נא להכיר: המילואימניקיות שמפחידות את חיזבאללה

צווי שמונה שהגיעו לחלק מאזרחי ישראל לא פסחו על מאות נשים שגויסו למלחמה בצפון. בארבע שנים האחרונות החל צה"ל לשבץ גם נשים במערך המילואים ובמלחמה הזו ישנן נשים המאיישות תפקידים כמו קצינות נ"מ, קצינות חילוץ והצלה, לוחמות תותחנים, משקיות צלפים ועוד.

• חדר מלחמה - סיקור נרחב ב-ynet משתי החזיתות
  

מסך כל הנשים המגויסות למילואים בימים אלה כמחצית נמצאות בגדודים בדרג לוחם -  14% מהן לוחמות, 21% משמשות כחובשות, 11% קצינות לוחמות והיתר חיילות בחיל המודיעין. כתבת ynet פגשה בגבול לבנון את ענת ברשקובסקי (שבימים כתיקונם משמשת ככתבת ynet בדרום) ואפרת קאופמן, מש"קיות המרגמה היחידות שירו בפועל אל לבנון. השתיים החלו את תקופת המילואים שלהן בהדרכת מילואימניקים בבסיס אימונים, אך מהר מאוד מצאו עצמן בגבול לבנון - יורות מרגמות לכיוון לבנון.  

ברשקובסקי מספרת על המעבר החד מהאימונים אל שדה הקרב: "אנחנו מוצאות את עצמנו נוסעות, צפונה ועוד צפונה ועוד צפונה כמעט עד הסוף ויורות - יורות ללבנון ומשתתפות בלחימה. בכל שירותי הצבאי לא חשבתי שיצא לי לירות לעבר לבנון". 

המילואימניקיות מספרות כי השתתפותן בלחימה התקבלה בתחילה בגיחוך על ידי עמיתיהן הגברים, אך במהרה הן רכשו את הערכתם. קאופמן מספרת כי ימיהן הראשונים בגבול לוו בהערות סקסיסטיות רבות: "בהתחלה שאלו אותנו בזלזול- אתן מילואימניקיות? מתי השתחררתן, לפני שנה? ואז כשהם שומעים שאנחנו בנות 26 מתחילים לשאול – מה את לא נשואה? אין לך ילדים? למה את מחכה?.

"ברגע ששומעים שאנחנו שש שנים וחצי אחרי הצבא הם קצת יותר מעריכים את זה. אנחנו פה כדי לתת את הדגש המקצועי שלנו והם יודעים שהם צריכים את זה. הם מבקשים את העזרה וגם יודעים להגיד תודה". ברשקובסקי מסבירה שהמילואימניקים מבינים שהנשים והגברים באותו מצב: "הם יודעים שגם אותנו הוציאו פתאום מהחיים שלנו ושאנחנו כאן בשביל לעזור בלחימה בדיוק כמוהם".

אחד המילואימניקים, נמרוד רטנר, מברך על הצטרפות הנשים למאמץ המלחמתי. "שש שנים לא עשינו אימון. אנחנו לא זוכרים איך להפעיל את המרגמות האלו. נכון שהיינו מקצועים פעם ועשינו את זה בסדיר אבל אם הן לא היו פה חלק מאיתנו לא היו יודעים מה לעשות".

"אחרי הלחימה יגיע תור המניקור"

מעבר ליכולות המקצועיות רטנר מוצא יתרונות נוספים לשהות הבנות בשטח: "כשאתה גומר אימון, חם, חול ופתאום הן מציעות לך מטלית לחה. מה יותר טוב מזה? רק בשביל זה היה צריך לגייס בנות לצבא".

את סוף השבוע האחרון העבירו ברשקובסקי וקאופמן בבית - מחר הן שבות לגבול. הן בהחלט מברכות על המנוחה הקצרה בבית: "מצד אחד כל הקיטש הזה של  'שליחות, סומכים עלי' וכל זה אבל מצד שני אני רוצה אמבטיה! ברגעים מסוימים אני שואלת את עצמי מה אני עושה פה ומה זה השחור הזה מתחת לציפורניים. אבל נראה לי שברגע שיתקשרו אלי החבר'ה ויבקשו שאחזור אני אגיע גם אם אהיה באמצע המניקור", אומרת קאופמן.

גם ברשקובסקי מפנטזת על טיפול יופי מפנק - אך רק בסוף המלחמה: "אין לי בעיה להיות פה עד מתי שיצטרכו אותי. זו הרגשה טובה לדעת שאת לוקחת חלק במשהו משמעותי, שאת עושה משהו לטובת הלחימה הזו, תורמת. מתי שיצטרכו אותי – אני לפקודתם. אחר כך אני אעשה טיפול יסודי ואחזור להיות אישה".