אבל לא רק. במהלך ארוחת יום ראשון מצאתי את עצמי שותקת במהלך דיון נשי שנסב על תדירות ניקוי צעצועי הילדים, ונבחנו תכניות כביסה נבחרות לדובי פרוותי ודביק ולבובות בד מרוטות איברים. לשתיקתי היו נסיבות מקילות, משום שיורשי העצר שלי עדיין לא הגיעו לשלב האוראלי.

אביב כל השנה

מריה-אנג'לה היא אישה יפה ומטופחת באמצע החיים. בעלה כבר יצא לפנסיה, ככה שבגדי עבודה אין, גם ילדים בבית אין, והם עדיין לא סבא וסבתא. בבקרים יש למריה לוק קבוע: טרנינג אופנתי וגיגית כביסה צמודה למותן ימין. מחלון הסטודיו מציצים אלי חבלי הכביסה העמוסים, ובספירת המלאי המציצנית שלי התגלו מפיות תחרה, וילונות, סט של חמישה סינרים זהים מעוטרים בדנטלים, כדי שיהיה מה לגהץ אחר כך, שמיכות פיקה לקראת הקיץ, כיסויי מיטה מהחורף, סמרטוטי רצפה ומטליות. זה הנקיון שבשגרה, כי את ניקיון האביב מריה אנג'לה כבר הרביצה במאי.

אני, את נקיון האביב שלי עשיתי הבוקר אצל קטיושה. נו, המורטת. אנחנו מורטות כבר שנים, אבל רק הבוקר התוודעתי לסדר יומה המדוקדק: קמה שעה לפני צאתה לעבודה, ומיד - חורף וקיץ - מניחה את המצעים על החלון "ככה שעד שאני מתארגנת הכל כבר מאוורר ואני יכולה לסדר את המיטה". בערב, אבל ממש כל ערב - ההדגשה שלה - היא מעבירה "סוויפט" על כל הרצפות, כי איך אפשר בלי. "אבל אתם שניכם עובדים כל היום והבית סגור, לא?" אני מנסה לבדוק מה מקור הסטנדרט הגבוה. "האבק מצטבר בכל מקרה", היא עונה ומושכת בעוז עוד רצועת שעווה.

רק ביום ראשון לא בא להן

המחקר טוען כי 4 פעמים בשבוע מנקות האיטלקיות את הכלים הסניטריים ושוטפות ריצפה, אבל אני יודעת את האמת: החברות שלי עושות את זה 6 פעמים בשבוע, כי רק ביום ראשון לא בא להן. מזווה ביתי ממוצע נראה כמו מעבדה של ימי הביניים עם עשרות בקבוקים ותרכובות, ושלל מוצרים שנוצרו במיוחד לשוק האיטלקי, ובהם ריכוז גבוה יותר של חומר פעיל, לחיטוי כל החולירות. ממיסי שומנים למיניהם לא תפסו, כי הנשים מעדיפות לצרוך חומרי ניקוי עם מוטיב דומיננטי של שפשוף. 

90 דקות מדי יום, מכריז המחקר, מוקדשות ל"תחזוקה". באיטלקית, "תחזוקה" זה לא להחליף נורה. זה לסדר, כל יום, את המיטות של כולם ממש כמו בבית מלון, ככה שבערב צריך להיאבק עם השמיכה; זה לעשות ארונות לפי עונות - ויש ארבע כאלה; ואם מסתכלים במקרה לתוך מיטת-התינוק של אדוארדו מגלים שם סדינים וציפיות בגדלים שונים ולמטרות לא ברורות (אחד על המזרון, השני רק מתחת לכרית, ציפית לכרית, סדין אחד מתחת לשמיכה, ועוד אחד מעליה - ומעל הכל מתנוסס כיסוי מיטה של פו הדב), וגם את זה צריך לאוורר כל יום, לכבס ולגהץ.

עוד 36 דקות יומיות מוקצות לקניות. זה יוצא כמעט שלוש וחצי שעות שבועיות, לא כולל ראשון. זה נראה לכם הרבה? תעשו חשבון: כל יום מכולת (לחם טרי, אלא אם כן אתם גרים במקום שבו האוטו-לחם-טרי מגיע לשכונה. כמו אוטו גלידה רק בלי המוזיקה), שלוש פעמים בשבוע ירקן, פעם בשבוע איטליז, ופעם בשבוע ל"שונות" בסופרמרקט. נו, עם קצת בעיות חניה מגיעים אפילו לארבעים דקות יומיות.

בישול - 79 דקות יומיות. טוב, ככלות הכל אנחנו באיטליה, לא?

שטיפת כלים - 35 דקות. סירים לא מכניסים למדיח, גם לא כוסות יין ולא את כלי האוכל של הילדים, כי אולי חס וחלילה תישאר שם טיפת סבון, מי יודע איך המכונה הזאת באמת שוטפת מבפנים.

גיהוץ - 20 דקות, אבל גם כאן לי יש סטטיסטיקות אחרות. אם אנליסה מגהצת מגבות מטבח, סברינה את כל הסדינים, ויטוריה את חיתולי הבד של משטח ההחתלה ומריה-אנג'לה "רק מחליקה" שמיכות קיץ, עדיין יש לגהץ את כל הג'ינסים (בטח שמגהצים ג'ינסים) והביגוד הרגיל. עשרים דקות? גם אנליסה הזריזה, שמקדישה את ערבי רביעי לגיהוץ "כי קרלו הולך לשחות אז יש לי ערב פנוי" , לא יכולה להספיק לגהץ את כל הכבודה בעשרים דקות יומיות. טוב, אולי זה בגלל שהמאמא שלה באה פעמיים בשבוע לעזור לה, אז הן מתחלקות במעמסה.

ועם הילדים? 28 דקות. זהו? מכל הזמן שמבלים בבית רק 28 דקות מוקדשות לילדים? את "זמן הילדים" נמצא בוודאי במחקר הבא, שיעסוק בחלוקת זמנן של הסבתות. 

• מי זו צאלה ומה היא עושה שם? לחצו כאן לטורים הקודמים