צמיחה לקראת קריסה
הביקורת הסביבתית על נתוני הצמיחה ועל כוחם הפסיכולוגי-מאגי על האליטות התקשורתיות, הפוליטיות והתעשייתיות, מחדדת את תפקידה של התנועה הסביבתית בייצור אלטרנטיבות אמיתיות למובן מאליו החברתי
השיח המבקר את הצמיחה המופלאה לה היינו עדים בשנתיים-שלוש האחרונות (הנתונים הרבעוניים כבשו את המקום הראשון בקרב מדינות המערב בתחום) בא מהעם, במובן המוחשי ביותר. אנשי מעמד בינוני ונמוך שתוהים מהי צמיחה, מי נהנה ממנה, אם בכלל, ולמה, לעזאזל, מצבם הכלכלי הולך ומורע? המחקרים, אגב, איתם. הם מראים ש"דימוי הקטר" הכלכלי שיסחוב את שאר הקרונות אחריו איננו נכון. הקטר נוסע לבדו עם אנשי העשירון העליון שמגדילים את הפערים הגדולים ממילא, בינם ובין העשירונים האחרים.
זווית הראייה הסביבתית שואלת: מה העבודה הזאת לכם? מהי צמיחה, כיצד היא מוגדרת ומדוע הכלכלנים, מקטון ועד גדול, סוגדים לה? רמת הצמיחה המקובלת נמדדת בנתוני התל"ג לנפש. נתון זה אמור לשקף את היקף הפעילות הכלכלית שהתרחשה במשק הישראלי. קרי: כמה כסף עבר ידיים, בין בצריכה פרטית ובין בעסקאות יבוא, יצוא, מכירה וקנייה בין חברות ומשקיעים במשק. אנשי הכלכלה הסביבתיים (ויש מעטים כאלה) כופרים בנכונות המדידה.
קטסטרופה כמקדם צמיחה
כך למשל הם מצביעים על העובדה שקטסטרופה בקנה מידה לאומי יכולה להוסיף למימדי הצמיחה, בשל ההשקעה בהצלה, שיקום ופיצוי הנפגעים. הם מזכירים שהמדינות המחזיקות בשיאי התל"ג הם נסיכויות מהמפרץ הפרסי, שבהן אי השוויון הוא הגדול ביותר וזכויות אדם הם שמועה רחוקה. ויותר מכל הם מתריעים כי "מדע" הכלכלה עיוור להשפעות המזיקות של הצמיחה ולגבולות של משאבי הטבע המתדלדלים והולכים, כשם שהוא עיוור למוסר ולאיכות (לא מבחין בין עסקת סמים להשקעה בחינוך).
נתוני הצמיחה הישראליים האחרונים, למשל, נובעים מעלייה גדולה ברכישת מוצרי חשמל ומכוניות. אילו מביאים באופן ישיר לצריכת אנרגיה מוגברת. זו מביאה בתורה לגידול מסיבי בזיהום האוויר. באופן פרדוקסלי, נתוני הצמיחה יוסיפו להתנפח כתוצאה מכך, כאשר ההוצאה על בריאות תגדל, סל התרופות יתרחב ופרנסת הרופאים למינהם תתבסס.
בנוסף, הצמיחה המערבית פוגעת במידה אנושה במשאבי טבע של מדינות עניות יותר. חברת האנרגיה "של", למשל, עושה את הונה מקידוחי נפט בניגריה, יצואנית הנפט השמינית בגודלה בעולם. הקידוחים שלה הביאו להרס עצום של שטחי דיג וחקלאות בדלתא של נהר הניז'ר. האשמות אחרות נוגעות לתפקיד שלוקחות שם חברות הנפט הענקיות בליבוי וניצול סכסוכים מקומיים עקובים מדם. חברת "של" הובילה ב- 1995 , באמצעות לחץ על ממשלת ניגריה, לתלייה של 9 פעילי זכויות אדם, שהובילו את המחאה נגד נוכחותה בניגריה. בתביעה חדשה שנדונה בבית משפט בארה"ב נטען כי ענקית הנפט האמריקאית "שברון" שילמה לחיילי צבא ניגריה על מנת שירצחו ויציתו כפרים, שתושביהם מחו כנגד זיהום מי הדיג שלהם, על ידי הקידוחים של החברה.
נתונים חורצי גורלות
את הכסף סופרות החברות באירופה או בארה"ב ומוסיפות לנתוני הצמיחה המרשימים, שהפכו במידה רבה, חורצי גורלות של כלכלנים ופוליטיקאים. אילו אותן החברות שנשיא ארה"ב הגן עליהן בלהט, בטענו כי הנתונים המדעיים על התחממות גלובלית מופרכים. התהייה הנוקבת היא האם נתוני צמיחה כמותיים, העיוורים לקטגוריות מוסריות, אקולוגיות ואיכותיות, הינם חזות הכל. מרתק לקרוא את הדיון שנערך לפני הכנסת הכלכלה לקתדרות האוניברסיטאות הנחשבות במערב (במאה ה- 19). היה חשש לכלול מדע "הגוזל כל כך מאחרים" וגם המצדדים בהכנסת התחום לאקדמיה הבהירו שישנו צורך כי המדע החדש "ידע את מקומו".
הכפפת העשייה החברתית ל"מדע" הכלכלי הוא מימוש בעייתי במיוחד של תחזיות הבלהה הללו. המשך הסגידה, שניתן להבינה במונחים פסיכולוגיים ותרבותיים, לשורה התחתונה בספרי החשבונות, היא הרת אסון. השקעה שעיוורת למוסר ולסדרי עדיפויות ציבוריים מחד, ולגבולות המשאבים הטבעיים מאידך, מסוכנת ומגלגלת אותנו במורד מדרון תלול שסופו מי ישורנו. הביקורת הסביבתית על נתוני הצמיחה ועל כוחם הפסיכולוגי-מאגי על האליטות התקשורתיות, הפוליטיות והתעשייתיות, מחדדת את תפקידה של התנועה הסביבתית בייצור אלטרנטיבות אמיתיות למובן מאליו החברתי.
אבי דבוש מרכז את "הפורום לסלולריות שפויה" מטעם שתי"ל
לפנייה לכתב/ת 
