על פי מקורות פלסטיניים, ההתקפה הבוקר על
מוצב צה"ל ליד כרם שלום זכתה לשם "מבצע האשליה הנעלמת". התעמולה הפלסטינית התכוונה למשהו אחר, אבל כדאי גם לישראלים להרהר בשם הזה: בהרבה מובנים, הוא נוגע למציאות שתהיה כאן גם אחרי שכל האשליות שמוכר לנו השלטון כבר שלוש שנים – התכנסות, גדר הפרדה, אנחנו כאן והם שם – יושלמו ויעמדו בשטח.
ככה ייראו הפיגועים ביום שאחרי הנסיגה והגדר, אם לא יהיה בצד השני גורם בעל משקל ואם לא יהיה לפלסטינים, כולם כאחד, אינטרס מובהק לשמור על שקט: נשק תלול מסלול כמו הקסאם, ופעולות בודדות, מתוכננות בקפידה, שהאימפקט שלהם משמעותי.
פינוי הפצועים. צילום: איי.פי.
ההתקפה בכרם שלום נמצאת עמוק בתוך הקונצנזוס הפלסטיני: עד כמה שלא נעים להגיד, גם בעולם יתקשו לגנות אותה. היעד שלה הוא חיילים, היא ממוקדת ולא פחדנית. עד כמה שזה מקומם אותנו, היא נתפסת – על רקע הידיעות התכופות על פגיעה של צה"ל באזרחים – כמעט כלגיטימית, מה שמצמצם את אפשרויות התגובה על פי המתלהמים בממשלה, בצה"ל ובתקשורת.
זה מה שיהיה כאן, גם אם נחסל עכשיו את כל צמרת החמאס ונפציץ את הרצועה בלי אבחנה. אין שליטה בשטח שאתה לא נמצא בו (וגם בשטח שאתה
נמצא בו אין שליטה אמיתית, כפי שגילינו לאורך השנים בדרום לבנון, ברצועה ובגדה). דרום לבנון היא דוגמה ראויה: צמחה שם התנגדות גרילה, שפגעה בחיילים ועיצבה עם הזמן כללי משחק מול ישראל. אל תתפלאו אם מאחורי הפיגוע בכרם שלום לא עומד הג'יהאד העולמי, כמו שמנסים לרמוז, אלא ידע ומנטליות שהגיעו מן החיזבאללה.
גבול יוצר שיגרה. מוצבים העומדים מצידו השני הם מטרות נייחות, מאחורי הגדר יש זמן לתכנן ולהכין. הסיורים הקבועים, שיגרת החיים והמנהלות, השחיקה של יום ועוד יום כששום דבר לא קורה, כל אלה הופכים את הצבא הגדול והנייח לפגיע ליוזמה התקפית. זה קרה גם בימים שבהם ישבה ישראל ברצועה (זכרו את הפיגועים נגד טנקי המרכבה), אבל זה יהיה העיקר אם תתבצע הנסיגה ותושלם הגדר.
ההכרעה אם זה טוב יותר או גרוע יותר מן המצב הקיים היא שאלה אחרת; אבל חשוב להבין ששום נסיגה ושום גדר לא ייצרו בטחון מוחלט. מה שייצור אותו יהיה רק אינטרס לשקט בצד השני, וכוח חזק שיוכל להשליט אותו.
