אל תשליכו אותם לעת זקנה
כשבעל-החיים מזדקן או חולה, הוא הופך פתאום ממקור שמחה ושעשוע לבני המשפחה למטרד. בחלק מהמקרים, משליכים אותו אל הרחוב, שם הוא מופקר לגורלו ומסיים את חייו בסבל ובכאב
"אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים ע"א פסוק ט')
ג'סי, כלבת פינצ'ר מקסימה ושובת לב, התגוררה יחד עם משפחתה האוהבת והתומכת בדימונה, עד לאותו יום גורלי בו התגלה גידול סרטני באחד מעטיניה. באותו יום חרב עליה עולמה וגורלה המר נקבע. משפחתה האוהבת לא רצתה בה יותר והיא ננטשה במתקן ההסגר בערד. למזלה של ג'סי ובזכות עזרתו הרבה של הוטרינר, ד"ר דורון נרי, שנרתם מיד לעזור לה ולנתח אותה בחינם, חייה ניצלו וכיום היא מטופלת באופן זמני אצל אחת ממתנדבות עמותת "תנו לחיות לחיות".
גם מזלו של כלב הבולדוג האנגלי היפיפה, בן ה-12, לא שפר עליו. ובאחרית ימיו, עיוור למחצה, זקן וחולה, החליטה משפחתו, שדי לה, ושהכלב כבר לא מתאים למשפחה, ורק לאחר התערבות מתנדבי הארגון הצלחנו למצוא לכלב הקשיש בית.
שני הכלבים הללו, זכו מחדש בחיים טובים, אולם לא חסרות דוגמאות לכלבים שנזרקו אל הרחוב, אל תחנות ההסגר העירוניות או נקשרו אל גדרות בתי המחסה לבעלי חיים של העמותות השונות, בזקנתם או בעת מחלות קשות.
יום האימוץ: שמחה גדולה
משפחות רבות מאמצות בעל-חיים אל חיק משפחתם. יום בחירת בעל החיים, כלב או חתול, הוא אירוע חגיגי לכל המשפחה. כולם הולכים יחד אל העמותה, ובוחרים את חיית המחמד הנוגעת ללב, אותה מאמצים באהבה רבה. חיית המחמד הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה. היא שותפה מלאה לחוויות המשפחתיות, היא יוצאת עם המשפחה לטיולים ולנופש, ומעניקה אהבה רבה למשפחה המאמצת, אהבה עד אין קץ ונאמנות רבה. האהבה שהיא מעניקה חסרת גבולות ופשרות, היא מעניקה הרבה יותר משהיא לוקחת.
חיית המחמד מזדקנת מהר יותר מקצב ההזדקנות של בני האדם, והיא אף חשופה למחלות שונות, ביניהן קשות, שלעיתים לא פוסחות גם עליה. רוב המשפחות סועדות את יקיריהן ההולכים על ארבע גם בעת זקנה או מחלה. אולם ישנם מקרים לא מעטים שבהם היחס החם והאוהב לחיית המחמד, מתחלף ביחס של קרירות ואדישות.
בעל החיים שליווה את המשפחה בנאמנות במשך כל השנים נתפס לפתע כמטרד. הוא נזנח, מופקר לגורלו ומוצא את עצמו במקום זר - ברחוב או בהסגר. בעת נטישה בעלי החיים הם חסרי אונים ולא מסוגלים לתפקד, ולעיתים מתנהגים באופן שונה מהאופן בו היו מתנהגים כשהתגוררו בבית עם המשפחה.
להורים שלכם לא תדאגו?
לכל משפחה יש את ההורים המבוגרים, שאינם יכולים לתפקד כבעבר. לא פעם, בן משפחה לוקה במחלה, וכל בן אדם בעל חמלה יסעד את הוריו המבוגרים ויטפל בבן המשפחה החולה. ואני לא מוצאת שישנה סיבה כלשהי ליחס של איפה ואיפה כשזה נוגע לבעלי החיים חולים או מזדקנים.
במשך כל חייה בחיק המשפחה, העניקה המשפחה לחיית המחמד אהבה, וזו החזירה אהבה חסרת פשרות. לכן, אל לנו להפקיר את חיית המחמד למר גורלה, בזמן מחלה או זקנה, לאחר שלמדה לאהוב אותנו ולעמוד לצדנו בכל עת. כאשר נופלת ההחלטה לאמץ חיית מחמד, שומה עלינו להבין שחובתנו היא ללוות אותה לכל אורך חייה, עד ליום מותה, בימים טובים ובימים קשים.
פן נוסף הקשור לאימוץ בעלי חיים הוא לימוד ילדינו מהי אחריות ומהם ערכים: עזרה לזולת, טיפול בצרכים הבסיסיים של חיית המחמד ואהבה לבעלי חיים בכלל. כאשר הילדים יראו את הוריהם נוטשים את חיית המחמד שכה אהבו, איזו דוגמא מעניקים ההורים לילדיהם?
כאשר אתם מאמצים בעל חיים זוהי אחריות גדולה ומחוייבות לבעל החיים למשך כל ימי חייו. תחינתם של ההולכים על ארבע הננטשים ואשר במחי יד חרב עליהם עולמם ניכרת בעיניהם הנוגות, כאומרים: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני" תהילים ע"א, פסוק ט'.
לפנייה לכתב/ת 
