הגיבור שלי
לקראת "סופרמן חוזר" יוצאת נועה מנהיים למסע בזמן, אל לידתו של גיבור העל האמיתי הראשון. אז נכון, סופרמן היה ונותר כוכב הקומיקס הכי לא קוּל שיש, אבל הוא עדיין רלוונטי
"מאפיין חיוני במיתולוגיה של גיבור העל הוא שיש את הגיבור, ויש את האלטר אגו שלו. בטמן הוא למעשה ברוס ויין. ספיידרמן הוא למעשה פיטר פארקר. כשהוא מתעורר בבוקר הוא פיטר פארקר. הוא חייב ללבוש את התחפושת כדי להפוך לספיידרמן. מבחינת המאפיין הזה, סופרמן הוא ייחודי." (ביל, "קיל ביל 2")
סופרמן אולי נולד בקריפטון ונשלח לכדור הארץ, אבל האבות שלו נולדו כאן איתנו. אחד מהם נולד ב-1914 בקליבלנד, אוהיו. שמו היה ג'רי סיגל, בנם השישי של צמד מהגרים מלטביה. בטוויסט טראגי ששמור בדרך כלל לבטמן, נהרג אביו של סיגל במהלך שוד, כשג'רי היה ילד קטן. במקום ללבוש חליפה ומסכה, ולצאת לנקום ברעים, סיגל לבש מדי בית ספר והלך לתיכון. שם הוא התחיל לכתוב ביקורות לעיתון בית הספר שלו, על סדרות פופולריות כמו אלו של דוק סאבג' ואדגר רייס בורואוז ("טרזן"). שם הוא גם פגש את ג'ו שוסטר, אביו השני של סופרמן. שוסטר נולד בטורונטו, קנדה, להוריו יוליוס ההולנדי ואידה האוקראינית. בין שוסטר וסיגל נוצרה חברות אמיצה ובשנת 1930 החלו השניים לכתוב פנזין שהכיל את כל מה שסיגל יכול היה לכתוב ושוסטר - לצייר.
וכך נפגשו הוריו האמיתיים של סופרמן, בתחילת שנות השפל הגדול, בין מלחמות העולם, והפנזין שלהם החל את דרכו בעולם בשנה שבה גיבורים אמריקאים בשר ודם עשו את צעדיהם הראשונים, אנשים כמו באז אולדרין וניל ארמסטרונג, קלינט איסטווד וסטיב מקווין.
סופרמן הפציע לראשונה ב-1933, בחוברת שיצרו השניים ושנקראה "שלטונו של סופרמן". סופרמן של אותם ימים רחוקים היה רחוק מאוד מהדמות שלמדנו להכיר. הוא אומנם היה בעל כוחות על, אבל גם מניאק לא קטן. לצידו הופיעה כבר אז דמותו של נבל קרח ואינטליגנטי להדהים, שהפך לימים ללקס לות'ר.
מאחר שכילד שהה רבות בחברת דודו, שהיה מקרין סרטים אילמים בבית הקולנוע של העיר, קיבל שוסטר השראה לדמותו של סופרמן משחקנים כמו דגלאס פיירבנקס ג'וניור. "היו לו יציבות שהשתמשתי בהן רבות," אמר בראיון בשנת 1983. "הוא היה עומד כשידיו על מותניו, רגליו מפושקות, צוחק". גם את שמו היומיומי קיבל סופרמן משני שחקני קולנוע: קלארק גייבל וקנט טיילור. ההשראה הפיזית לקלארק הגיעה דווקא מסיגל עצמו, שהעיד שהיה "נער חלשלוש, מגושם, בעל משקפיים גדולים. בנות לא ממש נמשכו אלי". באוקטובר 1975 סיפרו סיגל ושוסטר בראיון לוושינגטון סטאר ששמה של לויס, אהובתו היחידה של קלארק לקוח משמה של לויס אמסטר, נערה מקליבלנד ששוסטר היה מאוהב בה בתיכון.
למרבה ההפתעה, שוסטר ביסס את מטרופוליס לא על ניו יורק, כי אם על טורונטו המעטירה. "קו הרקיע שזכרתי נשאר בראשי והפך להיות קו הרקיע של מטרופוליס," סיפר בראיון לטורונטו סטאר, בו עבד כנער ועליו ביסס את הדיילי סטאר, העיתון בו עובד קלארק.
סופרמן זוכה להצלחה מיידית
"סופרמן לא הופך לסופרמן. סופרמן נולד סופרמן. כשסופרמן מתעורר בבוקר הוא סופרמן. האלטר אגו שלו הוא קלארק קנט. התלבושת שלו, זו עם האות S האדומה הגדולה, היא השמיכה שבה נעטף כתינוק, כשבני הזוג קלארק מצאו אותו. אלו הבגדים שלו. מה שקנט לובש – המשקפיים, החליפה – זו התחפושת. זו התחפושת שסופרמן לובש כדי להיות אחד מאתנו." (ביל, "קיל ביל")
מתוך "סופרמן חוזר". חצי אל, חצי חנון
בשנת 1938 פורסמה חוברת "סופרמן" הראשונה ב-DC קומיקס, וזכתה להצלחה מיידית. סופרמן וקלארק קנט הפכו מייד למה שאמריקה מוכת השפל, המאוימת על ידי הקפיטליזם הדורסני שלה עצמה, חסרת הביטחון, היתה זקוקה לו – גיבור אמריקאי אמיתי, מישהו שמאמין ב"אמת, צדק, והדרך האמריקאית", גרסת הקומיקס של פרנק קאפרה.
"סופרמן הוא טהור לחלוטין, ולכן קשה לעשות אותו מעניין. מצד שני, זה בדיוק מה שהפך אותו לאיקוני כל כך", אומר דידי חנוך, עורך "וואלה מחשבים", לשעבר עורך סדרות מד"ב ופנטסיה וחובב קומיקס מושבע. "קלארק קנט אולי נראה הכי רחוק מסופרמן אבל גם קלארק קנט הוא גיבור. הוא עיתונאי חוקר בתקופה שבה הם היו עדיין גיבורים, אלה שלחמו את מלחמתו של האדם הפשוט. סופרמן הוא התמהיל האמריקאי המושלם – מצד אחד מהגר, כי הוא חייזר מפלנטה אחרת, ומצד שני, נער חווה שגדל והתחנך באמריקה הכפרית, מעוז הערכים הישנים והטובים. אפילו את החליפה המפורסמת שלו אמא תפרה לו".
סופרמן משלב בדמותו תמהיל נוסף, רב עוצמה אף הוא – זה של אל יווני מחד, ושל ישו מאידך. כוחותיו אדירים וגבולותיהם נבחנים שוב ושוב, כאשר שוב ושוב הוא יוצא ממבחניו כשידו על העליונה. הוא מאויר באסטתיקה יוונית קלאסית – המותניים הצרים, החזה הרחב, הסנטר האמיץ עם השסע, המצח הכבד והתלתל שנח עליו באופן קבוע. מצד שני, הוא בנה היחיד של ישות אדירה, ששלחה אותו אלינו, למקום שבו (תודות לכוח הכבידה הנמוך ולהשפעתה הברוכה של השמש שלנו על הדנ"א שלו) הוא יוכל להציל אותנו בדרכו המוסרית. הוא סובל עבורנו, עומד בהפצצות גרעניות, במתקפות חייזרים, משיב תינוקות שנשבו לזרועות אימותיהם ואפילו מת כדי להציל אותנו. הוא אפילו נחשב לאחד מהשילוש הקדוש של DC, יחד עם וונדר וומן ובטמן. "ההבדל העיקרי בין DC למארוול", אומר חנוך, "הוא שגיבורי העל של הראשון הם בדרך כלל אלים, אמיתיים או מטאפוריים, ואילו אלה של השני הם בני אדם".
אז איך מצליח החצי אל, חצי חנון הזה לשרוד בימינו? הפתיחה המעודדת (גם אם הלא מדהימה) של "סופרמן חוזר" בארצות הברית; העובדה שבריאן סינגר נטש את סדרת ה"X מן" המצליחה כדי לביים אותו; נוכחותו של קווין ספייסי בתפקיד לות'ר; והעובדה שקולו של ג'ור אל מבוצע על ידי מרלון ברנדו, הרבה לאחר מותו, בהחלט מעוררים ציפיות. אבל אין מה לעשות, סופרמן היה ונותר גיבור העל הכי לא קוּל שיש. אז אם הוא באמת כל כך טהור וקדוש, איך הוא יכול עדיין להיות רלוונטי לתקופתנו?
"הוא יכול להיות רלוונטי אם משתמשים בו נכון", אומר חנוך. "הרי הוא דוגל באמת, בצדק ובדרך האמריקאית, ואנחנו נמצאים בעידן שבו שלושת הדברים הללו והקשרים ביניהם מפוקפקים מאי פעם, בעיקר אחרי ה-11 בספטמבר. הדרך היחידה שבה אפשר להשתמש בסופרמן היא לספר באמצעותו סיפורים משמעותיים. בסופו של דבר הוא עצמו לא מורכב מדי, לכן הסיפורים חייבים להיות".
סופרמן מקבל סדרה משלו
"קלארק קנט הוא מה שסופרמן חושב שאנחנו. ומהם מאפייניו של קלארק קנט? הוא חלש. הוא לא בטוח בעצמו... הוא פחדן. קלארק קנט הוא הביקורת של סופרמן על המין האנושי כולו." (ביל, "קיל ביל")
עד שנת 1939 כבר הפך סופרמן לגיבור העל הראשון שקיבל סדרת קומיקס בלעדית משלו. "היו גיבורי על גם לפניו, אבל הוא גיבור העל האמיתי הראשון". אומר חנוך. "שוסטר וסיגל הגדירו באמצעות סופרמן את גבולות הז'אנר כפי שאנחנו מכירים אותם היום". ב-1940 פגש סופרמן את בטמן, שנות ה-50 הביאו את סדרת הטלוויזיה הפופולרית בכיכובו של ג'ורג' ריבס, נעשו תוכניות רדיו, סדרות מצויירות וספין אופים רבים (ביניהם אפילו אחד לג'ימי אולסון, צלם החדשות בעיתון בו עבד קלארק קנט). במהלך השנים נעשו סרטים וצולמו תוכניות טלוויזה נוספות.
מתוך הסרט. האם לויס שכחה אותו?
אבל שוסטר וסיגל לא זכו לראות מכל זה פרוטה שחוקה. קלארק קנט בטח היה מוציא מזה סקופ, וסופרמן היה מתפתה אולי להחטיף למנהלי האולפנים, למנכ"לים ולמוציאים לאור שהפכו עשירים כקורח. אולם למעשה הזכויות על המותג "סופרמן" מעולם לא הגיעו לידיהם של סיגל ושוסטר אלא נשארו בידיהם של בעלי DC. למרות עבודתם רבת השנים בשירותו של נסיך קריפטון, הם לא זכו ליהנות מהצלחתו. ב-1947 הם ניסו לדרוש את הזכויות המשפטיות על דמותו, ובתגובה, פוטרו מייד. בצר להם פנו לחברות מתחרות, אך לא הצליחו לשחזר את הצלחתו של האייקון ההוא עם גיבורים כמו "פנימן" (איש מצחיק).
רק בשנת 1978 החליט יוצר קומיקס צעיר בשם ניל אדאמס להיות הסופרמן של השניים, ויצא למלחמה על זכויותיהם. הוא הצליח לגייס כמעט את כל העולם למטרתו, ולבסוף נכנעו ברוני הרשע של DC והעניקו לצמד "זכות בעלים" על דמותו של סופרמן, וקצבה שנתית נדיבה.
סופרמן לאן?
"אני קלארק קנט. אני חייב להיות קלארק. אם הייתי חייב להיות סופרמן כל הזמן, הייתי משתגע" (סופרמן).
האם יצליח סרטו של סינגר להפיח רוח חיים בראש וראשון לכל גיבורי העל? לאן נעלם סופרמן? איפה התחבא הגיבור הכי על במשך חמש שנים? איך הסתדרו תושבי העולם בלעדיו? האם לויס אכן שכחה אותו, עשתה ילד והמשיכה בחייה? בארצות הברית, שם הסרט יצא השבוע, כבר יודעים. לנו לא נותר אלא לחכות עד ה-20.7.
מה שידוע הוא שבשנת 1947 השתתף ג'רי סיגל, המודל לדמותו של קלארק קנט, בנשף מסכות. הוא רקד שם עם בחורה בתחפושת של גיבורת העל דיקסי דרגון. מאחורי המסכה היתה אישה בשם ג'ואנה קרטר, שדיגמנה פעם למאייר צעיר מקליבלנד בשם ג'ו שוסטר. הרישומים שלה הפכו לבסיס לדמותה של לויס. ג'ואנה וג'רי נישאו שנה לאחר מכן. ג'ו שוסטר הלך לעולמו בשנת 1992. ג'רי סיגל בשנת 1996. סופרמן יחיה, כנראה, לנצח.
לפנייה לכתב/ת 
