כתף קרה לשוליים
תושבי שדרות, עקורי גוש קטיף ואנשי צד"ל מציבים בפנינו תמרור אזהרה: הסולידאריות הבסיסית, שחשובה גם למיליונרים החדשים, מתפוררת
העיר שדרות איננה גדולה. לא דרים בה אישים בעלי השפעה (בדרך כלל), אין בה אנשי היי-טק בולטים וגם לא פרופסורים נכבדים. עיר קשת יום וקשת פרנסה, שנמצאת בשולי הגיאוגרפיה של ישראל ובשולי התודעה של אזרחיה. יש להניח שאם לא הייתה נמצאת במצוקה הביטחונית הנוכחית, רבים מאיתנו לא היו יודעים על קיומה. העיר שדרות, כמו יישובים רבים בנגב, לא מעניינים אותנו באמת.
שדרות מהווה תמרור אזהרה, המאותת לנו שהסולידאריות הבסיסית האמורה להדביק אותנו זה לזה - מתפוררת ונחלשת. לתמרור זה מצטרפים תמרורים נוספים, כמו ההתעמרות בעקורי גוש קטיף ודחיקתם לשוליים, לאחר שאולצו להקריב את בתיהם ויישוביהם לטובת "שלומה וביטחונה" של ישראל. קשה גם לשכוח את הכתף הצוננת אותה הושטנו לבני בריתנו לשעבר, אנשי צד"ל, שהקיזו את דמם איתנו במשך שנים, ולאחר הנסיגה החפוזה מלבנון נדחקו גם הם לשוליים. ולאחרונה התבשרנו על ועדת חקירה, שנדמה כי טייחה את פרשת הירי בכדורים חיים נגד אזרחים ערבים. הם אמנם חצו קווים אדומים בהפגנתם האלימה, אך מכאן ועד אש חיה - הדרך ארוכה ובלתי נסבלת.
שדרות מחזקת את תמרור האזהרה הניבט אלינו מעליבותן של עיירות הפיתוח הדרומיות, ומהמובטלים הרבים הממלאים את קרנות הרחוב בהן. הסולידאריות חשובה גם למיליונרים החדשים שהצטרפו אלינו השנה, יותר מכל מקום אחר בעולם. ביטחונם האישי בכל נקודה במדינת ישראל תלוי באנשים ה"פשוטים" האלה. הם יכולים להיות חיילים או שוטרים, אחיות או עובדי משק בבתי-חולים. הם יכולים להיות האדם שצפה בתאונת דרכים קשה בה היה מעורב, חלילה, בעל רכב יוקרתי ומאובזר, כמותו הם רואים בפרסומות.
"לא תעמוד על דם רעך" אומרת התורה, ובכך היא כופה עלינו את האחריות ההדדית. לעומת זאת, המכריז "השומר אחי אנכי?!" ובכך מתנער מאחריותו לאחיו, מסתכן אף הוא בבדידות וניכור, בשעה שיזדקק לאותו אדם "פשוט". בהיותנו ילדים קראנו את אותו משל מפורסם על האריה מלך החיות, המזלזל בעכבר הקטן והזניח וסופו שהוא נזקק לו כשהוא ניצוד על-ידי הצייד. אסור בכבליו הוא משווע לעכברון הקטן שיכרסם בשיניו החדות את כבליו. התורה מלמדת אותנו שחברה מנוכרת ואגוצנטרית, התופסת את האדם כמכשיר למילוי צרכים, בבחינת: "השתמש וזרוק" - היא צל דמותה של סדום העתיקה, שבה חוק היסוד היה "שלי שלי, שלך שלך". חברה ללא חמלה, ללא חסד וללא תחושת שייכות ושותפות, היא חברה בסכנה.
טוב יעשה כל יהודי וישראלי בעל גישה מוסרית בסיסית ויטריח את עצמו בימים אלה לשדרות, מרחק שעה וחצי מתל-אביב, ילחץ ידיים של עוברי אורח אקראיים הממעטים לשוטט ברחובותיה מחשש למטר קסאמים, וירגיש שאח הוא לצרתם של בני עמו וארצו.
הרב רפי פוירשטין, יו"ר ארגון רבני צהר ומכון פוירשטין לכישורי למידה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
