למה השעון המדיני לא מתקתק
ישראל מסירה עבור ארה"ב איום פסיכולוגי רב משמעות. גם ארצות ערב המתונות מעוניינות שהאיסלאמיסטים השיעים יוכו
בכל מלחמות ישראל עד כה - מאז שלבי מלחמת השחרור ועד למבצע "חומת מגן" - נודע תפקיד קריטי למנגנון ההתערבות המעצמתי, שהוכיח שוב ושוב כי ביכולתו לכפות על ישראל הפסקת אש מתסכלת, דווקא כאשר היא מבקשת למצות את יתרונה הצבאי המכריע. מדוע דווקא הפעם - גם לאחר ימים של תקיפות אוויריות אינטנסיביות המצטלמות רע בטלוויזיה; של פגיעה חמורה בתשתיות האזרחיות בלבנון ובתושבים חפים מפשע בדרום המדינה ובשכונה הדרומית-מערבית של ביירות; ובצל חשש לערעור היציבות באזור - נתקע "הקפיץ המחזיר", ומנגנון הבלימה בכללותו טרם הופעל? אם העולם כולו נגדנו, כלשון השיר העממי, מדוע נוקטות לפחות ארבע מבין "שמונה הגדולות"- ארצות-הברית, גרמניה, בריטניה וקנדה - עמדה נוחה לישראל במשבר הנוכחי?
בהיבט הערכי (ואפילו המשפטי), משקלן הנורמטיבי של פעולות צה"ל נגזר מכן שחיזבאללה וכן החמאס ביצעו מעשי תוקפנות מובהקים: פרובוקציות שברור לעין כל כי הן משקפות התעלמות מוחלטת, בשמו של סדר יום אידיאולוגי, מצרכיהם האמיתיים של העם הלבנוני והפלסטיני. לפחות בהיבט זה, הדרך שבה יצאה ישראל מלבנון ומרצועת עזה מסייעת לבסס את הטיעון ללגיטימיות של התגובה הנוכחית.
במערכה הפוליטית, יכולים איפה ידידי ישראל - בארצות-הברית ומחוץ לה - להשמיע את קולם ללא אי-נוחות מוסרית, שהעיקה עליהם לא פעם בעבר.
במישור האסטרטגי, יש אמנם מי שמתריעים - בממסד המודיעיני והדיפלומטי האמריקני - כי מהלומות ישראליות שיקעקעו את חיזבאללה עלולות לקומם נגד ארצו-הברית את השיעים בעיראק. אך למול שיקול זה, ניצב הצורך הדוחק להקהות את שיניו של המשטר האיראני. כזרוע ביצועית של המהפכה האיסלאמית, חיזבאללה נתון למרותה של טהרן, והמערך שפרס מול צפון מדינת ישראל נועד לקיים אפקט הרתעתי שיגן בעתיד על איראן עצמה. אפקט זה, למרות הכאב והקושי, הולך ונשחק כעת - הן פיזית והן פסיכולוגית - ובכך נפתחת הדרך לשינויים במאזן האסטרטגי באזור כולו.
גורם חשוב נוסף נוגע להלכי הרוח בעולם הערבי. כאשר התעוררו חששות בוושינגטון בשלבים הראשונים של העימות הנוכחי עם הפלסטינים (בשנים 2001-2000) מפני ערעור היציבות בירדן, מצרים ואולי אף סעודיה, הייתה לכך השלכה מיידית על עמדותיה של ארצות-הברית ונכונותה "לרסן" את ישראל. לא כך כעת.
רבים בעולם הערבי, ובכלל זה בלבנון עצמה - כמו גם בסעודיה - אינם טורחים להסתיר את זעמם על הדרך שבה חיזבאללה ושולחיו בטהרן ובדמשק מדרדר את האזור לאסון. גם להם, לא פחות מאשר לישראל, יש אינטרס מובהק בכך שהמשבר יסתיים בתוצאות קשות מבחינתו של הזרם האיסלאמיסטי הרדיקלי בגרסתו השיעית, מבית מדרשו של חומייני. גם היבט זה מקל על ישראל וידידיה לבצע את העבודה המדינית הנדרשת בוושינגטון ובבירות המערב.
ד"ר ערן לרמן, מנהל הוועד היהודי האמריקני בישראל
לפנייה לכתב/ת 
