שיר כאב
זה היה ערב של מוזיקה נפלאה וכישרונות גדולים וסיפורים קטנים, ובעיקר - הרבה געגועים והתרפקות על זמנים אחרים. שבע שנים למותו של מאיר אריאל, והנר שלו עדיין בוער
כתב וידאו: מישל דור
"שאלתי פעם את מאיר", נזכר יואב קוטנר, "מה זה כל ה'רעננה', 'פרדס חנה', 'צל עלי בננה' שהוא מבטיח לה אצלך בשיר? הוא ענה: בכל שורה אתה שומע נא-נא-נא, זה מה שהוא ייתן לה!". כך, עם הרבה געגוע - אבל גם עם חיוך רחב - ציינו אמש (ב') חבריו של הזמר מאיר אריאל שבע שנים למותו, במופע הצדעה ענק בקיסריה.
שבע שנים למותו
מעירים זכרונות
אור ברנע
"במהלך שבע השנים האחרונות לא היתה פעם אחת שקיבלנו סירוב מאמן", אומר יהודה עדר, שמנהל את המופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל
הרבה פסגות היו בערב של מאיר. נורית גלרון השתוללה עם "איך לפעמים אני"; דין דין אביב פיזזה עם "שלל שרב"; אביב גפן נתן את "נשל הנחש"; מיקי קם הדהימה עם "אגדת דשא"; ואפרת גוש הציגה פרשנות משלה ל"ארול" ("מי הוא באמת? הוא גלגול של דודו ויוסק'ה ואליפלט וכל הצעירים ההם מוקפי הבנות עד צוואר. הוא גם גלגולי שלי", מסביר המשורר עצמו בקטע ארכיוני).
הבנים שחר ואהוד אריאל ביקשו בדואט "צדק צדק תרדוף", וגם שרו על ברנרד ולואיז. דן תורן, ארקדי דוכין, שלום חנוך ואהוד בנאי ריגשו בתורם - מי יותר, מי פחות. מאיר סוויסה, חבוש כובע קש, גנב את ההצגה עם גרסת שנסון צרפתי ל"תיכנסי כבר לאוטו וניסע". הקהל נשאר משום מה לשבת גם ב"לוליטה" של רונית שחר ובביצוע המצוין של שי גבסו ל"סוף עונת התפוזים", אבל במופע המסיים של "בית הבובות", קיסריה כבר הייתה על הרגליים. ללא ספק, המיוחד מכולם היה השילוב בין דיוויד ברוזה לחבורת מיומנה, שהגישו את "מתחת לשמיים" בשלל סגנונות - אפילו בפורטוגזית.
זה היה ערב של הרבה מוזיקה, כישרונות וסיפורים, ובעיקר - הרבה זיכרון והתרפקות על זמנים אחרים, כשהחיים היו אולי קשים לא פחות - אבל הכיוון היה קצת יותר ברור. גם שבע שנים אחרי לכתו, אתה שומע ונמצא שם - עם כוחותינו בסואץ, עם ערמה של חבר'ה על הדשא בסוף-שבוע בכפר, או במועצה האזורית שלנו, המעורבבת. "משוררים עושים עניין מכל דבר קטן - ובצדק", מספר אריאל עצמו בקטע וידאו מערב המוקדש לשפה העברית, כמו מנסה להסביר את פשר ההתעמקות בהנאות הקטנות של החיים: לחיות בשביל לעשן, לרוץ סוויס-איירה להספיק את טרמינל, לפגוש אותך לגמרי במקרה או לשאוף זרעי קיץ בנחיריים.
בסוף הערב עלתה תרצה אריאל לבמה פעם נוספת, אחרי שקיבלה בשמו של בעלה אלבומי זהב (מוטב מאוחר, כנראה). היא סיפרה: "זה הוא שארגן את הכל מלמעלה. שבע שנים עברו, והוא לא עזב אפילו ליום אחד". הקהל - שבחלקו ודאי לא שמע כלל על מאיר אריאל עד מותו, ובכל זאת דיקלם את מילותיו אחת לאחת - היה שותף לתחושה. מבין קטעי הווידאו והביצועים המחודשים, מגרונות החברים הוותיקים והזמרים שרק בראשית דרכם - הנר שלך, מאיר, עדיין בוער.
לפנייה לכתב/ת 
אריאל. "שבע שנים עברו, והוא לא עזב אפילו ליום אחד"
ארקדי דוכין. מתוך המופע
צילום: שי רוזנצוויג
מומלצים
