שתף קטע נבחר

משחקים באש עם אסד

פרשנות לא נכונה של הצהרות מנהיגים וצעדים בשטח עלולה להדליק חזית נוספת. אירועי 96' כמשל

בשלהי קיץ 1996 העניק סגן ראש הממשלה רפאל איתן ז"ל ראיון עיתונאי, בו התבטא בדרך שהתפרשה בדמשק (כפי שהתברר רק בדיעבד) כמאיימת. מבלי שלקהילת המודיעין היה הסבר מוצק לכך, הוציאו הסורים את דיביזיה 14 (קומנדו) מביירות וערכו אותה מחדש בשיפולי החרמון הצפוניים, להגנת המעברים ההרריים בין הבקאע בלבנון לסוריה. המהלך החריג הזה הביא לחילוקי דעות קשים בתוך מערכות המודיעין. רוב המידע הביא למסקנה כי המהלך הסורי נשא אופי הגנתי ונבע מחשש לפעולה של צה"ל, אך היו שפירשו זאת כריכוז של כוח מיוחד והכנתו למחטף התקפי במוצבי חרמון, במטרה להעמיד את ישראל במבוכה ובדרך זו לקדם את התהליך המדיני בין השתיים (שכזכור החל לשרך רגליים עם כינון ממשלת נתניהו). בשיאה של ההתלבטות המודיעינית נכנסו למערכת דיווחיו המפוברקים של איש המוסד, יהודה גיל, לפיהם פני סוריה למתקפה. אלה עוררו ביתר שאת את פעמוני האזעקה. כדי להיות על הצד הבטוח, נקט צה"ל מהלכי תגבור כוח מינוריים בצפון הגולן ובחרמון, ואלה רק עוררו עוד יותר את סף החרדה. רק פעילות אינטנסיבית של מתווך אמריקני בכיר ושיפוטם השפוי של שר הביטחון מרדכי, הרמטכ"ל שחק וראש המוסד יתום ניטרלו למזלנו את הנפץ.

 

מאז ומעולם ייחסו לנו הערבים בכלל - והסורים בפרט - כוונות קונספירטיביות וניסיון להוליכם שולל. לכן, כל אמירה מרגיעה של שר הביטחון כלפי דמשק עלולה להיתפס בארמונו של בשאר בדיוק במשמעות ההפוכה: מרוב לאו, הם ימשיכו לגלגל את כדור השלג הזה במדרון, עד כי יהיה בלתי ניתן לעצירה. ולמען האמת, מדוע שלא יעשו כן? מבחינתם, ההסבר הישראלי להחלטת הקבינט בדבר גיוס של עד שלוש אוגדות מילואים מעורר סימני שאלה מהדהדים: אם אכן נעשה הגיוס לצורך החלפת כוחות לוחמים, כשמודל הפעילות בדרום לבנון שומר על היקפו עד כה ולא חורג מעבר לכך - מדוע יש צורך בשלוש אוגדות, שעה שבשטח היום פעילות במוצהר שלוש חטיבות בלבד? בדמשק יש ודאי מי ששואל את עצמו מהי מהות הפער הזה, אם לא כוונה להרחיב פעילות בדרום, אולי גם באופן שיאיים גם על סוריה.

 

ועוד תמיהה: אם אין פני סוריה לעימות, ההסבר הישראלי, לפיו הגיוס נעשה "כחלק מההערכות לאפשרויות השונות של החרפת המשבר" - עלול בהחלט להרים גבות בדמשק ולהיתפס כחשוד. ספק אם העובדה שמגייסים בינתיים מפקדים בלבד, או לאימון בלבד, תשקיט את דמשק. גם בהדגשת ההגבלה שהכוחות יופעלו "רק במקרה הצורך ולאחר אישור קבינט נוסף", אין כדי להרגיע. אך חשוב לא פחות: אם לפני עשור חווינו סכנת גלישה להידרדרות לא מבוקרת, הסיכון לכך כיום גדול שבעתיים, בשל הסיבות הבאות:

 

  • היקף הגיוס הישראלי המתוכנן היום גדול לאין שעור מזה שבוצע אז, בימי נתניהו-מרדכי. בעניין זה, ודאי בהסתכלות סורית, ה"גודל" בהחלט קובע.

 

  • ההנהגה הסורית התחלפה. אסד האב, האריה-הספינקס מדמשק, שידע להלך על הסף כאומן ולנצל משברים להצלחה וצמיחה - הלך לעולמו והותיר את כס השלטון בידי בן מפוקפק, ששיקול דעתו כנראה בעייתי ביותר. ספק עד כמה יידע בשאר להתנהל בקור רוח בעת מצוקה. השפעות חיזבאללה מזה ואיראן מזה כבר מותירות טביעות אצבע אינטרסנטיות בהחלטותיו, מה שצפוי רק להחמיר ככל שהמשבר יחריף.

 

  • עם כל הכבוד, גם בצד הישראלי ההנהגה פחות מנוסה, וללא פיקוח הדוק מאוד על המתרחש - היא עלולה להיכנס לסחרחורת ולאבד יכולת לעצור את ההידרדרות.

 

  • גם למעורבות האמריקנית ולאינטרסים של וושינגטון בקונפליקט (למשל, הרצון לבוא חשבון עם אסד בשל ההסלמה הנמשכת בעיראק) עלול להיות משקל בעייתי בפני עצמו. עשור לאחור, ארצות-הברית ידעה להלך כמתווך בין דמשק לירושלים ולשפוך מים צוננים במקומות שהיה צורך בכך. לשליח האמריקני שעסק אז בהרגעת המשבר הייתה השפעה מכרעת על הרגעת דאגותיו של אסד והשבת המצב לקדמותו. המצב היום הפוך לחלוטין: דריסת הרגל של וושינגטון בדמשק נראית מוגבלת מאוד, וכך גם האמון לו היא זוכה.

 

במציאות כזו, ספק אם תמונות המצב המצטיירות בשני הצדדים הן אכן מדויקות בדקויות הניואנסים שלהן, כפי שנדרש לניהול נכון של הדברים, מה שעלול להכביר סיכון לאיבוד שליטה. כדי לשלוט בתהליך ולמנוע הידרדרות לא מבוקרת, חייבת ישראל להתנהל באופן שקול וזהיר. חשוב לאתר גורם מכובד בקהילה הבינלאומית הזוכה באמונם של אולמרט ובשאר, ויוכל לתפקד כמתווך-שליח להעברת מידע ומסרים, להרגעת המתיחות עד סיום המשבר. גם כך, שבועיים ומחצה אחרי תחילת המלחמה, איננו עומדים בדיוק במקום בו רצינו להיות. הבה לא נוסיף לכך הרפתקה בלתי נשלטת אחרת.

 

תת-אלוף (מיל') ד"ר יוסי בן ארי, לשעבר בכיר בקהילת המודיעין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים