טילים, אזעקות ועוף בתנור - ארוחה מלחמתית
טל פיחוביץ' נזכרת בנחש צפע, סקאדים ומסיכות או במילים אחרות - מלחמת המפרץ, ומשחזרת את מתכון העוף שליווה אותה בין סקאד לסקאד
יותר משבועיים והטירוף נמשך - לחימה קשה בחזית ובעורף. בצפון, אזעקות וקטיושות, אצלנו בנגב, "שחר אדום" וקסאמים, כולם מקפיאים לשנייה, עד הבום המרגיע (למישהו זה נראה נורמלי שממש נושמים לרווחה אחרי שנשמע בום הנפילה של טיל?). הפעם, לחיזוק המוראל הלאומי המעורער, קבלו קצת נוסטלגיה: נחש צפע וסקאדים - מלחמת העורף הראשונה שלנו, עם של גיבורים שבמשך כמה עשורים מנסה לנהל חיים ולבנות מדינה בין מלחמה למלחמה.
החזית - מרכז הארץ, אנחנו בנגב הצפוני (היום חזית דרומית) - איזור ו', היינו האיזור הבטוח ביותר באותה תקופה. באזעקה הראשונה נלחצנו, אני מודה. אטמנו את החדר, הסתבכנו עם המסיכות, מבולבלים, לא מאמינים שזה באמת קורה. בפעם השנייה הבנו שסדאם, בניגוד לחמאס, לא ממש מתעניין בשדרות רבתי וגילינו שאם משקיפים מהגבעה שמעל שכונת הנעורים אפשר לפעמים לראות מופע אורקולי מרהיב של פטריוט מנסה ליירט סקאד.
מהר מאוד נוצרה אצלנו בבית שגרת מלחמה משפחתית - בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, פריים טיים, תחילת ההפגזות, מתאספים כל האחים פיחו בבית. אני בת 17, תמר הקטנה בת 6 ובאמצע השילוש של הסנדביץ' - חגי, אסנת ונועה. אבא מכניס לתנור שני "עופות מלחמה" ויוצא לריצה היומית שלו. לקראת תחילת ההפגזות מתיישבים כולם לארוחת ערב מסורתית על הרצפה בחדר האטום-הלא אטום שלנו. לא ממש התייחסנו ל"נחש צפע", ישבנו בסלון בגיבוש מלחמתי, אכלנו "עוף מלחמה" וראינו חדשות.
אחרי קריאת "נחש צפע" הראשונה, אטמנו את החדר ולבשנו את המסכות רק פעם נוספת במהלך המלחמה (טוב נו, עד סוף המלחמה תמר לא מאסה בשעשוע של שתיית קולה מהקשית של הדרדס האקטיבי אבל זה לא ממש נחשב).
יום מלחמתי רגיל בגזרה הדרומית - "נחש צפע", אנחנו בהכנות לארוחת הערב ועשר דקות מאוחר יותר נחמן שי, המרגיע הלאומי, משחרר איזורים: איזור ב', איזור ג', איזור א' (וואללה? כל כך מהר?), איזור ד' ואיזור ה'. היחידה ששמה לב לשבירת השגרה היתה אוס, זקפה אזניים, וזעקה "איזור ו', הוא לא אמר איזור ו', זה נפל אצלנו!". חגי, עם תושיה ואינסטינקטים של מ"פ בפוטנציה זינק לבוידעם להביא את המסכות, אני תפסתי את תמוש ונאבקתי בברדס האקטיבי שלה, נועה ואסנת עמלו על איטום החדר הלא ממש אטום שלנו ורק אבא פיחו, קר רוח כתמיד, הלך לבדוק מה קורה בתנור עם עוף המלחמה המסורתי.
חוץ מ"עוף מלחמה" יש עוד כמה דברים טובים שיצאו לנו ממלחמות ודווקא ברגעים הקשים נעים להיזכר. הווי משפחתי, חברויות אמיצות, השירים היפים של הזמר העברי נכתבו תוך כדי או אחרי מלחמות, סאטירות לא רעות (ציניות, אנחנו חזקים בציניות והומור שחור, כי לבכות עדיין קשה לנו). מלחמות, בל נשכח, גם תורמות יופי למאבק הדמוגרפי של עם ישראל ומיצרות מחזורי גיוס גדולים לשימוש עתידי (ציניות? אני?). את חגי, למשל, ההורים שלי עשו בחופשה הראשונה של אבא ממלחמת יום כיפור, כמו רבים אחרים - מחזור 74, אחד המחזורים הגדולים שידעה המדינה שלנו.
אז בציפיה לימים שקטים ובטוחים, ובתפילה לשלום לוחמינו בעורף ובחזית הנה מתכון פשוט לעוף המלחמה המשפחתי שלנו. כזה שאפשר להכין בקלות כשממש אין תיאבון או חשק לבשל, כזה שמכיל את כל מה שהגוף דורש וממלא את הבית בריח מחזק ומעודד.
עוף מלחמה
המרכיבים:
1 עוף שלם6 תפוחי אדמה בינוניים
בצל גדול
2 עגבניות
3 ראשי שום שלמים
כף פפריקה מתוקה
5 שיני שום כתושות
1/2 כוס שמן זית
מיץ מלימון שלם
מלח ופלפל
אופן ההכנה:
- מערבבים את שמן הזית עם הפפריקה והשום הכתוש.
- מבשלים את תפוחי האדמה במים עד שחצי מבושלים, קולפים אותם וחותכים לקוביות.
- חותכים את הבצל לחצי ופורסים, את העגבניות חותכים לקוביות גדולות ואת ראשי השום שוטפים ומפרקים לשיניים או חוצים כל ראש באמצע.
- מורחים את העוף בתערובת התבלינים.
- את הירקות מכניסים לקערה עם התערובת שנשארה, ממליחים, מפלפלים ומערבבים היטב.
- מניחים את העוף בתבנית ומסדרים מסביבו את הירקות.
- אופים בתנור בחום גבוה כשעה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
